www.osh.org.il אוקטובר 2007

הפרעות שריר-שלד ואחרות וגורמי הסיכון להתפתחותן

דיווחים על מחקרים במדינות האיחוד האירופי

מאת: ד"ר אשר פרדו*

הקדמה

הפרעות שריר-שלד (Musculoskeletal Disorders - MSD) הן ליקויים בריאותיים במערכת השלד והשרירים בהן מעורבים עצבים, גידים ורצועות, שרירים ומבני שלד תומכים כגון חוליות. הפרעות אלה מייצגות תחום רחב של חומרה החל מסימפטומים מתונים וחולפים ועד מצבים כרוניים קשים הגורמים לנכות וניוון. הפרעות שריר-שלד המיוחסות לעבודה הן אלו שנגרמות או מחמירות ע"י סביבת העבודה ותנאיה. נוכחותן עשויה למנוע יכולת לבצע מטלות בעבודה, איבוד ימי עבודה וצמצום תפוקה ופריון עבודה. דוגמאות: תסמונת התעלה הקרפאלית, דלקת גידים ונדני גידים, צוואר מתוח, כאבי גב תחתון, כאב ונימול, עיקצוץ. הגורמים העיקריים להפרעות שריר-שלד בעבודה הם: תנועות חוזרניות; הפעלת כוח ומאמץ יתר של ידיים; הרמה, נשיאה, גרירה, דחיפה ומשיכה של עצמים כבדים; תנוחות גוף מעוותות לפרק זמן ארוך; ויברציות מכניות. שילוב גורמים אלה מעלה את הסיכון לפגיעות. אין לבלבל בין הפרעות שריר-שלד לבין ארגונומיה. זו האחרונה היא המדע הבא לתת פתרון לבעיות שריר-שלד ע"י התאמת תנאי מקום העבודה ודרישות העיסוק ליכולות הפיסיות והמנטאליות של העובד.

לקראת שבוע הקמפיין בשם "פחות עומס על שריר-שלד" (22-26 באוקטובר 2007), שאורגן ע"י הסוכנות האירופית לבטיחות ובריאות בעבודה (האיחוד האירופי) במטרה לקדם מניעה של הפרעות שריר-שלד, פורסמו דיווחים על מחקרים בנושא שתרמו מדינות החברות באיחוד. כתבה זו מביאה נתונים מדיווחי המחקרים תוך דגש על שכיחות הפרעות שריר-שלד, גורמים ותנאי עבודה הגורמים לפגיעות, ודרכים מומלצות למניעה וניהול סיכונים בנדון. תוצאות המחקרים מציגות מצב מעודכן עד לשנת 2006 (לא קיימים דיווחים יותר מעודכנים).

הפרעות שריר-שלד הן הנפוצות ביותר כמחלות המיוחסות לתעסוקה והן מהוות 50% - 60% מכלל התחלואה התעסוקתית במדינות האיחוד האירופי ובארה"ב. בישראל חסר עדיין דיווח שיטתי ותקופתי על שכיחות הפרעות אלה.

על אף השכיחות הגבוהה של הפגיעות ותת-הערכה של היקפן, נעשו עד כה מאמצים קטנים באירופה להעריך את כל העלויות הישירות והעקיפות הנגרמות מהפרעות שריר-שלד ברמה הלאומית. חוקרים מעריכים שכיום חלה ירידה בפגיעות הנגרמות כתוצאה ישירה מתנאי עבודה פיסית מאומצת בעוד שיש עליה בתחלואה המיוחסת לעומס ולחץ בעבודה. בעיות ארגוניות הן הסיבה השורשית לבעיה ולעומתן נמצאה כיעילה הגישה המשתפת את העובד במדיניות המניעה ומציאת פתרונות לבעיה.

שכיחות הפרעות שריר-שלד והפרעות בריאותיות אחרות

עפ"י שוודיה, אחד מכל ארבעה עובדים סבל ב- 2005 מהפרעות בריאותיות המיוחסות לעבודה ונגרמו מעבודה מאומצת, תנוחות עבודה מעוותות, הרמה ונשיאה ידנית של משאות, תנועה חוזרנית, עבודת מחשב, לחץ נפשי, הצקה בעבודה, רעש, ויברציות מכניות, חום וקור, רוח פרצים, חומרים כימיים, תאונות עבודה מדווחות ותאונות בדרך לעבודה וממנה ( 3% בלבד מכלל ההפרעות והפגיעות). כאמור, 60% מהתחלואה המיוחסת לעבודה, ויותר מכל הפרעות המיוחסות לגורמים סביבתיים ופסיכו-סוציאליים, נגרמת מגורמים של ארגונומיה לקויה וגורמים אחרים הקשורים בעומס בלתי תקין על מערכת שריר-שלד. מתוך גורמים אלה, הרמה והזזה של משאות כבדים ותנועה חוזרנית הם הגורמים העיקריים. רבע מתאונות העבודה נגרם מהפעלת מאמץ יתר פיסי בעבודה. בפילוח הגורמים להפרעות בריאותיות המיוחסות לעבודה, עומס ולחץ נפשי הם הגורמים השכיחים ביותר בקרב נשים (מורות, אחיות, עובדות סוציאליות), אך נמצאים במקום השלישי בקרב גברים. לעומת זאת, עבודה מאומצת ותנוחות עבודה מעוותות הם הגורמים השכיחים ביותר להפרעות בריאותיות בקרב גברים ונמצאים במקום השני בקרב נשים. מתוך הפרעות שריר-שלד יש עליה בהפרעות באזור הגב, הכתפיים והזרועות. הפעלת מכונות בקרב נשים, ונגרות, צביעה ועבודות הרכבה בקרב גברים הם העבודות בהן נגרם האחוז הגבוה ביותר של הפרעות שריר-שלד בשוודיה. במדינה זו קיימת עליה בהיעדרות מעבודה בגלל הפרעות בריאותיות המיוחסות לעבודה (לרבות תאונות ומחלות). התמריץ לדיווח על פגיעות והפרעות פחת עם השינוי במדיניות מתן פיצויים לפגיעה ולכן יש חשש לתת-דיווח.

בבריטניה, בשנת 2005, היה שיעור השכיחות של הפרעות בריאותיות המיוחסות לעבודה 4.7% מכלל האנשים שעבדו אי פעם. שכיחות זו אינה כוללת תאונות עבודה ותאונות בדרך לעבודה וממנה. מתוך אלה, הפרעות שריר-שלד היו השכיחות ביותר (51%) ואחריהן הפרעות הקשורות בלחץ בעבודה וגורמים פסיכו-סוציאליים וביניהן דיכאון וחרדה. 43% מהפרעות השריר-שלד היו קשורות להפרעות בגב, 37% לצוואר וגפיים עליונות ו- 20% לגפיים תחתונות. קבוצות הגיל הפגיעות ביותר הן המבוגרות (45 – 74).

מעבר לשימוש במחשב בעבודה עלה בפינלנד מ- 17% בשנת 1984 ל- 75% בשנת 2003. גורמים טיפוסיים לעומס ועקה בקרב מגזר העובדים המטפלים בידע ומידע הם הצפה במידע, דרישות מנטאליות וויזואליות, שעות עבודה בלתי רגילות ומתח שרירים. כתוצאה מכך, קיימת שכיחות תלונות על עייפות, קשיי שינה וכאבי צוואר וכתפיים במגזר זה. מוקדי תקשורת (call centers) הם מקור להפרעות בריאותיות המיוחסות לעבודה. בשוודיה, לדוגמה, 90% מעובדי מוקדים אלה סובלים מהפרעה בריאותית פיסית כלשהי הקשורה בעיקר בחשיפה לרעש, תנוחות מעוותות, ישיבה ממושכת ואילוץ לשימוש רב במיתרי הקול. 10% מזמנם של עובדים אלה אובד בהיעדרות מעבודה.

קבוצות סיכון וגורמי סיכון

במחקר שנערך בצרפת, בו השתתפו 50,000 עובדים, זוהו חמש קבוצות עיקריות של סיכון לתחלואה המיוחסת לעומס ומאמץ בעבודה. הקבוצה בעלת הסיכון הגבוה ביותר היא זו של עובדים בתעשייה היצרנית ובתעשייה החקלאית. למעלה מ- 60% מהעובדים המשתייכים לקבוצה זו, המהווה 5% בלבד מכוח העבודה, חשופים ליותר משמונה צורות של עקה ובהן עומס פיסי – בעיקר על גפיים עליונות, סביבה קשה, תנוחות מעוותות וכואבות, שעות עבודה ארוכות וטיפול ידני במשאות למעלה מ- 10 שעות בשבוע, אילוצים ארגוניים כגון עבודה במשמרות והעדר אוטונומיה ויכולת לקבוע קצב עבודה עצמי. לעומת קבוצת ה"צווארון הכחול", נתונה קבוצת ה"צווארון הלבן", המהווה 36% מכוח העבודה בצרפת, למספר מוגבל של עומסים כגון יום עבודה ארוך, תנוחה סטטית של הצוואר והראש, למעלה מ- 20 שעות עבודה מול מסך מחשב בשבוע והפרעות רבות ברצף העבודה. בין שתי קבוצות אלה נמצאות הקבוצות של עובדי עבודות קשות כגון עבודה בתנאי מזג אוויר קיצוניים וטיפול במשאות כבדים (27% מכוח העבודה); קבוצה החשופה לאילוצים ארגוניים (17% מכוח העבודה) ובהם זמני עבודה בלתי שגרתיים, חוסר שליטה קבוע על פעילויות והצורך לעבוד בצוותים; קבוצה המעורבת בעבודה מול קהל (15% מכוח העבודה- בעיקר נשים) וכוללת עובדי חינוך ומערכות בריאות, עובדים סוציאליים ועובדי מסחר קמעונאי, והיא חשופה לאילוצים ארגוניים, מתח מול קהל תוך צורך להפגין מחויבות כלפיו, שליטה ודיכוי רצון לתוקפנות פיסית לעתים.

מחקר שנערך בדנמרק מצביע על עליה בדרישות פסיכו-סוציאליות בעבודה יותר מאשר על שינוי לטובה או לרעה בתנאי עבודה אחרים. העלייה בדרישות מתבטאת בעליה בקצב ועומס עבודה ובמעורבות רגשית.

בניגוד להנחה הרווחת שנשים חלשות פיסית מגברים, מגלה מחקר הולנדי שנשים אינן פגיעות יותר מגברים לגורמי סיכון המיוחסים לעבודה ואינן מפתחות הפרעות שריר-שלד בשיעור גבוה מזה אצל גברים. המחקר בדק את השפעת גורם הסיכון של תנוחות מאומצות ומעוותות על הצוואר והגפיים העליונות בקרב גברים ונשים הנתונים למטלות עבודה דומות. נשים חוות סביבה פסיכו-סוציאלית גרועה יותר מזו שחווים גברים בעיקר במה שנוגע למרחב חופש החלטה ושיקול דעת, מעורבות רגשית ואי בטחון בעבודה. גברים, לעומת זאת, זוכים לתמיכה מופחתת מעמיתים לעבודה וממנהלים, מה שנמצא כגורם לעליה בלחץ דם. חשיפה לרעש וויברציה שכיחה יותר אצל גברים, אך תנועה חוזרנית כגורם סיכון שכיחה יותר בקרב נשים.

הפרעות שריר-שלד נפוצות באירופה גם בקרב עובדי בניין, מטפלות בית, עובדים מרחוק (מהבית) ועובדים זמניים, המועסקים תחת סוכנויות כוח אדם ונשלחים לעבוד רחוק ממקום מושבה של החברה המעסיקה וממקום מגוריהם. הנסיעות הארוכות של עובדי בניין גורמות לעייפות גבוהה יותר וקושי בשילוב העבודה עם חיי משפחה סדירים וניצול פנאי. מטפלות בית נאלצות לעבוד בבתים בלתי נוחים ובטוחים תוך השקעת מאמץ גופני גבוה, ואצלן רבות התלונות על כאבי גב.

בסקטורים מסויימים כגון עבודה בחקלאות, בבניין, בתעשיית העץ והאבן ובתעשיית השעונים (שויצריה) גבוהים שיעורי התמותה בשנות העבודה העיקריות (גיל 35 – 64) מהשיעורים הממוצעים באוכלוסיה. גם גיל הפרישה הממוצע של עובדים בעבודות אלה נמוך מגיל הפרישה בעבודות אחרות בעיקר עקב תחלואה ונכות הנגרמים מעבודה. העלאת גיל הפרישה החמירה את הבעיה בעיקר בקרב עובדי בניין.

מחקר בפולין חוזר על המסקנה הידועה שקיים מיתאם בין סוג הפעילות של עובד לבין דרגת הסיכון הבריאותי שהוא נמצא בה, והסיכונים גבוהים יותר בעבודה פיסית קשה, כגון במכרות, לעומת עבודה בעלת אופי אדמיניסטרטיבי. מסקנה זו ברורה מאליה גם באופן אינטואיטיבי, אך למרות זאת אין שינויים משמעותיים בהפחתה של רמת הסיכון בעבודות בהן הסיכון גבוה. במדינה זו, שלא כמו במדינות מערב אירופה, הקבוצה הגדולה ביותר מבין הקבוצות החשופות לסיכונים המיוחסים לעבודה היא זו החשופה לחומרים כימיים, רעש (50% משיעור הסיכון) ותאורה לקויה.

במקביל לחקירת גורמי עומס ומאמץ נחקרו גם מודעות וערנות עובדים ומעסיקים לתחיקה של יחסי עבודה ולתחיקת בטיחות, גיהות ובריאות בתעסוקה. בלטביה, לדוגמה, רק 46% מהעובדים טענו למודעות ברמה זו או אחרת לחוקי עבודה והעסקה ו- 80% לחוקי בטיחות, בעוד שהאחוזים המקבילים של מעסיקים היו, בהתאמה, 81% ו- 79%. רק 10% מהעובדים ו- 16% מהמעסיקים טענו להיכרות טובה מאד ומודעות גבוהה ללשון החוק בנושאי עבודה והעסקה ובנושאים בטיחותיים. יש להניח ששיעורים אלה דומים במדינות מזרח אירופה וגבוהים יותר במדינות מערב אירופה.

סיכום והמלצות לצמצום העומס

הפרעות שריר-שלד הן השכיחות ביותר מבין פגיעות ומחלות המיוחסות לעבודה. הן שכיחות יותר מתאונות עבודה, ממחלות תעסוקתיות הנובעות מממיסים אורגניים, מתכות כבדות, חומרים מסרטנים ומירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש מזיק. באירופה מסתמנת עליה בסיכונים הנובעים מאילוצים ארגוניים ודרישות פיסיות בעבודה לעומת ירידה בהארכת שעות עבודה ובמטלות חזרתיות. נצפית ירידה בשיעור תאונות עבודה ונזק חריף מהרמת משאות כבדים, אך עליה בפגיעות מתנועה חוזרנית ומגורמי סיכון פסיכו-סוציאליים בעבודה. קיימת עליה בעבודות של מגע עם קהל (ישירות או דרך אמצעי תקשורת) המביאות לחשש עולה של העובדים לאיומים פיסיים ומילוליים ואף תקיפה מצד הלקוח, אך אי מוטרדות בנקודה זו מצד ההנהלה.

אמנם מסתמנת מגמה חיובית במספר מדינות (ספרד, צרפת, מדינות סקנדינביה, פולין ועוד) באשר לשיפור בתנאי עבודה וצמצום ומניעה של גורמי סיכון להפרעות בריאותיות המיוחסות לעבודה, אך בסך הכל יש עליה בשיעור הסיכון עם תנודות משתנות בגורמים לעליה ובסוג ההפרעות הנגרמות. עליה בפעילות מונעת ניכרת בעיקר בתחום הארגונומיה והתחום הפסיכו-סוציאלי בעבודה, אך גם בבטיחות ובגיהות במקום העבודה. לעומת זאת, נמצאה ירידה בפעילויות של רפואה תעסוקתית.

מספר דרכים מומלצות לצמצום הפרעות בריאותיות המיוחסות לעבודה בכלל והפרעות שריר-שלד בפרט.

§ השקעה בארגונומיה  במקום העבודה בליווי יועצים;

§ הפניית משאבים כספיים והשקעה בחינוך והדרכה לצמצום ההפרעות;

§ ניהול עומס עבודה ובין היתר עידוד שליטה בקצב עבודה ובמרחב העצמאות לקבלת החלטה ושיקול דעת, והקצאת פרקי עבודה ומנוחה מתאימים;

§ פיתוח מודעות מעסיקים ועובדים לדרישות החוק;

§ רפורמה בחוקי הפנסיה עבור מגזרי עבודה מסויימים;

§ שיתוף העובדים במדיניות המניעה ובמציאת פתרונות ארגונומיים להפרעות שריר-שלד.

§ פיתוח אסטרטגיות התערבות ותכניות למניעת סיכון ולקידום בריאות;

§ הטמעת ניהול סיכונים בטיחותיים ובריאותיים במקום העבודה.

§ אימוץ מדיניות "חזרה לעבודה" עבור עובדים שנפגעו.

§ הכרה לאומית באתגר לצמצום הפרעות שריר-שלד על מנת לקדם פרוייקטים שעוסקים במניעה.

ד"ר אשר פרדו, PhD מדעי הרפואה, מרכז מידע של המוסד לבטיחות ולגיהות, על-פי

http://www.eurofound.europa.eu/ewco/subjects/Physical.work.factors.htm