מאת: רינה קנוביץ M.Sc, גיהותנית וסגנית מנהל מחלקת גיהות במוסד לבטיחות ולגיהות
תאריך:08/04/2018
עובדים בתעשיית המוזיקה, נגנים בתזמורת, מנצחים, מוזיקאים, חברי להקה, תקליטנים, מהנדסי קול ואנשים נוספים העוסקים במקצועות הקשורים למוזיקה חשופים לעתים למפלסי רעש גבוהים בעבודתם. בתעשיית המוזיקה נתפסים מפלסי הרעש הגבוהים כחלק הכרחי של המקצוע. דווקא בקרב עובדים בתעשיית המוזיקה שמיעה הכרחית לעבודה. פגיעה בשמיעה גורמת לא רק לירידה באיכות חייהם, אלא לפגיעה ממשית ביכולתם להמשיך ולהתפרנס מתחום עיסוקם.
רבים מקרב אנשי תעשיית המוזיקה אינם מודעים לסיכון הקיים בחשיפה למפלסי רעש גבוהים. מרביתם מתנגדים לכינוי "רעש" כאשר מדובר במוזיקה וכלל אינם מודעים לאפשרויות הקיימות בהפחתת רמות החשיפה, תוך שמירה על האיכות והמקצועיות.
מפלסי רעש בתעשיית המוזיקה
אין ספק שאנשי תעשיית המוזיקה חשופים לרעש מזיק. במדידות שבוצעו על הבמה בעת מופעי רוק נעו הרמות שנמדדו בין 90 ל-110 (dB(A. בדיקות שנערכו בתזמורות הראו מפלסי רעש שהגיעו עד (dB(A 100. כאשר נמדדו מפלסי רעש בתזמורת מצעדים (marching bands), היו המפלסים גבוהים יותר ונעו בין 95 ל- 122 (dB(A. בתזמורת סימפונית נמדדו מפלסי רעש שנעו בין 89-90 (dB(A. במועדונים שבהם נמדדו מפלסי רעש נעו הרמות בין 95-107 (dB(A.
בבדיקות מקיפות שנערכו על ידי NIOSH נבדקה החשיפה של מנצח תזמורת בבית ספר תיכון. חשיפת המנצח נבדקה בעזרת דוזימטר (מד רעש הצמוד לעובד), לאורך יום עבודתו, בחזרות שביצע בשש כיתות שונות. מפלסי הרעש נעו בין 91 ל-97 (dB(A. החשיפה הממוצעת למשך 228 דקות הייתה 92 (dB(A.
בבדיקות שנערכו בפינלנד, נבדקו מוזיקאים בתזמורת המנגנת מוזיקה קלאסית והתברר שהם חשופים למפלסי רעש גבוהים. הנגנים שנבדקו, חשופים בחזרות ובהופעות לרעש במשך כחמש עד שש שעות ביום. נגני ויולה נמצאו חשופים לרמות של 86 (dB(A, נגני צ'לו – 86 (dB(A, נגני פיקולו – 95 (dB(A, נגני כלי נשיפה – 92-94 (dB(A, ונגני כלי הקשה – 95 (dB(A.
פגיעה בריאותית
מוזיקאים נוטים לרוב להתעלם מהחשיפה שלהם לרעש. ירידה בשמיעה בקרב מוזיקאים מתרחשת לאורך שנים, והמוזיקאים פונים לעזרה רק כאשר הם חשים בתופעות הנגרמות כתוצאה מחשיפה למפלסי רעש גבוהים, כגון טינטון, עיוות של צלילים ורגישות יתר לצלילים. בקרב מוזיקאים הירידה בשמיעה מלווה לרוב בטינטון קבוע. במחקר שנערך בפינלנד בקרב מוזיקאים התברר ש-41% מהמוזיקאים דיווחו על טינטון חולף שמתרחש לאחר חזרות, אך 15% מהם מדווחים על טינטון קבוע. נתונים אלה גבוהים בהשוואה לכלל האוכלוסייה שבה 15% מדווחים על טינטון חולף ורק 2% מדווחים על טינטון קבוע.
הפחתת החשיפה לרעש
בניגוד לענפי התעשייה השונים, שבהם רעש הוא תוצר לוואי בלתי רצוי בתהליכי הייצור השונים, "רעש" (המוזיקה הרועשת) אצל מוזיקאים הוא המוצר. אז מה בכל זאת אפשר לעשות כדי להפחית את מפלסי הרעש בקרב מוזיקאים ועובדים בתעשיית המוזיקה?
שימוש באטמים
מוזיקאים חייבים לשמוע את הנגינה/השירה שלהם ושל שאר הנגנים/הזמרים. שימוש באטמי אוזניים קונבנציונלים עלול למנוע זאת ובכך לפגום במקצועיות ובאיכות. קיימים אטמים מיוחדים, המותאמים לשימושם של מוזיקאים. תזמורות ממוּסדות רבות מספקות לנגניהן אטמים, אך מתברר שלאחר תקופה קצרה הנגנים מפסיקים להשתמש בהם. הסיבה העיקרית לאי-שימוש באטמים היא האמונה שמוזיקה איננה רעש, ולפיכך, לא יכולה להזיק לשמיעה. השימוש באטמים איננו מובן מאליו במוזיקה – בניגוד לשאר הענפים. לאנשי המוזיקה קשה להתרגל לשימוש בהם.
המוזיקאים מספקים הסברים נוספים לאי-שימוש באטמים:
- האטמים מפריעים לשמוע את שאר הנגנים
- התחושה עם האטמים איננה נעימה
- קשה להתאים אטמים
- קיים קושי בקומוניקציה עם הנגנים האחרים במהלך החזרות.
- השימוש באטמים מפריע בשמיעה של נגינת פיאניסימו, ובעת עריכת הבאלאנס.
מתי המוזיקאים משתמשים באטמים? כאשר כבר חוו ירידה בשמיעה. אך למרות זאת, גם בקרב מוזיקאים ששמיעתם נפגעה, השימוש באטמים אינו נפוץ. הנתונים מצביעים על כך שרק בין 20 ל-25% מהמוזיקאים שחוו ירידה בשמיעה משתמשים באטמים.
שיטות נוספות להקטנת החשיפה
השימוש באטמים איננו הדרך היחידה להקטנת החשיפה למפלסי רעש גבוהים. הדרכים הנוספות הן:
- הרחקת מקור הרעש (כלי הנגינה, רמקולים וכו'), ככל שניתן.
- החלפת מיקומו של כלי נגינה מרעיש מאוד.
- במהלך החזרות והתרגולים – נגינה בעוצמה נמוכה מהנדרש בהופעה.
- הקטנת זמן החשיפה על ידי קיום רוטציות או הפסקות רבות יותר באזורים שקטים.
- חשוב לתת לאוזניים מנוחה. אחרי חשיפה למפלסי רעש גבוהים חשוב להיות בסביבה שקטה למשך כ-18 שעות.
- שימוש בחומרים סופגי רעש באולם חזרות או הופעות בעל הדהוד חזק.
- שיתוף אקוסטיקאים ואדריכלים בתכנון סביבת עבודה אקוסטית.
- שימוש בחדרי חזרות גדולים דיים. מקומות קטנים וצפופים מהדהדים יותר.
- בעת חזרות/הופעות חשוב להקטין, ככל שניתן, את עוצמות הרעש במוניטור התוך-אוזני IEM. יש לעשות זאת בשיתוף עם מהנדס הקול.
- יצירת תוכנית לשימור השמע בקרב מוזיקאים, אשר תכלול בדיקות אודיומטריות שנתיות והדרכות.
- מפלסי הרעש משתנים מאוד בין חזרות להופעות, עקב השינוי באולמות. עריכת מדידות של מפלסי רעש במספר אולמות גדול ככל שניתן, יסייע לאמוד את רמות החשיפה.