ביה"ד הכיר בהתקף לב כתאונת עבודה - למרות שהעובד סבל ממחלת לבבית הדין האזורי לעבודה בת"א הכיר בהתקף הלב, בה לקה מזכיר יישוב קהילתי לאחר ישבת מזכירות סוערת, כתאונה בעבודה. זאת, למרות שהתובע סבל ממחלת לב (מחלה כלילית).התובע הוא מזכיר וגזבר ביישוב קהילתי דתי באזור השפלה בן 49. ב-1 בנובמבר 2001 התקיימה ישיבת מזכירות סוערת, בה הטיחו חברי ועדת הביקורת דברים קשים בחברי המזכירות בעניין הדו"חות הכספיים, שהיו אמורים להיות מוצגים לאסיפה הכללית של התושבים. התובע היה אמור להציג את הדו"חות והוא חשש שיו"ר ועדת הביקורת "יפוצץ" את האסיפה הכללית כשהדו"חות יוצגו בה לא בהתאם לדרישתו. לפיכך, נטען, כי היה במתח רב. עוד באותו יום חש האיש כאבים ולחצים בחזה ונאלץ לעזוב את עבודתו מוקדם יותר. גם למחרת חש שלא בטוב, וסיים עבודתו מוקדם מהרגיל. יום לאחר מכן, ב-3 בנובמבר 2001, לא הגיע לעבודה ובהמשך הובהל לבית החולים. לאחר שאובחן אצלו אוטם שריר הלב, עבר התובע, במהלך האשפוז, צנתור. המוסד לביטוח לאומי סירב להכיר באוטם שריר הלב כתאונה בעבודה, ובשל כך פנה התובע לבית הדין האזורי לעבודה באמצעות משרד עוה"ד כהן-ליברמן. בפברואר 2006 דחה בית הדין לעבודה את התביעה בעקבות חוות דעת של המומחה, פרופ' אליעזר קפלינסקי. עם זאת הוסכם בין הצדדים כי ימונה מומחה שני, פרופ' אברהם כספי. באוקטובר 2006 קבע פרופ' כספי כי "למרות המחלה הכלילית אצל התובע, האירוע (ישיבת המזכירות - ש.ג) החיש את בואו של אוטם שריר הלב, ושאלמלא האירוע ייתכן שבוא האוטם היה נדחה או שלא היה מופיע כלל. מכאן מסקנתי כי השפעת העבודה במקרה זה גדולה מהשפעת הגורמים האחרים". על סמך קביעתו של פרופ' כספי החליט השופט שמואל טננבוים לפני כשלושה שבועות לקבל את תביעת העובד ולהכיר בהתקף הלב שבו לקה כתאונת עבודה. בהחלטתו כתב השופט: "חוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה של המומחה ברורות ומפורטות. לשיטותו של המומחה, תהליך התסמונת התעוקתית החלה בימי הישיבה ולאחריה, היינו מספר ימים טרם התפתחות האוטם. לדברי המומחה מדובר במציאות קלינית יום-יומית. המומחה ציין כי פרק הזמן שעבר מזמן האירוע ועד בוא האוטם, אינו מנתק את הקשר הסיבתי". לסיכום קבע השופט, "לא מצאתי כי קיימת טעות בהבנת העובדות על-ידי המומחה. הלכה היא כי בית הדין ייתן משקל נכבד לחוות דעתו של המומחה. לא שוכנעתי כי במקרה דנן יש מקום לסטות מכלל זה". המקור: גלובס Online |