לראשונה: ביה"ד לעבודה חייב את הביטוח הלאומי לממן טיפולים אלטרנטיבייםבית הדין האזורי לעבודה בת"א חייב את המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) לממן טיפולים אלטרנטיביים ("רפואה משלימה") לעובדת שנפגעה בעבודתה. השופט אילן איטח קבע כי כאשר הנפגע מופנה לטיפול על-ידי הרופא של הקופה אזי הוא זכאי למימון הטיפול. זו הפעם הראשונה שבית הדין מחייב את המל"ל לממן טיפולי רפואה משלימה. עד כה סירבו בתי הדין האזוריים לאשרם, ואילו בית הדין הארצי מעולם לא פסק בסוגייה.התובעת מיכל עמוסי, שיוצגה על-ידי עו"ד רזיאל עמוסי, נפגעה בכתפה בתאונת עבודה, ונקבעו לה 19% נכות לצמיתות. מאז התאונה היא סובלת מכאבים בכתפה, "וטיפולים רפואיים קונבנציונאליים, לרבות טיפולים פיזיותרפיים וכן טיפולים במרפאת כאב לא הועילו לשיכוך כאביה". מומחה בקופת חולים כללית הפנה אותה לקבלת טיפולי שיאצו ודיקור סיני במרפאה האלטרנטיבית של הקופה. לטענתה, טיפולים אלה הפיגו משמעותית את כאביה ומאפשרים לה לחזור ולתפקד, ולו באופן חלקי. אלא שעמוסי נאלצה לשאת במימון הטיפולים האלטרנטיביים, משום שהמל"ל סירב לעשות כן וגם הכללית טענה שהיא אינה מחויבת לשלם. המלל", שיוצג על-ידי עו"ד מאיה הכט, והכללית, שיוצגה על-ידי עו"ד חני מור, הסתמכו על שתי פסיקות קודמות של בית הדין האזורי, בהן נקבע ש"פירוט רשימת הטיפולים שצוינה בסעיף, והיעדרו של הטיפול האלטרנטיבי מרשימה זו, מלמדת כי המחוקק לא התכוון להכליל טיפולים אלטרנטיביים בגדר הטיפול הרפואי מכוח החוק". השופט איטח ציין כי לפי התקנות, התובעת זכאית "לריפוי" בדרך ובהיקף שנקבעו בתקנות. הדרך היא "קביעת" ה'רופא המטפל', אולם התקנות לא קבעו אילו סוגי טיפול נכללים במונח "ריפוי". הוא הוסיף, שבעת פירוש התקנות יש לזכור שהן נחקקו ב-68', ולכן ברור שמלכתחילה לא "התכוון המחוקק" לטיפולי רפואה משלימה. "אלא שהקובע בפרשנות אינה 'הלשון' או 'הכוונה' אלא התכלית". הוא הוסיף, כי העובדה שחוק ביטוח בריאות ממלכתי אישר לקופות החולים להעניק שירותי רפואה משלימה - "משמעה שמדובר בשירותים שיש בהם תועלת לבריאות המבוטחים". לכן, "יש מקום לתהות מדוע יימנע 'טיפול רפואי' שכזה ממבוטח שהרופא המטפל שלו סבור כי 'טיפול' זה מחויב נוכח מצבו של הנפגע". תכלית החוק והתקנות, פסק, היא "להחזיר את בריאותו של הנפגע ככל הניתן למצבו הקודם ערב הפגיעה, ועל-ידי כך 'להעביר' מהעולם את הנזקים הבריאותיים שגרמה הפגיעה. תכלית זו תושג אם יתאפשר להשתמש בשירותי הרפואה - יהיו אשר יהיו - ושגורמים רפואיים מוסמכים מסכימים כי הם עשויים לרפא את בריאות הנפגע". בית הדין הדגיש, כי ההחלטה אינה חלה "על כל טיפול שמכונה ב'שפת היום יום' כ'רפואה משלימה'" - אלא היא "מוגבלת אך ורק לאותם שירותי רפואה משלימה שהפעלתן הותרה לקופות ולפיכך מקימות חזקה כי יש בהן תועלת לריפוי הנפגע". בשל ההסכם בין המל"ל לכללית, בו נקבע באופן ספציפי שאין הקופה צריכה לשאת בעלות הטיפולים ברפואה משלימה, חויב המל"ל במימונם. (ב"ל 2376/06). המקור: גלובס (נועם שרביט) |