מאת:ד"ר אשר פרדו, מנהל מחלקת מחקר של המוסד לבטיחות ולגיהות
תאריך:26/08/2015
ברומופרופאן-1 (1-bromopropane) , או בשמו הנפוץ האחר, פרופיל ברומיד, הוא נוזל חסר צבע וצלול בעל לחץ אדים גבוה למדי (146 מ"מ כספית) ההופך אותו לחומר נדיף מאד, ובעל מסיסות נמוכה מאד במים. ברומופרופאן הוא חומר מתלקח (נקודת הבזק: Cº21), שתחום הנפיצות שלו מתפרש על מרווח קטן של ריכוזים (4.6% - 7.8%). החומר הוא ממס אורגני ומסיר שמנים שהוכנס לשימוש כתחליף לחומרים שפוגעים בשכבת האוזון באטמוספירה ונאסרו לשימוש. אורך החיים של ברומופרופאן באטמוספירה הוא 15 ימים המהווים זמן קצר בהרבה מזה של תרכובות פחמניות כלוריות ופלואוריות (CFC). המטרה של הגנה על הסביבה היא מבורכת ובמקביל סברו שממיס אורגני זה יקטין גם את הסיכון הבריאותי לעובד בהשוואה לממיסים שהוחלפו כגון טריכלורואתילן ופרכלורואתילן החשודים כמסרטנים לאדם ופריאונים (CFC) נוזליים. אלא, שמחקרים על החומר הצביעו על פוטנציאל סיכון בריאותי ואפשרות לפגיעה בריאותית גם בריכוזים נמוכים יחסית של חשיפה נשימתית.
קיימים מספר שימושים ב- 1-ברומופרופאן בתעשייה. שימוש בולט קיים בו כמסיר שמנים בטבילה באדים, לדוגמה, בעת ניקוי מעגלים מודפסים בתעשיית האלקטרוניקה, שם הוא החליף את הפריאונים הנוזליים שנאסרו לשימוש. שימושים נוספים קיימים בדבקים וציפויים מרוססים, בניקוי יבש של בגדים וכחומר הודף (פרופלאנט) בתכשירים שונים.
1-Bromopropane בדרגת נקיון מסחרית הוא בעל סבירות גבוהה להכיל את האיזומר איזופרופיל ברומיד (2-Bromopropane), שלגביו קיימות ראיות מבוססות ליכולתו לפגוע בעובר ובמערכת יצירת הדם. כאשר הממס הוא בדרגת נקיון גבוהה נמצא שתכולת האיזומר 2-ברומופרופאן בו מגיעה ל- 0.1% - 0.2%. תקן החשיפה ל- 1-bromopropane נקבע כאשר הוא מכיל תכולה מינימלית של האיזומר, ולמעשה כ- 1-ברומופרופאן טהור.
עד לשנת 2004 לא אוזכר 1- ברומופרופאן ע"י ה- ACGIH ברשימת החומרים שנקבעה להם רמה מרבית מותרת לחשיפה. הרמה המרבית שנקבעה ע"י גופים שונים עמדה על 100 חל"מ. בשנת 2004 אימץ ה- ACGIH רמה מרבית משוקללת בגובה 10 חל"מ. תקני ה- ACGIH אומצו ע"י מדינת ישראל כתקנים רגולטוריים ולכן היה תקן זה תקף בישראל החל משנת 2005. קביעת התקן התבססה בעיקר על ראיות מניסויי חיות שהראו רעילות סיסטמית של החומר למערכות העצבים והכבד ורעילות למערכת הרבייה והתפתחות העובר. קביעת התקן אז קיבלה חיזוק בעקבות דיווחים על מקרים של פגיעה במערכת העצבים אצל עובדים. שני מקרים בולטים של פגיעה שתוארו נוגעים לעובד באלקטרוניקה ועובד בניקוי יבש בארה"ב. במקרה הראשון, עובד בן 50 אושפז בבית חולים עקב בלבול, סחרחורת, נימול, חוסר קואורדינציה שרירית והפרעה בדיבור. אובחנה פגיעה במערכת העצבים (polyneuropathy). העובד עבד בהסרת שמנים ממעגלים אלקטרוניים ע"י טבילת המעגלים באמבט שהכיל 1-ברומופרופאן. עבודתו כללה גם התזת החומר על המעגלים וניקוז וניקוי האמבט. העובד לא השתמש באמצעי מגן אישיים ורמת האיוורור בתחנת העבודה היתה לקויה. רמת החשיפה לחומר היתה 178 חל"מ. בבדיקות דם נמצאה רמה של ברומיד והפגיעה העצבית נמשכה שנה אחרי האישפוז. עקב קושי במיקוד פעילות מנטלית ובעיות רפואיות נלוות בהמשך הפסיק העובד את עבודתו.
במקרה הפגיעה השני תואר עובד בן 43 בעל היסטוריה רפואית בריאה, שהתלונן על כאבי ראש, בחילה, סחרחורת, עייפות הרגשה רעה ודכאון קל לאחר שעבד תקופה מסויימת בניקוי יבש בו השתמשו בפרופיל ברומיד. העובד לא השתמש באמצעי מגן אישיים. במדידות סביבתיות בתחנת העבודה נמצאו ריכוזים גבוהים של פרופיל ברומיד ולאחר שיפור ההגנה ההנדסית והאישית במקום ושיטת העבודה חזר העובד לעבודה רגילה.
בעשור האחרון נוספו מחקרים שסיפקו ראיות מוצקות יותר לפוטנציאל הפגיעה של החומר בבני אדם. בנוסף לאישוש פוטנציאל הפגיעה במערכת העצבים ובפוריות והתפתחות העובר בבני אדם נמצאו גם ראיות לגרימת סרטן בחיות. במחקר גדול שנערך ע"י התכנית הלאומית האמריקאית לטוקסיקולוגיה (NTP) נמצא באופן ברור שברומופרופאן גורם לסרטן בתאי העור, במעי הגס ובדרכי הנשימה בחיות במנגנון שיכול להיות רלוואנטי לבני אדם, ולכן הוכרז כמסרטן חשוד בבני אדם. ראיות בודדות ולא מספיקות נמצאו גם לגבי השפעת ברומופרופאן על המערכת החיסונית. לאור הממצאים הנוספים וכלל הראיות שהצטברו במשך השנים החליט ארגון ה- ACGIH להקטין את הרמה המרבית המותרת לחשיפה לברומופרופאן עד ל- 0.1 חל"מ בשנת 2014. בנימוקיו ביסס הארגון את החלטתו גם על מחקרים שהראו איבוד תחושת רטט באצבעות הרגליים וירידה בספירה אדומה לאחר חשיפה ממושכת לריכוזים נמוכים שהנמוך בהם היה 1.28 חל"מ, ושינוי בחדות הזכרון יחד עם כאבי ראש ובחילה בריכוזים ממוצעים של כ- 3 חל"מ. הקטנה דרסטית זו של הרמה המרבית המותרת לחשיפה עוררה בקורת על ה- ACGIH, אבל, כאמור, ערכיו מאומצים כתקנים מחייבים במדינת ישראל.
הסבירות לחשיפה עורית לברומופרופן נמוכה וכנראה אינה תורמת משקל משמעותי לחשיפה הכוללת עקב לחץ האדים הגבוה של החומר. מחקר של ה- OECD הראה שחשיפה עורית לכמויות גדולות מאד של ברומופרופן לא גרמה לדיווח על אפקטים נוירולוגיים (CNS), עובדה המצביעה על כך שהעור מהווה מחסום חדירה לחומר הרבה יותר מהמחסום הנשימתי או הבליעתי. מקדם החלוקה של החומר ( 2.1 – 2.16) הוא על גבול הליפופיליות (ליפופיליות מוגדרת כאשר מקדם החלוקה גדול מ- 3.0) ולכן החדירה העורית תהיה מתונה דרך המדור הליפופילי של השכבה הקרנית בעור וגם דרך המדורים האחרים בשכבה זו. יחד עם זאת, אין להקל ביכולת החדירה של הממס דרך העור ולכן יש להגן על העור בכפפות מתאימות כאשר עובדים בחומר. הכפפות המתאימות ביותר הן מהחומר המסחרי ויטון (גומי שעבר פלואורינציה) או טפלון, או כפפות מפוליויניל אלכוהול או פוליויניל אצטט (PVA). כפפות גומי טבעי, ניטריל, ניאופרן וגומי בוטילי אינן מונעות חדירה עורית של החומר.
תחנת עבודה בברומופרופאן חייבת להיות מאווררת כראוי. כאשר מדובר בשימוש נקודתי תוך פיזור בהפעלת כוח, כגון ריסוס מומלץ לבצע עבודה מסוג זה במנדף או בתא שאיבה כגון תא לריסוס צבע. שימוש ביניקה מקומית מסוג אחר מצריך תכנון נכון של החלק הקולט במערכת היניקה (מנדף) כדי שמהירות הלכידה של האדים בנקודת הפליטה תהיה מספקת למנוע פיזור מרחבי של האדים. כאשר מדובר באמבט להסרת שמנים (דגריזר), יש צורך במערכת עיבוי טובה מאד כדי למנוע עליה של האדים למפלס הגובה של אזור הנשימה של העובד, ובנוסף מומלץ איוורור מוהל כדי לסלק שאריות אדים מאזור העבודה. עובד שעלול להיות חשוף לריכוזים גבוהים לזמן קצר צריך ללבוש מסכת מגן מלאה או מסכה מחוברת לקו אוויר נקי או מפוח בעל מסנן מתאים (כגון HEPA).
מקור:
https://www.osha.gov/dts/hazardalerts/1bromopropane_hazard_alert.html