מאת:ד"ר יוהנה גייגר, מדריכת ארגונומית ארצית, המוסד לבטיחות ולגיהות
תאריך:27/04/2015
עובדים במפעלים לעיבוד בשר ועופות עלולים להיות חשופים למגוון גורמי סיכון ארגונומיים, כגון תנועתיות חוזרנית, הפעלת כוח במנחים קיצוניים של הגב או של היד, ועבודה בתנאי קור. מחקר של NIOSH (המכון הלאומי האמריקני לבטיחות ובריאות בעבודה) בחן את צורת העבודה ואת שיעורי הפגיעות של העובדים במפעל לעיבוד עופות במדינת מרילנד בארה"ב.
במחקר התגלו שיעורים גבוהים של תסמונת התעלה הקרפלית (CTS: Carpal Tunnel Syndrome), המכונה תסמונת שורש כף היד. כמו כן, ברוב המטלות (59%) שנבחנו נמצאו רמות חשיפה לחוזרנות ולהפעלת כוח מעל לרמת הסף שנקבעה על ידי ACGIH.
חוקרי ה- NIOSH ערכו את הבדיקות במהלך שנת 2014 לבקשת גורמים במפעל. תוצאות המחקר כוללות סקר בריאותי של העובדים, בדיקות רפואיות לאישוש אבחנת CTS וניתוח ארגונומי של רמת הסיכון בפעילות הידיים במטלות. על סמך ממצאי הבדיקות הוצעו המלצות למפעל.
סקר בריאותי
במפעל מועסקים 342 עובדים בשתי משמרות. ביום פעילות שוטף המפעל מטפל ב- 177,000 עופות במשקל ממוצע של כ-3.6 ק"ג כל אחד. הפעילות כוללת קו ראשון לצורך קליטה, שחיטה ופירוק. בהמשך יש הפרדה של שני חלקי העוף לקווים נפרדים לצורך טיפול סופי ע"י שני צוותי עובדים. בביקור הראשון נאסף מידע רקע לגבי פעילות המפעל ונערכו תצפיות על תהליכי העבודה. כמו כן, נאספו שאלוני עובדים שכללו מידע בריאותי והתקיימו ראיונות עם חלק מעובדי המפעל. הנשאלים דיווחו על סימפטומים כגון כאב, נימול או ירידה בתחושה, האופייניים לפגיעה עצבית כגון תסמונת שורש כף היד. בין דיווחי העובדים על תסמיני שריר ושלד, התלונות השכיחות ביותר היו על סימפטומים בשורש כף היד או בכפות הידיים (58%); תלונות שכיחות נוספות היו של תסמינים בכתפיים (38%) ובגב (36%).
אבחון תסמונת שורש כף יד
הבדיקה הרפואית כללה בדיקת הולכה עצבית לבחון את תקינות העצבים העוברים בשורש כף היד. מתוך 191 העובדים שנבדקו, נמצאה פגיעה בהולכה בקרב 76%; מתוך אלה, נמצאה פגיעה דו-צדדית בקרב 79%.
ההגדרה של תסמונת שורש כף היד התבססה על שלושה קריטריונים:
- דיווח עצמי של סימפטומים מתאימים
- פיזור הכאב או הנימול לפי אזור עצבוב מתאים (ראו איור)
- תוצאות בדיקות הולכה עצבית
על פי הגדרה זאת, 34% מן הנבדקים סובלו מתסמונת שורש כף היד. יותר משליש (42%) מן העובדים הנפגעים סבלו מפגיעה בשתי הידיים. בקרב 92% מתוך 64 עובדים אלה, חומרת הפגיעה הוגדרה כבינונית עד קשה. (ראו תרשים)
מעניין לציין כי רק 11 מתוך 191 הנסקרים (6%) דיווחו כי התסמונת אובחנה בעבר על ידי רופא.
גורמי סיכון במפעל
בעבודה במפעל נצפו גורמי סיכון לפגיעות בידיים, כאשר הבולטים ביניהם הפעלת כוח ותנועות חוזרניות של כף היד ושורש כף היד. בנוסף העבודה מתבצעת תוך חשיפת הידיים לתנאי קור. שילוב גורמי סיכון עלול להחמיר את השלכות החשיפה.
הגדרת רמת הסיכון על פי כלי ארגונומי מתוקף ומקובל מאפשרת תיעדוף המחלקות השונות לצורך מתן המלצות להתערבות. בניתוח תצפיתי על מטלות במפעל, הוגדרה רמת הסיכון באמצעות כלי ארגונומי מקובל של ACGIH, ארגון הגהותנים הממשלתיים בארצות הברית: HAL TLV. הכלי מגדיר רמת סף ורמת פעולה לפעילות הידיים על סמך קצב פעילות וכוח מופעל.
רמת קצב הפעילות נקבעת בסולם של 0 עד 10 בהערכה איכותנית המשלבת את חוזרנות המאמץ ומשכו ביחס למחזור התנועה. ציון 0 מייצג פעילות מזערית או כמעט אפסית: הידיים במנוחה רוב הזמן. רמת הפעילות הגבוהה ביותר, בציון 10, מתארת פעילות מהירה וממושכת, כאשר ניכר מאמץ תמידי או קושי בשמירה על הקצב הנדרש.
רמת הכוח שמופעל באופן סדיר במהלך מחזור הפעילות מוגדרת בסולם של 0 עד 10, ממאמץ קל ועד למאמץ מרבי:
- רמת החשיפה לגורמי הסיכון חושבה על פי השוואת שני הפרמטרים אלה. נקבעו שלוש רמות סיכון:
בניתוח המטלות, נמצא כי 59% מן המטלות שנבדקו היו בקבוצת חשיפה 3. בקו אחד, כל המטלות נמצאו בקבוצת חשיפה 3.
לאחר ביצוע הניתוח הארגונומי, חלו שינויים במפעל, כולל האצת קו הפירוק מ-91 ל-110 עופות לדקה. לא חל שינוי במהירת קווים אחרים. יש להניח כי הגברת מהירות הקו עלולה להגביר את רמת החשיפה לגורמי סיכון ארגונומיים. לשינויים בקו אחד עשויות להיות השלכות על צורת העבודה או קצב העבודה בקווים האחרים. לכן רצוי בעתיד לבצע מעקב/הערכה מחדש של כל קווי המפעל.
המלצות:
בהתאם לממצאי הדוח, מוצעות המלצות שונות להפחתת גורמי סיכון בתעשיית עיבוד העופות:
- אוטומציה של קווים בעלי סיכון גבוה
אמצעים הנדסיים כגון
- במות עמידה מתכווננות לעובדים;
- משחיזי סכינים זמינים וממוקמים בגובה נוח
אמצעים אדמיניסטרטיביים:
- הפחתת מהירות הקו או הגדלת מספר הקווים על מנת להוריד את רמת הסיכון על פי הגדרת HAL; רוטציה של עובדים בין מטלות בעלות רמות סיכון שונות; הקפדה על השחזה והחלפה סדירות של סכינים; הגדלת מספר ההפסקות כדי למנוע עבודה רציפה יותר משעתיים.
- שיפור מערכת הדיווח והטיפול הרפואיים
- הסברה והדרכה לעובדים בנוגע לסיכונים הארגונומיים ולחשיבות של דיווח מוקדם אודות סימפטומים של פגיעות שריר או שלד.
- החלת תכנית ארגונומיה פעילה המשתפת עובדים, מנהלים ונציגי איגודי העובדים.