מאת:ד"ר יוהנה גייגר, ארגונומית ארצית, המוסד לבטיחות ולגיהות
תאריך:21/02/2017
לציון יום הארגונומיה הישראלי, להלן תיאור חייו ותרומתו הגדולה של ברנרדינו רמזיני, רופא מבריק וחדשני מהמאה ה-18, שעבודותיו מהוות בסיס לחשיבה ארגונומית עד היום.
ברנרדינו רמזיני נולד ב-4 אוקטובר, שנת 1633 בעיר קרפי, במחוז מודנה באיטליה (כיום נקודת הסיום במרתון האיטלקי). עוד במהלך לימודי הרפואה שלו באוניברסיטת פרמה, החל להתעניין במחלות הפועלים ובמחלות מקצוע. בשנת 1682 מונה כמרצה בתיאוריית הרפואה באוניברסיטת פרמה, שם לימד את תלמידיו להוסיף לשאלותיהם למטופלים בחקירת המחלה את השאלה "ובמה אתה עוסק?". הוא ביקר במקומות עבודה, ערך תצפיות על עובדים ואסף מידע לגבי מחלות מקצוע.
במהלך הקריירה שלו, הוא דגל בתיאוריות הרפואה המודרנית בכל תחומי הבריאות. הוא היה בין הראשונים בקהילת הרפואה שקידם את הטיפול במלריה באמצעות כינין, המופק מצמח הצ'ינצ'ונה (Cinchona), שיובא לראשונה מפרו לאירופה על ידי נזיר ספרדי בשנת 1632.
בשנת 1700 מונה לפרופסור לרפואה באוניברסיטת פדואה, שם המשיך ללמד עד מותו בגיל 81, בשנת 1714. תרומתו העיקרית לרפואה הייתה בפרסום ספרו De Morbis Artificum Diatriba "על מחלות העובדים". בספר שפורסם לראשונה בשנת 1700, ובמהדורה שנייה בשנת 1713, נפרסת תמונה מקיפה ושיטתית של מקצועות זמנו, צורות העבודה והקשר למחלות שמהן סבלו העובדים. ב-55 פרקים, רמזיני מתייחס למקצועות השונים הרווחים בזמנו, כגון אופים, נפחי זכוכית, חרשי נחושת, חופרי בארות, מייצרי מיתרים לקתרוס ומעבדי עורות. בכל פרק מתוארת התחלואה האופיינית למקצוע, יחד עם סקירת הספרות המדעית הקיימת, תיאור סביבת העבודה, שאלות לתשאול העובדים, תיאור המחלות והטיפול בהן ועצות. הוא הדגיש את חשיבות השיחה עם העובדים לצורך קבלת פרטים מדויקים הן על עבודתם והן על מחלותיהם.
דוגמאות מבין הערותיו בספר: "חייטים סובלים מנימול ברגליים, מצליעה ומסכיאטיקה, בגלל ישיבתם המחייבת קיפול רגל אחת על ירך הרגל השנייה בעת תפירת בגדים"... העובדים בישיבה ממושכת "נעשים כפופים וגיבנים, וראשם מוטה כלפי מטה כאיש המחפש דבר מה באדמה".
שתי נקודות מייחדות את גישתו של רמזיני: הגדרתם של גורמי סיכון ארגונומיים, והתייחסותו לחשיבות המניעה במחלות מקצוע:
הוא הכיר בקשר שבין תחלואה לבין חשיפה תעסוקתית לחומרים השונים, דוגמת פגיעות ראייתיות בעקבות שאיפת אבקות מתכת. עם זאת, הוא ציין לראשונה את השפעותיהן ההדרגתיות של תנוחות גוף, מנחים סטטיים, מאמצים חוזרניים או מאולצים – גורמים המכונים היום כגורמי סיכון ארגונומיים – על גוף האדם, וביטוים ב"מחלות חמורות" של מערכת השריר והשלד. בכך הוא הגדיר לראשונה פגיעות שריר-שלד מצטברות הקשורות לעבודה – או בביטוי הרווח כיום WMSDs - work-related musculoskeletal disorders.
לדוגמה, הוא תיאר את הסיכונים אשר להם חשופים הכתבנים: "המחלות הפוגעות בכתבנים מקורן בשלושה גורמים: ראשית, הישיבה הממושכת, שנית, התנועתיות הבלתי פוסקת של היד, תמיד באותו הכיוון, ושלישית, המאמץ הנפשי הנובע ממאמציהם שלא לפגום בספרים בטעויות או לגרום הפסדים למעסיקיהם".
רמזיני לא הסתפק בתיאור המחלות וגורמיהן, והטיפול בהן. הוא ציין את אחריותו של המעסיק ליצירת סביבת עבודה בריאה ולמתן ייעוץ להפחתת גורמי הסיכון לפגיעות מצטברות: "לכן, עלינו להציע לאנשים העומדים בעבודתם לשבור בכל אפשרות את ההמשכיות הבלתי רצויה של המנח, על ידי ישיבה, הליכה או הפעלת הגוף בדרך כלשהי".
בדאגתו לנוחותם ולבריאותם של העובדים לא פסח רמזיני על נוחותם של הרופאים עצמם: ספרו החלוצי פורסם במהדורת ספרים שגובהם היה 18 ס"מ בלבד, ממדים המאפשרים לכל רופא לשאת בקלות ספר בכיסו.
 |
 |
מקורות
Felton JS. 1997. The Heritage of Bernardino Ramazzini. Occup. Med. 47:. 3, pp. 167-179
Franco G., Fusetti L. 2003. Bernardino Ramizzini's Early Observations of the link between musculoskeletal disorders and ergonomic factors. Applied Ergonomics 35 (2004) 67–70
Franco G., Franco F. 2001. Bernardino Ramazzini: The father of occupational medicine. American Journal of Public Health, Vol 91: 9. 1382