מאת:ד"ר יוהנה גייגר-מדריכת ארגונומיה ארצית
תאריך:29/01/2014
* מאמר שלישי בסדרה
תקן ישראלי 11228 חלק 2- ארגונומיה – ניטול ידני: דחיפה ומשיכה, הוא השני מתוך שלושה תקני ארגונומיה המתייחסים לניטול ידני. שני התקנים הנוספים, תקן ישראלי 11228 חלק 1 וחלק 3, דנים בהיבטים השונים של ניטול ידני: הרמה ונשיאה, וניטול עומסים נמוכים בתדירות גבוהה.
בכתבה הקודמת https://www.osh.org.il/heb/articles/article,206/ הוצגו עיקרי התקן בנושא הרמה ונשיאה.
להלן סיכום עיקריו של חלק 2 של תקן ישראלי 11228 – ארגונומיה- ניטול ידני: דחיפה ומשיכה.
פעולות של דחיפה ומשיכה, כמו מטלות של ניטול ידני נוספות, עלולות לגרום לכאב, עייפות או פגיעות במערכת השלד והשריר. כאב ועייפות עלולים להגביר את הסיכון לפגיעות.
התקן מציג שתי שיטות לזיהוי סיכונים פוטנציאליים הכרוכים בפעולות דחיפה ומשיכה בעזרת כל הגוף. מוצעות בו גישה ארגונומית להערכת מטלות דחיפה ומשיכה והמלצות להפחתת הסיכונים לפגיעה.
מגבלות התקן
התקן מתייחס למטלות בנסיבות הבאות:
- מאמצים של גוף שלם, במנח עמידה או תוך כדי הליכה
- פעולות המתבצעות על ידי אדם אחד
- הפעלת כוח בשתי ידיים
- הפעלת כוח על מנת להזיז או לבלום חפץ
- הפעלת כוח בצורה חלקה
- הפעלת כוח ללא אמצעי תמיכה חיצוניים
- הפעלת כוח על חפץ הנמצא מול העובד
- הפעלת כוח במנח זקוף. התקן אינו מתייחס להפעלת כוח ממנח של ישיבה.
המלצות
יש להימנע ממטלות של ניטול ידני, אם אפשר, באמצעות תכנון הולם של מקום העבודה או של תהליכי העבודה, או באמצעות מיכון או אוטומציה.
מומלץ לבצע הערכת סיכונים ((Risk assessment. בתקן מוצע דגם של הערכת סיכונים המורכב מהשלבים הבאים:
- זיהוי סיכונים (hazard identification)
- הערכת רמת סיכון (risk estimation)
- הערכת סיכון (risk evaluation)
- 1. זיהוי סיכונים:
-
גורמי הסיכון האפשריים כוללים:
יש להתייחס לכוח המופעל, ובפרט לכוחות הדחיפה ההתחלתיים הנחוצים להתגבר על כוח ההתמדה (אינרציה) או כוחות המופעלים לשינוי כיוון הדחיפה. מומלץ להפחית ככל האפשר את הצורך בעצירות ובהנעות חוזרות, ובתנועתיות לא חלקה בדחיפה על מנת להקטין כוחות אלה.
מנח גוף סימטרי ויציב, הן בדחיפה/משיכה ההתחלתית והן בדחיפה או במשיכה ממושכת, עשוי להקטין את כוחות הדחיסה ואת כוחות הגזירה המופעלים על עמוד השדרה. שמירה על מנח הגפה העליונה בגובה ביניים ובפיסוק ניטרלי עשוי להפחית את העומס על מפרקי הידיים והכתפיים.
- תדירות ומשך הדחיפה/ המשיכה
- מרחק הדחיפה / המשיכה
יש להתייחס לתכונות המשפיעות על קלות ההנעה של החפץ, כגון טיב הגלגלים והתאמתם לתנאי הסביבה; טיבן ומיקומן של ידיות האחיזה; הפרעה אפשרית בראייה בזמן דחיפה.
תנאי סביבה העלולים להגדיל את העומס על שלד ושריר כוללים טיב ותחזוקת מישטח הרצפה, שיפוע או מדרגות, סביבה רטובה או מזוהמת. החשיפה לתנאים פיזיקליים כגון ויברציות, תאורה בלתי מתאימה או טמפרטורות קיצוניות עלולה להוות סיכון נוסף לעובד.
בהערכת הסיכון, חשוב לקחת בחשבון את מיומנות העובד, רמת ההסמכה שעבר, יכולתו האישית ותכונות כגון גיל, מין ובריאות כללית .
לארגון הכללי של העבודה יש השפעה על סיכוייו של העובד להיפגע. שילוב מטלות נוספות במהלך היום עלול להוסיף עומס ביומכני מצטבר.
- 2. הערכת רמת סיכון Risk estimation and risk assessment
הערכת רמת הסיכון (risk estimation) מושתתת על גישה רב- תחומית, הלוקחת בחשבון שיקולים של יכולות ביומכניות, פיזיולוגיות ופסיכו-פיזיקליות כאחד.
- הגישה הביומכנית מתייחסת לרמת הסיכון לעמוד השדרה המותני, בהתחשב בכוחות הדחיסה המופעלים ובעמידות עמוד השדרה הצפויה באוכלוסייה הרלוונטית.
- הגישה הפיזיולוגית מתייחסת להוצאה האנרגטית ולרמות העייפות.
- הגישה הפסיכו-פיזיקלית לוקחת בחשבון את תפיסת העובדים לגבי רמות סבירות של מאמץ, כוחות ואי-נוחות.
מוצעות שתי שיטות להערכת סיכון (risk assessment):
שיטה ראשונה: אומדן כללי של הערכת רמת סיכון - risk estimation and risk assessment
בשיטה הראשונה מוצעת רשימת תיוג לצורך ניתוח עבודה.
- א. יש למלא פרטים כלליים המתארים את מהלך העבודה, מיקומה וצוות העובדים.
- ב. יש להיעזר בטבלת הטופס המציגה שאלות בנוגע לגורמים שונים:
- סוג המטלה (לדוגמה: תאוצה נדרשת להתחיל או לעצור את הדחיפה/ משיכה; ידיות האחיזה מחוץ לטווח הגובה הנוח);
- טיב החפץ, כולל הפרעות לשדה הראייה, חוסר יציבות
- סוגם וטיבם של גלגלים ומעצורים
- סביבת העבודה, לרבות מרווחי תמרון, רצפה חלקה, תנאי תאורה וטמפרטורה
- יכולת העובד : לדוגמה: האם נדרשת הדרכה מיוחדת, או יכולות מיוחדות.
- גורמים נוספים, לרבות הצורך בביגוד או בציוד מגן אשר עלולים לסרבל את העבודה
- שיקולים ארגוניים וניהוליים, כגון קיום תחזוקה ותקשורת נאותות
הטבלה מאפשרת רישום של סיכונים אפשריים, ושל אופציות לפעולות מתקנות אפשריות.
- ג. יש לקבוע את הכוח ההתחלתי והכוח המתמשך בדחיפה או במשיכה:
ראשית, יש להעריך את הכוחות המקובלים, לפי טבלאות העזר.
לאחר מדידת גובה הידית, מרחק הדחיפה או המשיכה ותדירות הפעולה, יש לקבוע את הכוח ההתחלתי והכוח המתמשך עבור המטלה, לפי ארבע הטבלאות המצורפות. הטבלאות מגדירות את רמות הכוח המקובלות עבור 90% מאוכלוסיית הגברים והנשים:
- כוח התחלתי מקובל למשיכה
- כוח מתמשך מקובל למשיכה
- כוח התחלתי מקובל לדחיפה
- כוח מתמשך מקובל לדחיפה
שנית, יש למדוד את כוח המשיכה או הדחיפה בפועל בעזרת מד- כוח.
- ד. הערכת רמת סיכון:
יש להשוות את רמת הכוח המקובלת לכוח הנמדד בפועל. על פי השוואה זאת, נקבעת רמת הסיכון.
אזור סיכון ירוק
הכוח הנמדד אינו עולה על הכוח המקובל, ולא נרשם מספר רב של גורמי סיכון ברשימת התיוג.
אזור סיכון אדום
הכוח הנמדד גבוה מן הכוח המקובל, או נרשם מספר משמעותי של גורמי סיכון ברשימת התיוג.
רמת סיכון אדום מחייבת פעילות מתקנת. במידה ופעילות ראשונית אינה מספקת, ניתן לפנות לשיטה 2.
שיטה שנייה: אומדן ספציפי של הערכת רמת סיכון - risk estimation and risk assessment
שיטת ההערכה השניה מתבססת על חישוב כוחות ספציפי לתכונותיה הדמוגרפיות והאנתרופומטריות של האוכלוסייה הרלוונטית, ולוקחת בחשבון גיל, מין וגובה של אוכלוסיית העובדים, בנוסף לתכונות המטלה כגון גובה הידיות ומרחק ותדירות המשיכה או הדחיפה.
השיטה מאפשרת חישוב של:
- מגבלות כוחות השריר
- מגבלות כוחות השלד
- הכוח המרבי המותר
- מגבלות הבטיחות
רמת הסיכון נקבעת על פי שלושה אזורים:
הסיכון לפגיעה מזערי או נמוך עבור כלל אוכלוסיית העובדים. לא נדרשת פעולה מתקנת.
קיים סיכון בלתי זניח לפגיעה עבור כל אוכלוסיית העובדים או עבור חלקה. יש לבצע ניתוח מעמיק של הסיכון והגורמים התורמים לו, ולבצע תכנון מחדש בהקדם האפשרי. אם אין אפשרות לבצע תכנון מחדש, יש לנקוט באמצעים אחרים.
קיים סיכון ניכר לפגיעה עבור אוכלוסיית העובדים. נדרשת פעולה מיידית על מנת להפחית את הסיכון.
- 3. שיטות להפחתת סיכונים במשיכה ובדחיפה
בהמשך לתקן, מוצעות שיטות להפחתת סיכונים במשיכה ובדחיפה. המלצות אלה יסוכמו בכתבה הבאה.
סיכום התקן אינו מחליף את נוסח התקן המלא.