מאות טונות של חומר נפיץ - מתחת לאדמת שכונות מגוריםהעיתון הכלכלי "The Marker" , פרסם בסוף השבוע כתבה נרחבת העוסקת ב"מאות טונות של חומר נפיץ הטמונות מתחת לאדמה בשכונות מגורים רבות ברחבי הארץ, ללא פיקוח של הרשויות המקומיות וללא בקרה מספקת מצד הגופים הממשלתיים. מדובר בכ-50 אלף צוברי גז המכילים כל אחד בין חצי טונה ל-5 טונות של גז המיועד לשימוש ביתי שהטמינו חברות הגז, לאורך עשרים השנים האחרונות, בשטחים פרטיים וציבוריים." בין היתר נאמר בכתבה: "צוברי הגז הם מכלי ענק שמחליפים את הבלונים המוכרים ומוטמנים מתחת לאדמה - מטעמי ביטחון ויופי. "במערכות הללו יש טונות של גז. אם הגז פורץ החוצה, כל ניתוץ קטן יכול להסב נזק מאוד משמעותי לסביבה", אומר דניאל ויינברג, ראש ענף מערכות הבניין במכון התקנים. לדבריו, אין מדובר בהערכה תיאורטית. "יש לא מעט תקלות שקשורות במערכת הולכת הגז לבתים שגורמות לפיצוצים. דוגמה לכך היא הפיצוץ שהתרחש לפני כשלוש שנים ברחוב אבן גבירול בתל אביב. פיצוץ במערכת הגז גרם לשריפה גדולה במקום ויש עוד הרבה דוגמאות נוספות". על הנייר קיימים חוקים ותקנים רבים שנועדו להגן על התושבים מפני אסונות בטיחותיים. גם במקרה זה קיים תקן רשמי, 158-1 מנובמבר 99', שנושאו "מתקנים לגזים פחממניים מעובים (גפ"מ) מאגרים". התקן, מיולי 2001, הינו תקן רשמי מחייב. הוא דן במכלי הגז, עיליים ותת-קרקעים, מערכת ההולכה, מכשירים שצורכים גז, ארובות אוורור וכד', ומגדיר את פעולות הבטיחות שיש לבצע בעבודות ההתקנה, היכן מותר להטמין, היכן אסור ומהם מרחקי הבטיחות. "למרות שמדובר בתקן מחייב הוא כמעט ואינו נאכף", אומר ויינברג, "במבנים חדשים האכיפה מתבצעת ברמה בינונית. במסגרת הבדיקות שדורשות ועדות התכנון לצורך קבלת טופס אכלוס (טופס 4), נדרשת גם בדיקת מערכת הגז. ישנן אמנם רשויות כמו תל אביב, פתח תקוה וחולון שאוכפות את התקן כראוי, אבל יש כאלה, בעיקר הרשויות הקטנות יותר, שלא שמעו על הבדיקה ולכן לא מבצעות אותה. מעבר לזה, יש לא מעט מקרים שבהם בתי עסק או בתי מגורים קיימים מתקינים צוברי גז. חברות הגז עושות את זה על ידי צוות טכני מטעמן ללא פיקוח של רשות כלשהי על העבודה שהן עושות. האישור היחידי הוא זה שנותן להן משרד העבודה והרווחה". את הכתבה המפרטת את היחסים בין הרשויות השונות העוסקות בנושא, ניתן לקרוא באתר האינטרנט של The Marker. המקור: The Marker |