מאת:ד"ר אמנון דבדבני, מומחה לסיכוני קרינה בלתי מייננת ומדריך ארצי לקרינה בלתי מייננת, המוסד לבטיחות ולגיהות
תאריך:02/05/2017
כללי
הקרינה האלקטרומגנטית הבלתי מייננת היא גורם חשיפה מהשכיחים ביותר, ואשר חשיפת האדם אליו גדלה משמעותית בעשורים האחרונים עקב התפתחויות טכנולוגיות חדשות. בחיים המודרניים, האדם נחשף לקרינה באופן תמידי – בביתו, בדרכו לעבודה, במקום העבודה ובסביבה.
בכתבות הקודמות סקרנו, בין היתר, את הדרכים העקרוניות להפחתת החשיפה לקרינה. בכתבה זו נסקור את גבולות החשיפה להגנה בפני קרינה בלתי מייננת ("הרמות המותרות"), ובעיקר את אלו שנקבעו בתקנים ובקווים מנחים בינלאומיים.
המלצת ארגון הבריאות העולמי, WHO, היא להפחית את החשיפות מתחת לרמות המרביות שנקבעו על פי התקנים הבינלאומיים, ואף מעבר לכך, בהתאם לעקרון הזהירות.
הגופים הבינלאומיים הקובעים גבולות לחשיפה לקרינה בלתי מייננת
קיימים שני גופים בינלאומיים עיקריים, שלמעשה מנחים לגבי גבולות חשיפה בעולם (תקנים וקווים מנחים) לקרינה בלתי מייננת. גופים אלו קובעים גבולות חשיפה על בסיס הידע המדעי הקיים ועל בסיס סקירות והחלטות של ועדות וקבוצות עבודה מטעמם. להלן גבולות החשיפה שפורסמו על ידיהם:
- הקווים המנחים של ICNIRP, הוועדה הבינלאומית להגנה בפני קרינה בלתי מייננת, אשר אומצו במרבית המדינות בעולם, בעיקר בהיבט של חשיפות האוכלוסייה הכללית. לקווים המנחים יש שני גבולות חשיפה – לאוכלוסייה הכללית ולאוכלוסייה התעסוקתית. המשרד להגנת הסביבה בישראל אימץ את הגבולות שלICNIRP עבור האוכלוסייה הכללית, ואף השתמש במקדמי ביטחון כלפיהם.
- התקנים הבינלאומיים של איגוד מהנדסי החשמל והאלקטרוניקה (IEEE). תקנים אלו אומצו על ידי מכון התקנים האמריקאי (ANSI) ועל ידי ACGIH. לתקנים אלה יש שני גבולות חשיפה – לסביבה מבוקרת (המקבילה לאוכלוסייה התעסוקתית), ולסביבה לא מבוקרת (המקבילה לאוכלוסייה הכללית). פרט לארה"ב, הם מאומצים על ידי צבאות רבים ומחייבים במקומות עבודה, היכן שה-ACGIH מחייב – בפרט במדינת ישראל.
העקרונות שעליהם מתבססים גבולות החשיפה
- מניעת השפעות בריאות שליליות לאדם שהן בעלות ביסוס מדעי – רמות החשיפה המרביות נקבעו כך שתמנענה השפעות ממשיות עבור בריאות האדם (בשונה מהשפעות ביולוגיות לתאי הגוף לדוגמה), אשר קיים בסיס מדעי מוצק לקיומן.
- שימוש במקדמי ביטחון גבוהים – גבולות החשיפה כוללים בתוכם מקדמי ביטחון גבוהים, בשל אי-ודאויות ורגישויות שונות בקרב בני אדם, תנאים סביבתיים שונים, וגם החשש מהשפעות שטרם נודעו או שאין עדיין ביסוס מוצק לקיומן.
- קביעת מגבלות פיזיקליות בגוף האדם – הגבלה של גדלים פיזיקליים פנימיים בתוך גוף האדם בעקבות החשיפה לקרינה – שדות חשמליים הנוצרים בתוך גוף או קצב ספיגה סגולי (SAR) בתוכו, כדי למנוע את קיומן של השפעות בריאותיות. מגבלות אלו מכונות "מגבלות בסיסיות", והן אינן מיועדות למדידה שוטפת בתהליך של בחינת סיכונים ממקורות קורנים. ייעודן העיקרי הוא לשמש בסיס למגבלות המפורטות בסעיף הבא, וכן לצורכי יישום מעבדתי על ידי מדידות וחישובים (סימולציות), במיוחד כאשר הקורנים קרובים לגוף האדם, למשל, בתהליך בחינה של טלפונים סלולריים.
- קביעת גבולות חשיפה מחוץ לגוף האדם – מגבלות מעשיות יותר, אשר ניתנות ליישום, בין היתר, באמצעות מדידה במכשירי מדידת קרינה (וללא נוכחות אדם, כדי למנוע פגיעה במדידה עקב השפעתו של האדם על השדות האלקטרומגנטיים). המגבלות מתייחסות לגדלים פיזיקליים, אשר ניתנים למדידה מעשית, כגון שדה חשמלי ושדה מגנטי, במקום שבו האדם נמצא ומחוץ לגוף. מגבלות אלו מכונות "רמות ייחוס" או "חשיפה מרבית מותרת". המגבלות מתבססות על ה"מגבלות הבסיסיות", ובחישובן נעשו הנחות מחמירות של צימוד הקרינה לתוך גוף האדם.
- התייחסות לאוכלוסיות שונות – בגבולות החשיפה קיימת הפרדה עקרונית בין שני סוגי אוכלוסיות, כלהלן:
♦ "אוכלוסייה כללית" (General Public) – כלל האוכלוסייה, כולל אוכלוסיות "רגישות" – ילדים, נשים הרות, קשישים, אנשים הנוטלים תרופות ועוד. אוכלוסייה זו אינה יודעת על קיום מקורות קורנים ועל הצורך להיזהר מהם (וכיצד לעשות זאת), והיא חיה את חייה בקרבתם, באופן שגרתי וללא מגבלות. משך החשיפה עשוי להיות 24 שעות ביממה, ואף רצוף וארוך טווח.
♦ "אוכלוסייה תעסוקתית" (Occupational Public) – אוכלוסייה העוסקת, בדרך כלל, באופן ישיר בציוד קורן או יוצר שדות. מדובר באוכלוסייה המודעת לקיום הקרינה (ואף מוכנה להיחשף אליה), מקיימת מגבלות בטיחות ומיומנת ומתורגלת בכך. החשיפה בסביבתה היא בתנאים ידועים ומבוקרים. האוכלוסייה מבוקרת יותר מבחינת טווח הגילאים ומצב בריאותה. משך החשיפה הוא בדרך כלל מצומצם יותר, כמשך יום עבודה וכמספר ימי העבודה בשבוע.
בקביעת גבולות החשיפה, לשתי האוכלוסיות, נקבעו מקדמי ביטחון גבוהים, לעומת סף השפעות הבריאות. עבור האוכלוסייה התעסוקתית נקבע מקדם ביטחון של 10, בדרך כלל, ועבור האוכלוסייה הכללית – מקדם ביטחון גבוה עוד יותר, של 50 בדרך כלל, בשל רגישות האוכלוסייה כפי שפורט.
מובאת, לדוגמה, החשיפה המרבית המותרת לקרינה בלתי מייננת של ה-IEEE, עבור "סביבות מבוקרות" (המקבילה ל"אוכלוסייה תעסוקתית"). החשיפה המרבית היא במונחים של שדות חשמליים ומגנטיים, וכן, של צפיפות ההספק (הספק ליחידת שטח), בתדרים השונים של הקרינה. השדות החשמליים והמגנטיים ניתנים למדידה על ידי מדי קרינה מסחריים.
ומה גבולות החשיפה המחייבים בישראל?
המשרד להגנת הסביבה קבע גבולות חשיפה לציבור הרחב, בתקנות הקרינה הבלתי מייננת, אשר מתבססים על גבולות ICNIRP לאוכלוסייה הכללית. עבור מתן היתרים למקורות קורנים, קבע המשרד להגנת הסביבה החמרות לעומת גבולות ICNIRP, המהווים 30% ו-10% מהן, עבור מתארי חשיפות שונים. לחשיפות בתדר רשת החשמל נקבעו המלצות משותפות על ידי המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות, שעיקרן הפחתת החשיפה הממוצעת ביממה, בתנאי עומס מרבי, ל-4 מילי-גאוס.
עבור האוכלוסייה התעסוקתית, גבולות החשיפה המחייבים כיום בישראל לקרינה בלתי מייננת הם גבולות איגוד הגיהותנים הממשלתיים של ארה"ב, ה-ACGIH, בגרסתם העדכנית. גבולות אלו מאומצים באופן חוקי על ידי תקנות הבטיחות בעבודה, התשע"א -2011. גבולות ה-ACGIH מתבססים כמעט לחלוטין על גבולות ה-IEEE ל"אוכלוסייה מבוקרת" (המקבילה ל"אוכלוסייה תעסוקתית").