מאת:ד"ר מירב פז, PhD הנדסה כימית, מרכז מידע של המוסד לבטיחות ולגיהות
תאריך:30/04/2014
המונח חומר כימי מתייחס ליסודות, תרכובות והתערובות שלהם, בין אם החומר הוא טבעי או יוצר באופן סינטטי. חומר מסוכן הוא כל רעל או חומר כימי מזיק המופיע בתוספות לחוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993 או המשתייך למשפחות החומרים המפורטות בחוק הנזכר. חומרים כימיים הם חלק בלתי נפרד מהחיים המודרניים והם בעלי תועלת בתחומים רבים: הדברה, תרופות, דבקים, צבעים, מוצרי דיו, חומרי ניקוי, תוספי מזון, מוצרי פלסטיק, חומרי בנייה, דלקים, חומרי גלם בתהליכים תעשייתיים שונים לפיתוח מוצרים חדשים וכיו'ב. אין אפשרות להעריך את מספר החומרים הכימיים משמשים בתעשיות השונות; היקף השימוש בחומרים כימיים עולה כל הזמן וחומרים חדשים מופיעים בשוק כל שנה. עובדים נחשפים לחומרים כימיים במקומות העבודה הן בצורה אקטיבית והן בצורה פסיבית אם במהלך יצור, יבוא, אריזה, מסחר, ניפוק, העברה, אחסנה, החזקה ושימוש בחומר. למעשה כל עבודה מערבת חשיפה כלשהי לחומרים כימיים גם אם קיים שוני בזמן החשיפה ובכמות אליה נחשפים.
השפעות בריאותיות
חשיפה לחומרים כימיים עשויה להיות בעלת השפעות בריאותיות על אחת או יותר מהמערכות בגוף האדם, כתלות בחדירות ובכמות החומר. חשיפה חד פעמית לחומר כימי עשויה לגרום להרעלה, מוות או תסמינים מידיים אחרים. האבחון במקרים כאלו קל יותר בשל פרק הזמן הקצר בין החשיפה להופעת התסמינים. חשיפות חוזרות לחומרים כימיים גם אם הן קצרות עשויות לגרום לקשת של השפעות בריאותיות. לעיתים הוכחת הקשר בין חשיפה לחומרים כימיים למחלות או מצבים בריאותיים קשה יותר באם התסמינים הופיעו זמן רב לאחר החשיפה, או שעדיין לא קיים ידע מדעי לגבי קשר אפשרי בין חשיפה לחומר ומחלה מסוימת.
חשיפה לחומרים כימיים היא גורם למחלות מקצוע רבות. התפתחות מחלת מקצוע בעקבות חשיפה לחומר כימי כרוכה בסבל של הנפגעים ומשפחותיהם ובנטל כלכלי כבד שלא תמיד ניתן לכימות: עובד עשוי לאבד את היכולת לפרנס את עצמו ובני משפחתו, איכות חיי היום יום שלו עשויה להיפגע והוא יזקק לעזרה, יכולת הייצור של החברה בה עבד עשויה להיפגע גם אם זמנית, החברה לעיתים צריכה לשלם על ימי מחלה ופיצויים וכיוב'.
ארגון העבודה הבינלאומי (ILO) מעריך כי 2.34 מיליון אנשים מתים בכל שנה מתאונות עבודה ומחלות מקצוע. ברוב המקרים (2.02 מיליון) המוות הוא תוצאה של מחלות מקצוע או מחלות הקשורות לעבודה (מספר מקרי המוות כתוצאה מחשיפה לחומרים מסוכנים גבוה פי 10 ממספר מקרי המוות שהם תוצאה של תאונות עבודה). מספר הפגיעות הלא קטלניות המשויכות למחלות מקצוע מוערך ב-160 מליון איש. על פי ד"ר אלי רוזנברג, מנהל המחלקה לבריאות העובד במשרד הבריאות, הערכות ממדינות בעלות רשם מחלות מקצוע מקיף ומלא כגון פינלנד, מצביעות על כ-24 מקרי מחלה או חשד למחלה תעסוקתית לכל 10,000 עובדים מדי שנה. המשמעות למדינת ישראל, בה יש מעל 3 מיליון עובדים, היא שכ-8000 עובדים חולים על רקע חשיפה תעסוקתית מדי שנה. מניעה של מחלות מקצוע הנגרמות על ידי חשיפה לחומרים כימיים תציל חיים, תמנע פגיעה באיכות החיים של עובדים ותקטין ההוצאות הסוציאליות הנובעות מפגיעות אלו.
סיכונים פיזיקליים והשפעות על הסביבה
כאשר חומרים כימיים אינם מנוהלים כיאות, בנוסף לפגיעה באדם, קיים סיכון לנזק לרכוש ולסביבה.
יש חשיבות במידע לגבי התכונות הפיזיקליות של חומר כימי והתייחסות אליו מבחינת אחסון וטיפול נאות בחומר. טיפול נכון יכול למנוע השפעות בריאותיות לא רצויות ומפגעים לסביבה. לדוגמא מידע לגבי קצב נדיפות החומר יכול לספק סדר גודל של החשיפה לחומר והיערכות בהתאם; נוזל דליק צריך להיות מאופסן הרחק ממקורות הצתה וכך הטיפול בו יעשה ללא נזק לעובד ולסביבה במקרה של שריפה.
שחרור לא מבוקר של חומר כימי או פסולת שלו לסביבה עשוי להיות בעל השלכות הרות אסון לא רק על אנשים אלא גם לסביבה. הנזק יכול להתבטא בהשפעות על האקלים, פגיעה בצמחיה ובאוכלוסיות בעלי חיים שונות, זיהום הקרקע או מי השתייה ועוד, ודורש התייחסות בזמן תכנון הטיפול בחומר.
שליטה וצמצום החשיפה התעסוקתית לחומרים כימיים
בשנים האחרונות גברה המודעות לחשיפה לחומרים כימיים גם בתחומים שלא ניתנה להם תשומת לב קודם לכן לדוגמא: שימוש בחומרים שונים במכוני יופי ומספרות (מתיל מתאקרילט לדוגמא). החומרים מסוכנים במיוחד לאור העובדה שהשימוש בהם נעשה ללא אמצעי מגן מתאימים כגון אוורור מתאים, אמצעי מגן אישיים או הדרכת העובד. החשיפה של הבאים למכוני היופי היא לרוב קצרה ולא תכופה כמו זו של העובד שחשוף לחומרים הכימיים כל יום וכל היום; במערך משרדי חשופים לחומרי דיו ולעיתים לחומרי ניקוי. הדילמה בתועלת בשימוש בחומרים כימיים לעומת נזק אפשרי מתגלה במקרים רבים. לדוגמא תרופה מצילת חיים לחולה, עשויה לגרום להשפעות בריאותיות חמורות של עובד המייצר אותה או איש צוות רפואי המספק אותה לחולה. פיקוח ושליטה על החשיפה לחומרים וכן מודעות לסיכונים אפשריים צריכים להיות אבן היסוד של חקיקה, אחריות מעבידים ועובדים, על מנת ליהנות מהתועלת שחומרים כימיים מספקים לצד שמירת בריאותם ובטיחותם של העובדים והסביבה.
השלב הראשון בתוכנית לטיפול נאות בחומרים כימיים במקום עבודה הוא זיהוי של החומרים הכימיים שבשימוש וסיווגם בהתאם לסיכונים הבריאותיים, הפיזיקליים והסיכונים לסביבה על ידי איסוף מידע מתוויות החומר, גיליון הבטיחות שלו (שיש לקבל על פי חוק מיצרן או ספק החומר), כרטיס בטיחות של החומר (מסמך בו מרוכזים רק הנתונים הבסיסיים עבור החומרים, הוראות עיקריות לגבי בטיחות בעבודה עם החומר וכללי ההתנהגות בעת חירום. כרטיסי הבטיחות הבינלאומיים הם תוצר של פרויקט משותף של ארגון הבריאות העולמי, WHO, וארגון העבודה הבינלאומי, ILO. ניתן למצוא כרטיסי בטיחות באנגלית לכ-1700 חומרים כימיים. מספר כרטיסי בטיחות תורגמו לעברית) ומקורות מידע נוספים.
מקור מידע בינלאומי לגבי בטיחות חומרים כימיים הוא ה- GHS((Globally Harmonized System of Classification and Labelling of Chemicals). שיטה חדשה כלל-עולמית לסיווג, סימון ומסירת מידע על חומרים כימיים, ובכלל זה תיווי ואריזה של חומרים. פיתוח כלי זה על ידי האומות המאוחדות נוצר מתוך מחשבה כי תיאום של הדרישות בתחום סימון, סיווג ומסירת מידע (גיליון הבטיחות) של חומרים כימיים, הן טהורים והן תערובות, יקל, בין היתר, על הטיפול בחומרים אלה בתוך המדינות ובסחר בינלאומי בין המדינות, יסייע למדינות בהן לא קיימת מערכת מסודרת הקובעת דרישות בתחום זה, וחשוב מכול, בסופו של דבר אימוץ של דרישות מתואמות בתחום סיווג וסימון של חומרים כימיים יתרום להגברת הבטיחות בטיפול בחומרים אלה. המערכת אומצה על ידי מדינות רבות שנמצאות בשלבים שונים של שינויי חקיקה להתאמתם למערכת החדשה.
כחלק מתהליך איסוף מידע על החומר הכימי, יש לבדוק האם ידועה רמת החשיפה המותרת לחומר. בשל המורכבות בהערכות לגבי תערובות ותכשירים הנטיה לרוב היא להתמקד בחומרים טהורים בתכנון אסטרטגיות למניעת חשיפת העובד לחומר מסוים ע"י קביעת תקני חשיפה תעסוקתיים מותרים (TLV). ערכים אלו מייצגים רמת חשיפה משוקללת שצפוי כי תמנע את רוב ההשפעות הבריאותיות בחשיפה של עובד לחומר ביום עבודה מלא, או לחילופין תקרת חשיפה מותרת או חשיפה מותרת לזמן קצר. במדינת ישראל מקובלים ערכי החשיפה שנקבעו על ידי ארגון הגהותנים התעשייתיים הממשלתיים של ארה"ב (ACGIH), אלא אם נקבעו בתחיקה ערכים שונים. תקני חשיפה קיימים רק למספר מאות של חומרים.
השלב הבא הוא ביצוע הערכת סיכונים על יד הערכת מידת החשיפה לחומר במקום העבודה (ע"י ניטור ריכוז/כמות החומר בעמדות העבודה או ריכוז מידע לגבי כמות החומר בה משתמשים והסיכון לשחרור או התפשטות בסביבה בהתאם לתכונות החומר). בשלב האחרון הידע שנצבר צריך לשמש לתכנון תוכנית מניעה והגנה של העובד וסביבת העבודה. תוכנית זו תכלול במידה ונדרש אמצעים הנדסיים ותחזוקתם השוטפת, אמצעי מגן אישיים ותחזוקתם השוטפת, החלפת החומר בחומר מסוכן פחות. אמצעים אחרים הם ניטור, הדרכת העובד, השגחה רפואית, תוכנית חירום ונהלים לאחסון נכון, טיפול בפסולת, טיפול בשפך וכיוב', דיווח ותחקיר במקרה של תאונה או מחלת מקצוע ועדכון מתמיד לגבי מידע חדש לגבי החומר.
במהלך השנים נעשתה עבודה רבה בשיפור הבטיחות ושמירה על הבריאות בחשיפה לחומרים כימיים הן מבחינת התחיקה והן מבחינת ניהול הסיכונים על ידי מעבידים ועובדים. עם זאת תאונות ופגיעות הן באדם והן בסביבה כתוצאה מעיסוק בחומרים כימיים עדיין קיימות והמאמץ לפיתוח ציוד או כלים חדשים לשיפור הבטיחות וזמינותם לעובד, חיפוש מתמיד אחר מידע חדש בנוגע לסיכונים כימיים, העברת המידע מהיצרנים ויישום המידע הבטיחותי הן על ידי המעביד והן על ידי העובד צריכים להיות בבסיס הגישה השיטתית לניהול הסיכונים והשמירה על הבטיחות, הבריאות והסביבה במהלך העיסוק עם חומרים כימיים בעבודה.
מקור: