עריכה: מדור ידע וחדשנות, המוס"ל
רקע
מחלת הסוכרת היא בעיה גדלה והולכת בעולם. שיעורי החולים עולים ואיתם המחירים החברתיים והכלכליים של המחלה, הטיפול בה והנזקים הנלווים לה. הסוכרת אמנם אינה מוגדרת כמחלת מקצוע, אולם מצטברים מחקרים המקשרים תנאי עבודה שונים ותפקידים שונים עם סיכונים מוגברים לפתח סוכרת.
גורמי סיכון תעסוקתיים להתפתחות סוכרת
מצד אחד, העובדה שאדם מועסק קשורה לסיכוי נמוך יותר לגביו לפתח טרום סוכרת או סוכרת. שיעורי החולים בקרב העובדים נמוכים יותר מאשר בקרב אלו שאינם עובדים בגיל העבודה. מצד שני, נמצא כי סוגי עיסוק ותנאי עבודה מסוימים קשורים לסיכון מוגבר לפתח סוכרת.
למשל, בארצות הברית נמצאו שיעורי סוכרת גבוהים ביותר בקרב עובדים בענפי התעבורה, חקלאות, דיג ויערנות, אנשי שירות ועובדי משרד, ייצור ותעשייה, אנשי מקצוע בשירותי הבריאות, סיעוד, אחזקה, הוראה והנהלה. בערב הסעודית נמצא כי שיעורי הסוכרת וטרום סוכרת גבוהים במיוחד בקרב עובדים בתעשיות הכוללות חשיפה לעץ, ריתוך וזיקוק נפט. באוסטרליה נמצא כי עובדי צווארון כחול, ובייחוד נשים, היו בסיכון גבוה יותר לפתח סוכרת בהשוואה לעובדי צווארון לבן, ובקוריאה נמצא שקבוצת העובדים בסיכון הגבוה הן דווקא נשים בענפי השירותים והמכירות. בעוד בגברים גורמי הסיכון היו גיל, הכנסה נמוכה וחוסר בפעילות גופנית, בנשים גורמי הסיכון היו גיל, הכנסה נמוכה והשמנה - בכל המקצועות. הסוכרת היא מחלה נפוצה יותר בקרב אוכלוסיות במצב סוציואקונומי נמוך, בשל מגוון גורמים, הכוללים, בין היתר, סגנון חיים, עישון ותזונה, וחשוב להבחין בין גורמים בעבודה לבין מקצועות עם הכנסות נמוכות. התמונה, מנקודת המבט התעסוקתית, עשויה להתבהר יותר כאשר נבחנים הגורמים שלהלן.
חשיפה תעסוקתית לכימיקלים, למשל, חשיפה של חקלאים לחומרי הדברה או חשיפה של עובדי קווי ייצור במפעלי פלדה וברזל לאבק תעשייתי (חלקיקים או אבק מתכות) מעלה את הסיכון של העובדים לפתח סוכרת סוג 2 או סוכרת היריון, ורמת הסיכון עולה עם העלייה במשך החשיפה וברמתה.
גם חשיפה לרעש במקום העבודה מעלה את הסיכון לפתח סוכרת (טרום סוכרת, סוכרת סוג 2 וסוכרת היריון). מתברר כי כל עלייה ב-5 דציבלים ברמת החשיפה לרעש תורמת לעלייה של 6% ברמת הסיכון לחלות בסוכרת. נשים בהיריון ראשון מצויות בסיכון מוגבר לפתח סוכרת היריון, ככל שהן נחשפות לרמות רעש הגבוהות מ-80 דציבל, האופייניות, למשל, לסביבת עבודה של מורות וגננות, זמרות ומוזיקאיות, ועובדות במטבחים תעשייתיים.
כמו כן, עובדי משמרות, בעיקר עובדי משמרות לילה ועובדי משמרות בוקר ולילה לסירוגין, מצויים בסיכון מוגבר לפתח סוכרת. ככל שמספר שעות העבודה במשמרות גדול יותר ותקופת העבודה במשמרות ממושכת יותר, הסיכון לפתח סוכרת עולה.
יושבנות ומעורבות נמוכה בפעילות גופנית קשורה לסיכון מוגבר להשמנה המעלה את הסיכון לסוכרת. אחד מכל ארבעה בוגרים בעולם אינו עומד בהמלצות להיקפי פעילות גופנית רצויה, התורמת לאיזון גליקמי (150 דקות לפחות בשבוע לבוגר בריא ו-300 דקות לפחות לבוגר חולה סוכרת). ייתכן שהסיבה נעוצה בתנאי העבודה ובמשכה. למשל, שיעורי ההשמנה והסוכרת בקרב עובדים בענף התעבורה, העובדים רוב היום בישיבה, גבוהים יותר בהשוואה לשיעורים אלו בקרב עובדי ייצור, העובדים תוך כדי עמידה או תנועה.
תזונה דלה בירקות ובפירות תורמת גם היא לעליית הסיכון לתחלואה בסוכרת. ההיבט התזונתי אמנם אינו תעסוקתי במהותו, אך בארגונים המספקים לעובדים ארוחות חשוב להקפיד על התייעצות עם דיאטנית ועל מתן מגוון אפשרויות תזונתיות בריאות. ההרכב התזונתי חשוב למדי אצל עובדים במשמרות ובשעות הלילה, שבהן הנטייה היא לאכול יותר פחמימות.
עישון וצריכת אלכוהול קשורים לשיעורי סוכרת גבוהים. עישון נפוץ יותר בקרב בני מיעוטים ועובדים במקצועות עם הכנסות נמוכות יותר. למשל, אנשי אחזקה ושיפוצניקים בארצות הברית הם "מעשנים כבדים", יחסית, וכן, שיעור חולי הסוכרת בקרב עובדי ענף הבנייה והכרייה בארה"ב, אשר רבים מהם מעשנים ושותים משקאות אלכוהוליים עתירי קלוריות, גבוה יחסית לזה שבענפי עבודה אחרים.
גיל סוכרת היא מחלה שהסיכון לה עולה עם הגיל. שיעור ההיעדרויות מהעבודה עקב סוכרת, השמנה, חוסר פעילות גופנית וצריכת אלכוהול גבוה יותר בקרב עובדים מבוגרים בהשוואה לצעירים. לאור הזדקנות כוח העבודה בכל העולם, לממצא זה יש חשיבות בהבנת הצורך במניעת תחלואת סוכרת בקרב העובדים המבוגרים.
לחץ מתמשך גורם לעלייה ברמת הגלוקוז בדם ולהיווצרות עמידות לאינסולין ומקשה על שמירת הרגלי תזונה בריאה ופעילות גופנית. אנשים העובדים בתנאי לחץ ונמצאים במצב כרוני של דחק, נמצאים בסיכון יחסי גבוה יותר לפתח סוכרת.
תרבות ארגונית הוגנת, קשובה לצורכי העובדים, המעודדת תמיכת עמיתים ומנהלים, מקטינה בכ-30% את הסיכון לפתח סוכרת, ואילו חוסר הוגנות וחוסר תמיכה ארגונית מגבירים את הסיכון להתפתחות סוכרת, כנראה משום שהם תורמים למצב דחק כרוני.
הערכת גורמי הסיכון לסוכרת במקומות העבודה בישראל
הקושי להעריך את הקשר בין גורמי הסיכון במקומות העבודה בישראל לבין שיעורי טרום סוכרת וסוכרת בעובדים טמון קודם כל בהפרדה הקיימת בין מערכות הבריאות לבין האחריות המוטלת על המעסיקים לדאוג לבריאות עובדיהם. על פי חוק זכויות החולה: התשנ"ו-1996, אפשר להתגבר על הפרדה זו רק באמצעות הסכמת העובדים לשתף מידע רפואי, הנשמר בקופות החולים.
השלכות תחלואת הסוכרת על משק העבודה והמדינה
מחלת הסוכרת מגדילה את הסיכון לאובדן כושר עבודה וימי עבודה, לתחלופה גבוהה של עובדים ולפרישה מוקדמת של עובדים חולים, וכפועל יוצא של אלו - לירידת תפוקה בארגוני עבודה. נוסף על כך, שיעור גבוה של תחלואת סוכרת במדינה קשור לנטל גדול על מערכות הבריאות, הרווחה והסעד אשר להן נזקקים החולים במדינה, לירידה בתוצר המקומי הגולמי של המדינה ולאובדן הכנסות ממסים.
מגבלות תעסוקתיות בעולם ובישראל
במדינות אירופה קיים שוני במדיניות של העסקת חולי סוכרת בין מדינה אחת לאחרת. מדינות רבות מאפשרות לטייסים ולאנשי צוות אוויר, המטופלים באינסולין ונעזרים בטכנולוגיות אמינות לניטור רציף של רמת הגלוקוז בדם, להמשיך בעבודתם, ובאיטליה יש הנחיה גורפת לא לאפשר לעובדים עם איזון גליקמי לקוי לבצע "עבודה בגובה", כפי שנדרש, לרוב, בענפי הבנייה והתחזוקה.
באיטליה יש הנחיות בריאות תעסוקתית נוספות, הכוללות, בין היתר, דרישות למעקב אחר בריאות העובדים, הדרכת עובדים קפדנית והבטחת תנאי עבודה מותאמים, כגון הפסקות למדידת סוכר, אספקת מזון ושתייה, המתייחסות ל-3 סוגי עובדים:
- המטופלים באינסולין ועוסקים בעבודות פיזיות קשות, כגון חקלאות, כבאות והצלה, שבהן מאמץ גופני עלול לגרום להיפוגליקמיה.
- המועסקים בתנאי קור קיצוניים, המשפיעים על עמידות הגוף לאינסולין ועלולים לשבש את אמינות בדיקת הגלוקוז בדם, ובתנאי חום קיצוניים, עלולים להשפיע על מנגנוני ויסות הסוכר בדם ומעלים את הסיכון להתייבשות.
- עובדים שאינם מטופלים באינסולין ועוסקים בעבודות שבהן מאמץ גופני עלול לגרום להתקף לב.
בישראל, האבחנה של סוכרת אינה מקנה לעובדים סטטוס של בעלי מוגבלות. עם זאת, ומכוח חוק השוויון: התשנ"ח 1998, אסור להפלותם לרעה בקבלה לעבודה, בתנאי העבודה, בקידום ובהכשרה, וכן, על מעסיקיהם לבצע עבורם את ההתאמות הנדרשות להעסקתם בהיבטים הקשורים למקום העבודה, כמו שעות עבודה, ציוד וכד'. המגבלה התעסוקתית היחידה העומדת בפני עובדים ישראלים עם סוכרת התלויים באינסולין היא האיסור לנהוג ברכב ציבורי או ברכב כבד מעל 3 טונות.
הטיפול במחלת הסוכרת והניהול שלה במקום העבודה
הטיפול העצמי בסוכרת מורכב ותנאי העבודה יכולים להקל על החולה או להקשות עליו. במהלך שגרת יום העבודה נדרש החולה לבדוק מעת לעת את רמת הגלוקוז בדם, לאכול או להזריק לעצמו אינסולין. היעדר פינות פרטיות, עומס משימות, מיעוט הפסקות ושליטה נמוכה בהתרחשויות במהלך העבודה עלולים להקשות עליו לטפל בעצמו. נוסף על כך, תחושת מבוכה בחשיפת המחלה וטיפול עצמי בנוכחות עובדים אחרים (דבר שאינו מקובל במדינות מסוימות) מכבידים על ניהול הטיפול העצמי במסגרות העבודה, בייחוד כאשר הן נעדרות תרבות ארגונית תומכת ומעודדת.
מעסיקים יכולים להתאים את סביבת העבודה לחולי הסוכרת ולקבוע נוהלי עבודה שמקלים עליהם לנהל את מחלתם ומפחיתים את הסיכון לסוכרת גם בקרב העובדים הבריאים.
יישום תוכניות התערבות
תוכניות התערבות ברמת שירותי הבריאות וברמה הקהילתית, המיושמות בקרב בוגרים עם טרום סוכרת, מטרתן להפחית את שיעור מקרי הסוכרת, להאריך את תוחלת החיים בבריאות טובה QALY)) ולהפחית אובדן שנות עבודה בשל מוגבלות הנגרמת ממחלה קשה (DALY). תוכניות הממוקדות באכילה בריאה, בהעלאת פעילות גופנית, בניהול לחצים ובהימנעות מאלכוהול משפרות את מדדי איכות החיים הקשורים לבריאות ויעילות, הקרויים "כלכלת בריאות".
תוכניות התערבות בסביבת העבודה הפיזית, כגון התקנת מתקנים או נהלים מתאימים (חדרים פרטיים, שעות גמישות, הפסקות), מעלות את הסיכוי שעובדים חולי סוכרת יוכלו למלא את תפקידם כראוי.
תוכניות מקוונות (שיחות אונליין בערוצי מדיה שונים, אימיילים והודעות טקסט) לצורך העברת פעילות לרווחה ולבריאות עובדים מעלות את שיעור השתתפות העובדים, הרחוקים פיזית, ומעודדות את התמדתם בפעילות לאורך זמן. תוכניות מסוג זה תורמות לירידה בהוצאות הבריאות ובזמן העבודה המתבזבז על ביקורים במרפאות, וכן, לירידה במספר האשפוזים בבתי חולים ובמשכם.
תוכניות התערבות לשינוי התנהגות לקידום פעילות גופנית וירידה במשקל משיגות הצלחות בירידה במשקל, בעלייה בזמן המוקדש לפעילות גופנית ובהפחתת צריכת סוכר, שומנים ומלח. השתתפות עובדים בתוכניות כאלו מעלה את הסיכוי שלהם להפחית 5%-10% ממשקלם, הפחתה המורידה את הסיכון לחלות בסוכרת. הצלחת התוכניות האלו תלויה, לעתים, במעורבות פעילה של המעסיקים והיא יכולה להתבטא במתן תמריצים כספיים ליורדים במשקל, בהקצאת מתחם הולם לפעילות, בארגון פעילות, ביצירת אווירה חיובית וכד'. התוכניות יכולות להתבצע בשיטת אחד-על-אחד או בפעילות קבוצתית, בהנחיית אנשי מקצוע משירותי הבריאות או מקדמי בריאות קהילתיים.
שיפור המזון המוגש לעובדים בארוחות בחדרי אוכל, בקפיטריות, בקייטרינג או במכונות מזון ושתייה יכול להפחית את צריכת הסוכר, המלח והשומנים של העובדים, וכאשר משלבים אותו עם פעולות אימון והדרכת עובדים לפעילות גופנית, התוצאות יכולות עוד להשתפר. תוכניות כאלו עשויות לצמצם את ההוצאות על בריאות, להעלות את רמת שמחת החיים ואת תחושת ההגשמה העצמית של העובדים.
תוכניות התערבות להפחתת לחץ בעבודה מועילות להפחתת הסיכון לחלות בסוכרת, וכן, משפרות את איכות החיים של העובדים, את הערנות והתפקוד הקוגניטיבי שלהם, מגבירות את החוסן הנפשי ואת יכולת העמידה שלהם בפני לחצי עבודה.
דגשים
תוכניות ההתערבות במקומות העבודה צריכות להתאים לעובד ככל האפשר ולהתחשב במגבלותיו ובנטיותיו הקשורות למגדר, לאורח החיים, למצב הכלכלי, להשתייכות לקבוצה אתנית או דתית וכד'. למשל, יש להביא בחשבון הרגלי תזונה, שינה ופעילות גופנית של נשים הרות או מיניקות, וכן, מנהגי ארוחות משותפות, ארוחות משפחתיות וארוחות חגים של המשתייכים לקבוצות אתניות או דתיות שונות. כמו כן, יש למנוע היווצרות של תחושות בידול אישי או חברתי של העובדים עקב מצב בריאותי או נפשי.
תוכניות לאומיות להפחתת סוכרת
מניעת סוכרת הפכה לאחת המטרות הבולטות שאימצו מערכות בריאות רבות בעולם וגם בישראל, ובהתאם לכך, מיושמות תוכניות התערבות המכוונות להפחתת גורמי סיכון ולשינוי התנהגות. בישראל, הציבה המועצה הלאומית לסוכרת - גוף המייעץ לקובעי המדיניות במשרד הבריאות - את שיפור הטיפול ושיפור האיזון הגליקמי בחולים שכבר אובחנו עם סוכרת ואת מניעת הסוכרת בראש סדר העדיפויות הציבורי.
התוכנית הלאומית למניעה ולטיפול בסוכרת הצביעה על הצורך בהנמכת תקרת ההשתתפות על תרופות בסל הבריאות ובסבסוד, או, לכל הפחות, בפיקוח על מחירי המזון הבריא, כדי לסייע לאוכלוסיות קשות יום. התוכנית הלאומית הישראלית "אפשרי-בריא" מעודדת מניעת סוכרת באמצעות חקיקה ופעילות לשינוי מדיניות בריאות ופעילות הסברתית במוסדות החינוך, ברשויות המקומיות, בקהילה ובמקומות העבודה. התוכנית מפנה לרשימת גופים שיעניקו תמיכה והדרכה מקצועית, כגון מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית שבמשרד העבודה והמוסד לבטיחות ולגיהות.
אולם מדוחות הפעילות האחרונים של גופים אלו עולה כי עד כה מניעת סוכרת ושיפור תנאי עובדים עם סוכרת במקומות העבודה לא באו לידי ביטוי. אחת הבעיות העיקריות היא מחסור בנתונים מדויקים על שיעורי טרום סוכרת וסוכרת בקרב עובדים ישראלים.
סיכום
על אף שסוכרת אינה נכללת בהגדרת המחלות התעסוקתיות, היא משמעותית בהיבטים תעסוקתיים. תנאי העבודה יכולים להוות גורמי סיכון להתפתחות או להחמרת המחלה, ולניהול המחלה יש השלכות על רמת כשירות העובדים ועל התפוקות שלהם ושל הארגון שבו הם מועסקים. הפחתת תחלואת הסוכרת והקלת ניהול המחלה עבור החולים היא אינטרס משותף של העובדים, ארגוני העבודה ומשק העבודה במדינה.
המלצות
1. שיתוף פעולה בין רשויות הבריאות ובין ארגוני העבודה מהסקטור הציבורי והפרטי, תוך התגייסות ומעורבות מרביות של מנהלים ועובדים במקומות עבודה למען השגת המטרה המשותפת של הפחתת תחלואת הסוכרת.
2. מיפוי שיעורי טרום סוכרת וסוכרת (איסוף נתוני תחלואה) וביצוע סקרי הערכת חשיפה לגורמי סיכון תעסוקתיים לסוכרת במקומות עבודה.
3. יישום תוכניות התערבות יעילות להפחתת חשיפת עובדים לגורמי סיכון תעסוקתיים לתחלואה בסוכרת ונקיטת כלי ניהול ומדיניות ארגונית, המקדמים בריאות ורווחה לעובדים - בריאים וחולים כאחד.
מקורות:
ראה בסקירה המלאה