בית הדין: גם החמרה במצב בריאותי היינה בגדר תאונה בעבודהמ. כנפו עבד מאז שנת 94 כנהג רכב כבד, במסגרת עבודתו ביצע נסיעות עבור הצבא, כך שעבד בנסיעות בדרכי עפר ובתנאי קרקע קשים. ב-2000 עבר כנפו ניתוח שבעקבותיו חדל לנהוג במשאיות וטיוליות ועבר לנהוג באוטובוס. שש שנים קודם לכן, הוא התלונן על כאבי גב ובאוקטובר 94' עבר תאונת דרכים. מ. כנפו ביקש להכיר בליקויים בגבו כמחלת מקצוע ולחילופין, כתאונת עבודה מכח תורת המיקרוטראומה על פי הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995. המוסד לביטוח לאומי סירב להכיר במצבו של כנפו כמזכה בקצבת תאונת עבודה, בטענה שאין לו קשר לעבודתו כנהג. כנפו הגיש תביעה שבה ערער על החלטת המוסד וביקש לבטלה. מומחה רפואי שמינה בית הדין לעבודה, ד"ר אסא לב, קבע שאמנם אין קשר ישיר בין הפגיעה בגבו של העובד לבין תנאי עבודתו, אך הוסיף כי "סביר להניח שתנאי עבודתו החמירו את התהליך הניווני הקיים". עוד קבע המומחה כי אילו עסק האיש בעיסוק שאין בו עומסים על עמוד השדרה, סביר שלא הייתה מתפתחת מחלתו באופן שהתפתחה אצלו. בעקבות קביעתו של המומחה הרפואי, פסק בימים אלה השופט שמואל טננבוים בבית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב יפו, כי גם החמרה במחלה קיימת היא בגדר תאונה וקיבל את ערעורו של כנפו. המקור: בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב יפו - בל 003754/03 (31/07/2006) |