ארוע מוחי של דיילת בטיסה הוכר כתאונת עבודהבית הדין הארצי לעבודה קיבל ערעור שהגישה דיילת באל על נגד החלטה של הביטוח הביטוח הלאומי - שאושרה גם על ידי בית הדין האזורי לעבודה - ולפיה אירוע מוחי שבו לקתה תוך כדי טיסה טרנס אטלנטית אינו מוכר כתאונת עבודה, משום שהיה לה מום מולד.בית הדין הארצי קבע שמדובר בתאונת עבודה, למרות המום המולד שהיה לדיילת, והחזיר את הטיפול בנושא לבית הדין האזורי תוך שהוא מורה לו למנות מומחה על מנת שזה יבדוק אם טיסות טרנס אטלנטיות מהוות סיכון לדיילת שיכול לגרום לאירוע מוחי. עוד התבקש המומחה לבדוק האם קיים קשר בין האירוע המוחי שעברה הדיילת לבין הטיסה, והאם סביר להניח שהאירוע היה מתרחש באותו מועד גם אם הדיילת לא היתה טסה באותה טיסה. בכל מקרה, הארוע הוכר כאמור כתאונת עבודה בניגוד לעמדת הביטוח הלאומי ובית הדין האזורי לעבודה. המקרה ארע בעת טיסה של אל על מניו יורק לתל אביב בספטמבר 2004. תוך כדי טיסה חשה הדיילת ברע, ראשה הסתחרר, היא חשה כאבים בחזה, ראייתה התערפלה, פיה התעוות והיא חשה תחושת נימול בפלג גופה הימני עד כדי שיתוק ושינוי במצב ההכרה. רופא נוסע שהיה בטיסה טיפל בה, היא חוברה לחמצן והועברה לשורת מושבים עד הנחיתה בארץ. מיד עם הנחיתה היא הועברה לבית החולים תל השומר. בבדיקות שנערכו לה בבית החולים התברר שהיא סובלת ממום לב מלידה שגורם לפתח במחיצה בין שבין שתי העליות של הלב. היא עברה צינתור כדי לאטום את המום מלידה באמצעות התקן. הדיילת הגישה דרישה לביטוח הלאומי עקב התאונה לתשלום דמי פגיעה. אלא שהמוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה, בקובעו כי "התאונה לא אירעה עקב עבודתך, אלא עקב סחרחורת שאינה נובעת מהעבודה. הארוע המוחי נגרם כתוצאה ממצבך הטבעי, והשפעת העבודה על התאונה - אף אם היתה כזו - פחותה בהרבה מהשפעת המצב הרפואי". בעקבות כך פנתה הדיילת באמצעות עו"ד משה קפלנסקי לבית הדין האזורי לעבודה, וטענה כי מאז האירוע נמנע ממנה תחילה לשוב ולשמש בתפקידה כדיילת אוויר ומאוחר יותר קבע רופא תעסוקתי כי " תוכל לשוב ולשמש כדיילת אויר בהיקף מצוצמם של 40 שעות בחודש בלבד". בית הדין האזורי לעבודה אישר לפיכך כי אין מדובר בתאונת עבודה. בערעור שהוגש לבית הדין הארצי צירף עו"ד משה קפלנסקי חוות דעת של מומחה, פרופסור ישראל שנתן גם את חוות הדעת בפרשת צוללני הקישון, שקבע כי "הטיסה הממושכת היוותה גורם דומיננטי שגרם לה לחלות באותה טיסה עקב תוצאות הסיכון בעבודה (קרישי דם בוורידים) שגרמו לתסחיפים של קרישי דם לריאותיה ולאירוע המוחי החולף". הוא המליץ לקבל את תביעתה להכיר באירוע כפגיעה בעבודה "עקב התממשות בפועל של גורם סיכון בעבודה". בערעור טען עוד עו"ד קפלנסקי, כי "בטיסה חל שילוב של גורמים חריגים שהביא לקרות האירוע, ואלמלא הטיסה לא היה נגרם", וכי "בית הדין קמא התעלם מחוות הדעת שהונחו בפניו ואשר העידו כי קיים קשר סיבתי בין טיסה טרנסאטלנטית לבין היוותרות קרשי דם, אשר נוצרו עקב ותוך כדי עבודתה". לדבריו, שגה בית הדין האזורי כאשר דחה את תביעתה עוד בטרם הסתיים הבירור הרפואי שהיה דרוש לקבוע מה היו גורמי האירוע. כאמור, קיבל בית הדין הארצי לעבודה את טיעוני הדיילת וקבע שאכן מדובר בתאונת עבודה ולפיכך היא זכאית לתשלום "דמי פגיעה" . המקור: Ynet (בני ברק) |