מאת:ינאי דותן, מלווה ומנחה ארגונים ומנהלים בהטמעת הבטיחות
תאריך:23/03/2017
מתי נתקלתם לאחרונה במישהו שקם בבוקר לעבודה וחשב לעצמו:
"איך אני מקדם היום את הבטיחות? אני חייב לקדם את הבטיחות היום!", אם אתם לא ממונה בטיחות, ככל הנראה שהמחשבה הזו לא עוברת לכם על הבוקר!
מה שבהחלט עשוי לעבור במוחותיכם היגעים משינה קצרה, ואחרי שהכנתם סנדביצ'ים לילדים וזירזתם אותם להסעה, או שטיפלתם בכל מה שאתם לא מטפלים בו וחייבים לסגור אותו על הבוקר, אלו מחשבות על כך שאולי לא תספיקו להגיע בזמן לעבודה, או מה שהבטחתם לבוס לסיים ועדיין לא סיימתם, ועל שרשרת המשימות שיש לכם לבצע, או סתם על אלף מחשבות שמעסיקות ומטרידות אתכם אבל בטיחות היא כנראה לא אחת מהם. עובדה, כמה מכם מתעסקים עם הנייד בנסיעה ברכב למרות שברורים לכם הסיכונים? כמה מכם רואים מדי יום עשרות מפגעים מסביבכם ולא עושים איתם שום דבר?
התשובה לכל השאלות האלו היא שהבטיחות פשוט לא מעניינת אתכם ולא באמת מעניינת אף אחד!
ברור לי שהרגזתי עכשיו כמה מכם וברור שכולנו רוצים לחזור הביתה בשלום ושגם העובדים יחזרו הביתה בשלום, וכל המחשבות הטהורות הדומות. יחד עם זאת בת'כלס יש כאן הבנה צרכנית ושיווקית פשוטה. את מה שאנחנו לא צריכים ולא רוצים אנחנו "לא קונים"! קל ופשוט!
אם אנחנו רוצים להטמיע את הבטיחות ולהוביל את הארגון למציאות של "אפס נפגעים"!, אנחנו צריכים לשנות כמה תפיסות יסוד ולהחליפן בהנחות עבודה חדשות:
לעבור מ"שפה משימתית" ל"שפה צרכנית"
אין שום הבדל בין מכירה של "מלפפונים" למכירה של "בטיחות"!
אני שוב אתנצל (פעם אחרונה), על ההשוואה הלא נאותה בין "ערך החיים" ל"מלפפונים", אבל הרעיון הבסיסי שעומד כאן הוא רלבנטי מאוד.
"תכנית הבטיחות" ומאות המשימות שאתם מבצעים מדי שנה בבטיחות הביאו להפחתת התאונות אך הם לא הובילו ליעד של "תרבות בטיחות" וארגון "ללא נפגעים בכלל". תפקיד השיווק והמכירה של הבטיחות, היא להגשים את היעדים המאתגרים אך בהחלט ברי ההשגה.
"שפה צרכנית" מבינה שלכל אחד מאיתנו יש צרכים שונים והמשימה המרכזית היא לאתר מהם הצרכים של הלקוח ואז להציע לו את הכלים שיש לנו שיעזרו לו לפתור את הכאב או הבעיה או הצורך שלו. כל אחד מכם אוהב לקנות את "המלפפונים" שלו במקום אחר. אם חשוב לכם המחיר אולי תלכו לרמי לוי, ואם הזמן חשוב לכם אז אולי תקנו במכולת מתחת לבית. החנויות מספקות את הפתרון שמתאים לכם ולכן אתם קונים אצלם. ההבנה כאן היא שהצרכים של הלקוח הם המרכז. התפקיד שלנו הוא לאתר את הצרכים ולהתאים להם פתרונות שהלקוחות ירצו!
"שפה משימתית" היא שפה שאנו משתמשים בה כדי לקדם את המשימות שאנו נבחנים עליהם: שלא יהיו נפגעים, שהעובדים יכירו את החוק והנהלים, שנזהה ונטפל בסיכונים ובמפגעים. כדי לעמוד במשימות אנו משתמשים לרוב בשפה מבקרת ומפחידה: "אתה יכול ליפול", "החוק מחייב אותך!" "מה שאתה צריך לדעת כדי לא להיפגע!", "אתה לא רוצה לחזור הביתה לילדים בשלום?".
אם יש משהו שאנחנו כבני אדם מתעבים זה כשבאים אלינו בביקורת או כשמוציאים אותנו "לא בסדר"! תחשבו כמה פעמים נאטמו לכם האוזניים הלב והשכל ברגע שהתחילו להאשים אתכם במשהו?
כדי לעבור ל"שפה צרכנית" ולשווק את "תרבות הבטיחות, נצטרך לשאול את עצמנו:
מה הצרכים של הלקוחות שלנו? ומה יש לבטיחות לתת להם שיתן מענה לצרכים האלו?
הכלים שלנו לזיהוי צרכים הם:
- התיידדות – תחייכו! תתעניינו באמת "מה נשמע"! תלחצו יד, תסתכלו בעיניים, תדברו קצת גם אם אתם מכירים כבר עשרים שנה! תצרו כימיה אחרת לא תפתחו את האדם שמולכם להקשבה.
- תבררו צרכים – תשאלו: "מה קורה?" "במה אתה עסוק?", "איך אני יכול לעזור?", "אני רואה כאן כתם שמן. מה קרה?", "מה מתסכל אותך?" "מה מפריע לך?" ....
- תקשיבו – אל תרוצו לפתרונות שלכם! כל פעם שאתם עושים זאת אתם יוצרים מצב שהאדם מולכם הופך להיות יותר תלוי וסומך עליכם במקום להיות עצמאי ויוזם ופותר בעיות! ככל שהאדם עצמאי יותר לכם יהיה הרבה יותר זמן לטפל במה שחשוב לכם!
לשנות את הגדרת המטרה של הבטיחות מ"מניעת תאונות" ל"הגדלת פריון"!
אם נחזור ל"מחשבות הבוקר" של כל אחד מהמנהלים והעובדים שלנו בארגון נגלה שמה שהכי חשוב להם זה לבצע הכי טוב את מה שהארגון והבוס רוצים מהם. כסף!!!
אם הם יעמדו במשימות הארגון ימשיך להעסיק אותם, ימשיך לשבח אותם ואפילו יקדם אותם. אבל אם הם יפשלו: בתפוקות, בהגשת הדו"ח, בשיחה עם הלקוח או באחת ממיליון המשימות שלהם, מובטח להם שהם "יקבלו בראש"!
נכון שהם "יקבלו בראש" גם אם הם יפשלו בבטיחות אבל הם יודעים שזה "יעבור הלאה...." כי הרי מה שכולם יודעים שמה שחשוב באמת לבוס זה "התפוקה" "הרווחיות" ולכן כאשר יש התנגשות בין "תפוקה" ל"בטיחות", "תפוקה" תמיד לוקחת! או כמו שאמרתי "הבטיחות לא מעניינת!".
"ממונה הבטיחות" נתפס כ"הוצאה" כ"נודניק", כ"נטל", כ"שוטר". הוא לא נתפס כמי שעוזר לבוס לקדם את מה שחשוב לו, "רווחיות". ממונה הבטיחות נתפס כ"חלק מהבעיה" ולא כ"חלק מהפתרון" הארגוני! ולכן הממונה מוקצה. הוא פשוט מפריע!
והאבסורד הוא שככל שממונה הבטיחות מנסה לקדם את הבטיחות בארגון כך הוא יותר מפריע!
המצחיק הוא שלממונה הבטיחות יש את הכלים הכי טובים שאפשר, כדי לסייע לעובדים ולמנהלים להשיג ולשפר את התפוקות שלהם ו"על הדרך" להטמיע את עקרונות וכללי הבטיחות.
הנה כמה דוגמאות:
- אם העובדים רוצים לסיים את העבודה מהר, למדו אותם איך לארגן ולסדר את סביבת העבודה, כך שלא תהיינה עצירות מכונה שיעכבו את העבודה.
- אם המטרה של המנהל היא לצמצם תקלות איכות, למדו אותו את הכלי להערכת סיכונים.
- אם אתם מעוניינים שלא יקדמו משימות בניידים בזמן נסיעה, למדו אותם "תכנון מוקדם למשימה".
- אם אתם רוצים ללמד אותם על סיכוני: חשמל, החלקה, עבודה בגובה או כל נושא אחר, נסו לתרגם את זה ל"איבודי זמן=כסף", זאת הנקודה הכואבת ביותר למנהל וכמנהל אני יכול לומר לכם שיש אינסוף מקומות של אובדני זמן וכסף!
אם הממונה ישנה את תפיסת התפקיד שלו מנותן מענה לסיכוני הבטיחות לתפיסת תפקיד של נותן מענה לשיפור הרווחיות והפריון, הוא יהפוך את המותג שלו מ"נטל" ל"נכס" ומ"בעיה" ל"פתרון"!
ינאי דותן מרצה במוסד לבטיחות ולגיהות ביום עיון כלים להטמעת תוכנית לניהול הבטיחות בארגון להרשמה לימי העיון