רצח שליח משרד החוץ בקירגיזסטן - תאונת עבודהבית הדין הארצי לעבודה קיבל (21.8.2005) את ערעורה של מרים ברוש, רעייתו של אלעזר ברוש ז"ל אשר נרצח ב- 4.8.2000 בדירתו בעיר בישקאק, בירת קירגיזסטן, שם שהה בשליחות מטעם חברת אגרידב ומטעם מדינת ישראל, כמומחה בתחום החקלאות.בית המשפט הכיר בברוש כ"נפגע עבודה", וברעייתו כ"תלויה בנפגע עבודה", הגדרה אשר מזכה אותה על-פי סעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי בקיצבה חודשית או לחילופין במענק כספי. אלעזר ברוש ז"ל נשלח מטעם המחלקה לשיתוף בינלאומי במשרד החוץ וחברת אגרידב, בה הועסק, לשליחות בעיר בישקק שבקירגיזסטן. במסגרת עבודתו עסק בהדרכת עמיתים מקומיים, העברת סדנאות בתחום מקצועו, מתן יעוץ לחקלאים ויזמים מקומיים ועוד. קירגיזסטן מוגדרת על-ידי משרד החוץ כ"מדינה פלילית". משמעות הדבר היא, בין היתר, כי השליחים במדינה זו נדרשים לאמצעי אבטחה טכניים מוגברים דוגמת "דלת תקנית, סורגים, לחצן מצוקה למקומיים ואזעקה". ביום 4.8.2000 נרצח ברוש בדירתו בבישקק. מחקירת המשטרה המקומית עלה כי בשעה 21:00, באותו הערב, הגיעו לביתו של ברוש שני החשודים. אחד החשודים צלצל בפעמון הבית וביקש מברוש הלוואה של 15 "סום" (שקל וחצי) כדי לקחת מונית לביתו. כאשר פתח ברוש את דלת הבית, התפרצו השניים פנימה. אחד החשודים תפס ודקר את בעלת הדירה, בעוד החשוד השני נאבק עם ברוש. בשלב מסויים העביר החשוד הראשון את הסכין לשני אשר דקר את ברוש. כאשר הגיעו השוטרים לדירתו ברוש, הדלת היתה פתוחה הם ראו את הגופות מוטלות על הרצפה. מחקירת אחד החשודים שנתפסו באירוע נתגלה, כי היתה היכרות מוקדמת בין ברוש לחשוב, דרך אמו שעבדה במשרד ייעוץ חקלאות קירגיזי. לדברי החשוד, הוא פגש את ברוש כ- 2-3 פעמים בעבר ובפעם האחרונה לפני שנה. בית הדין האזור דחה את תביעת רעייתו של ברוש כאילו הרצח בוצע במסגרת עבודתו, וקבע כי לא קיימת זיקה בין עבודתו של ברוש לבין האירוע במהלכו נרצח. "מדובר באירוע פלילי על-רקע ניסיון שוד. השוד לא בוצע במקום העבודה אלא בביתו של המנוח. לעניין זה אציין, כי לא הובאה בפני תשתית עובדתית מספקת לטענה, כי יש לראות את ביתו של המנוח כמקום העבודה. נסיבות האירוע, אינן מצביעות על קשר כלשהו בין עבודתו של המנוח לבין השוד. אינני מקבל את טענת התובעת לפיה, עצם שהותו של המנוח במדינה מסוכנת בחו"ל, מהווה חלק ממכלול עבודתו, אך גם אם תתקבל גישה זו, הרי שמדובר באירוע שאירע תוך כדי עבודה אולם לא עקב העבודה", נכתב בהחלטת בין הדין. בערעור שהוגש לבית הדין הארצי לעבודה טענה רעייתו של ברוש, כי עבודתו של בעלה המנוח נעשתה בשעות בלתי שגרתיות וכי מעונו הפרטי שימש גם כמשרדו, בו עבד מדי לילה על-מנת להכין את יום הפעילות הבא. עוד הוסיפה, כי עצם השהייה בארץ מסוכנת היוותה חלק אינטגרלי מעבודתו של המנוח, והמעשה הפלילי הינו תולדה צפויה של השהות במדינה פלילית, מה גם שהרצח בוצע על-ידי בן של עובדת שהדריך. כבר בפתח פסק דינו מציין נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופט סטיב אדלר, כי מדובר במקרה חריג בציינו כי זהו מקרה "בו כל אחד ממרכיבי האירוע אין בו כשלעצמו די על-מנת שיוכר כ"תאונת בעבודה", אולם במכלול נסיבות המקרה יש די והן מובילות למסקנה כי אכן יש לקשור את הפגיעה לעבודה באופן שראוי להכיר בה כבתאונת עבודה". השופט אדלר דוחה את טענת הרעיה כאילו ביתו של ברוש שימש גם כמקום עבודתו, אך מציין כי העובדה שמדובר במבוטח העובד במדינה פלילית, מצריכה שעוצמת הקשר הסיבתי הנדרש בין עבודתו של ברוש לבין אירוע הרצח תהיה נמוכה מהרגיל. לבסוף מציין השופט אדלר, כי הקשר הסיבתי בין עבודתו של ברוש לרציחתו אומנם חלש, אך קיים וכותב: "המנוח עמד בקשרי עבודה עם אמו של אחד הרוצחים וככל הנראה פגש את רוצחו מספר פעמים קודם לרציחתו, באמצעות אימו ובמסגרת עבודתו. למעשה די בכך, שהקשר של המנוח עם אם הרוצח והרוצח נבע מעבודתו. אכן, לפי הראיות אין המדובר בקשרים הדוקים או תכופים. אולם, לו לא עבדה האם עם המנוח, לא היה המנוח מכיר את הרוצח". בהתחשב במכלול הנסיבות ממקבל השופט אדלר את הערעור והכיר באירוע כמקרה של "תאונת עבודה" וברעייתו של ברוש ז"ל כ"תלויה בנפגע עבודה" כמשמעו בסעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי. השופט שמואל צור, השופטת ורדה וירט-ליבנה, נציג עובדים, אורי ינאי ונציג מעבידים, מיכאל הילב הצטרפו לדעתו של השופט אדלר וקיבלו את הערעור. המקור: NFC |