מאת: מדור ידע וחדשנות המוס"ל
תאריך:03/09/2026
רקע
מורה לחינוך מיוחד במשך 26 שנים, ביקשה להכיר בצרידות שממנה סבלה כפגיעה בעבודה. לטענתה, השימוש הרב בקולה במסגרת עבודתה - הוראה בכיתה של תלמידים עם פיגור קל־בינוני, הדרכת צוותים ושיעורים פרטיים גרם לליקוי במיתרי הקול. בית הדין האזורי דחה את תביעתה על סמך חוות דעתו של מומחה רפואי שמונה בתיק, והיא ערערה לבית הדין הארצי.
ממצאי המומחה הרפואי
המומחה קבע כי המערערת סובלת מ־Reinke’s edema ומנזקי רפלוקס קיבתי־ושטי וכי מדובר בתופעות תחלואתיות שאינן נגרמות ממאמץ קולי. הוא ציין כי "הצרידות נובעת משני גורמים עיקריים: העישון ותופעת הריפלוקס" .למרות שהכיר בכך ש"השימוש הרב במיתרי הקול בעבודתה השפיע על המחלה," קבע כי אין בכך כדי ליצור קשר סיבתי, שכן המחלה לא הייתה מתפתחת ללא עישון ורפלוקס.
טענות המורה בערעור
המורה טענה כי:
- המומחה התבסס על מסמך רפואי יחיד.
- לא נתן משקל מספק לשנות עבודתה הרבות כמורה.
- יש סתירה פנימית בחוות דעתו.
- עישנה "עישון קל" בלבד.
- יש להכיר לפחות בהחמרת מצב.
הכרעת בית הדין הארצי
בית הדין הארצי דחה את הערעור וקבע כי אין הצדקה לסטות מחוות דעת המומחה, המהווה אבן יסוד בהכרעות מסוג זה.
נקבע כי:
- חוות הדעת מבוססת על מכלול הנתונים, כולל עישון ממושך של חצי קופסה ליום במשך כ־10.5 שנים.
- הממצאים הרפואיים אינם תואמים נזק ממאמץ קולי.
- גם אם העבודה הגבירה תסמינים, אין בכך כדי להוכיח גרימה או החמרה.
- לא נמצאה כל סתירה פנימית בחוות הדעת.
התוצאה
הערעור נדחה. לא הוכרה צרידותה של המערערת כפגיעה בעבודה. המערערת חויבה בהוצאות משפט בסך 4,000 ₪.
מקור
עבל (ארצי) 25101-05-18
דף / מידע זה הוכן לפרסום על ידי יפעת זר