|
| |||
| ||||
|
קיימים בתחום איכות הסביבה שני סוגים של תקנים: א. "תקני סביבה" - שהם בעצם רמות החשיפה הסביבתית המירבית המותרת - מעל לרמה הנ"ל תיגרם פגיעה לאיכות החיים/איכות הסביבה. בעיקרון הרמות באויר מים וים מבוססים אצלנו על מחקרים מחו"ל. ב. "תקני פליטה" - רמת פליטה מירבית למפעל מסויים. זה בעצם רמות הטיפול בתוצרי לוואי של פעילות תעשייתית בטרם שחרורה לסביבה. לתקני הפליטה מקובלות מספר גישות: א. Best Available Technology-BAT - שהוא הטכנולוגיה הזמינה הטובה ביותר - רמת הטיפול הטובה ביותר המיושמת באותו מגזר תעשייתי. ב. Best Practical Technology-BPT - הטכנולוגיה הזמינה והמעשית הטובה ביותר - אמצעים מוכרים המשמשים אותו סוג תעשייה - הרמה הממוצעת באותו מגזר. ג. Best Advanced Demonstrated Control Technology-BADCT - האמצעים הטכנולוגיים הטובים ביותר שקיומן נבחן. זו בעצם גישה הדורשת רמת טיפול מוכחת שטרם יושמה במגזר התעשייתי. בשיטה זו מקובל להשתמש בעיקר במתקנים חדשים ובאזורים בעייתיים. דוגמאות מתוך התחיקה לגישות הנ"ל, נמצאות ב: א. "תקנות מניעת נזקים ממקורות יבשתיים, התש"ן - 1990" - תקנה 1 ב. תמ"א 1, סעיף 12. ג. חוק המים - סעיף 20 (כד)(2)(א). ד. תקנות רישוי עסקים (מפעלים מסוכנים) - תקנה מס' 2. האמנה, בדבר פליטת מזהמים לאוויר, בין המשרד לאיכות הסביבה לבין התאחדות התעשיינים בישראל הינו בעצם אימוץ שיטת ה-BAT שתוארה לעיל ע"י המדינה והמפעלים - ראה פרוט בסעיף 1 לאמנה. לא מדובר כאן על רצון טוב אלא על מחוייבות משותפת של התעשיה והרשויות לקדם את נושא הקטנת פליטת מזהמים ע"פ קריטריונים וגישות המקובלות בעולם. מידע נוסף קיים באתר האינטרנט של ה- www.epa.gov :EPA . (ישראל שרייבמן , 29673) | ||||
