מאת: המוסד לבטיחות ולגהות
תאריך:04/06/2025
מהו עיוורון צבעים ?
עיוורון צבעים הוא סוג של נכות בלתי נראית, שהלוקים בה מאופיינים בעיוורון צבעים חלקי שלא מפריע לתפקוד רגיל. עם זאת, קיימת דעה שהלוקים בו לא יכולים לעבוד במקצועות מסוימים מסיבות בטיחותיות. כ - 8% מהגברים ו-0.5% של הנשים לוקים בעיוורון צבעים. מדובר בתופעה שקטה, אך מסיבית ובעלת השלכות בטיחותיות רבות.
מתוך ויקיפדיה: עיוורון צבעים הוא קושי רב, או חוסר יכולת, של אדם להבחין בין צבעים שונים, שרוב האנשים יכולים להבחין ביניהם בקלות. עיוורון צבעים חלקי הוא מצב בו האדם מתקשה להבחין בין צבעים מסוימים אך קל לו להבחין בין אחרים, ואילו עיוורון צבעים מוחלט הוא מצב בו אדם מבחין רק במידת כהותם ובהירותם של הצבעים - דהיינו רואה הכול בגוונים של אפור בלבד. מרבית עיוורי הצבעים הם בעלי עיוורון צבעים חלקי. עיוורון הצבעים הוא לקות נפוצה מאוד. שיעור האנשים המתקשים להבדיל בין שני צבעי יסוד כלשהם משתנה מאוכלוסייה לאוכלוסייה, אך הוא כמעט תמיד בין ארבעה לבין עשרה אחוזים. בין האמריקנים, כ - 10% מהגברים סובלים מצורה כלשהי של ליקוי בתפיסת צבעים, כאשר אצל הנשים ליקוי זה נדיר. בקהילות קטנות ומבודדות מסוימות יש אחוז גבוה של עיוורי צבעים בשל סחף גנטי.
ישנם שלושה סוגים של עיוורון צבעים דו-צבעי, בהתאם לפיגמנט החסר:
- עיוורון לאדום (protanopia) - נובע מחוסר מוחלט בקולטני הצבע האדום ברשתית. הלוקים בפגם זה רואים אדום כשחור. כאחוז אחד מכלל הגברים לוקה בעיוורון לאדום.
- עיוורון לירוק (deutranopia) - נובע מחוסר בקולטני הצבע הירוק ברשתית, וגורם לפגיעה מסוימת באבחנה בין גוני אדום וירוק. גם בו לוקה כאחוז אחד מהגברים.
- עיוורון לכחול (triranopia) - פגם נדיר ביותר הנובע מחוסר מוחלט בקולטני הצבע הכחול.
עיוורון צבעים טריכרומטי אנומלי או תלת- צבעי אנומלי (trichromacy anomalous) הוא פגם שכיח בראיית הצבעים, המתקיים כאשר יש עיוות ברגישות הספקטרלית של אחד משלושת הפיגמנטים של המדוכים (התאים ברשתית העין הרגישים לאור ומאפשרים ראיית צבעים). התוצאה היא פגיעה בראיית הצבעים ולא אובדן קליטה של צבע. מבחינים בין שלושה סוגים של אנומליה זו, על-פי הפיגמנט הפגום.
על-פי הנראות הקלינית, ניתן לסווג עיוורון צבעים כמוחלט או חלקי. כאמור, ישנם שני סוגים עיקריים של עיוורון צבעים חלקי: קושי בהבחנה בין אדום לבין ירוק וקושי בהבחנה בין כחול לבין צהוב.
סיווג על-פי נראות קלינית:
- עיוורון צבעים חלקי - אדום-ירוק.
- דו-צבעי (עיוורון לאדום ועיוורון לירוק).
- תלת-צבעי אנומלי (פרוטנומליה ודוטרנומליה).
- עיוורון צבעים חלקי - כחול-צהוב.
- דו-צבעי (עיוורון לכחול).
- תלת-צבעי אנומלי (טריטנומליה).
מטריושקה כפי שהיא במציאות (משמאל) וכפי שרואה אותה עיוור צבעים (מימין)
עיוורון צבעים בחיי היום יום
בלבול בין האור האדום לאור הירוק ברמזור עלול להיות קריטי לנהגים/ להולכי רגל שהם עיוורי צבעים לגוונים הנ"ל. הרמזורים המודרניים עם נורות LED - שבהם הצבעים חדים וחזקים יותר - פותרים את הבעיה במידה רבה. קיימים פתרונות טובים יותר, לדוגמה, בגרמניה, על גבי הנורה המיועדת לנהגים, ישנו ציור של אדם הולך בצבע ירוק ואדם עומד בצבע אדום, כך שעיוורי צבעים יכולים לראות את השינוי בצורה המוארת ולא רק שינוי בצבע.
יש לא מעט מקצועות שבהם לאבחנה בצבעים ישנה חשיבות גדולה למניעת סיכונים בעבודה. חשמלאי עיוור צבעים עלול שלא להבדיל בין הצבעים השונים של חוטי החשמל והוא עלול להתקשות לקרוא תכנית לביצוע, שבה כבלים שונים מתוארים ע"י הצבע בלבד ולא לפי עובי וסוג הקו. יחד עם זאת לא כל עיוורון צבעים מונע תעסוקה כחשמלאי. זה תלוי בסוג העיוורון.
קוד סימון חוטי חשמל
מתוך תקנות החשמל (התקנת כבלים במתח שאינו עולה על מתח נמוך), התש"ס-2000.
7. צבעי זיהוי של מוליכים בכבל וסימונם
(א) בידוד כל מוליך בכבל יהיה בעל צבע מיוחד המתאים לייעודו; הצבע יהיה בר- קיימא ונוח לזיהוי.
(ב) הבידוד יהיה בצבע כמפורט להלן:
(1) לזרם חילופין -
(א) מוליך מופע בכבל חד מופעי - חום;
(ב) מופעים בכבל תלת מופעי - חום עם סימן זיהוי בר קיימא לכל האורך של שניים מהם לפחות, הסימון יאפשר זיהוי חד משמעי של כל מופע;
(ג) מוליך אפס (N) - כחול;
(ד) מוליך PEN - כחול, עם סימון באמצעות שרוול או כיוצא בזה, בצבע צהוב/ירוק בכל קצה;
(ה) מוליך הארקה (PE) - שילוב הצבעים צהוב/ירוק;
(2) לזרם ישר -
(א) מוליכי הקטבים - כל צבע למעט צהוב, ירוק ושילוב של שניהם;
(ב) מוליך הארקה (PE) - שילוב הצבעים צהוב/ירוק;
(3) לכבל בעל 6 גידים או יותר, לרבות כבל לפיקוד ולבקרה -
(א) כבל שאינו כולל מוליך הארקה (PE) - כל צבע למעט שילוב הצבעים צהוב/ירוק;
(ב) כבל הכולל מוליך הארקה (PE) - שילוב הצבעים צהוב/ירוק בעבור מוליך ההארקה בלבד, ולמוליכים האחרים - כל צבע למעט צהוב או ירוק.
(ג) בלוח מוחלף יהיו צבעי הזיהוי של בידוד המוליכים כנדרש בתקנת משנה (ב), ואולם ניתן להמשיך להשתמש בכבל קיים שצבעי הזיהוי של בידוד מוליכיו אינם בהתאם לתקנת משנה (ב), ובלבד שיסומנו בסימוני זיהוי, כגון שרוולים, בצבעים כאמור.
(ד) נוסף כבל חדש ללוח קיים, יהיו צבעי הזיהוי של בידוד המוליכים כאמור בתקנת משנה (ב).
(ה) נוסף כבל חדש בלוח קיים כאמור בתקנת משנה (ד) או הוחלף לוח בלוח חדש, כאמור בתקנת משנה (ג), יותקן בלוח האמור וכן בלוח הראשי המזין אותו ובכל לוח משנה המוזן ממנו, שלט בנוסח:
"זהירות - הצבע הכחול יכול שמסמן מוליך אפס (N) או מוליך מופע." |
מקצועות "אסורים" בארה"ב
הספרות האמריקאית מפרטת שבעה מקצועות "אסורים" למי שראיית הצבעים שלו לקויה. כלומר, מקצועות שבהם עיוור צבעים יתקשה מאוד למצוא עבודה באמריקה, והם:
(1) מפעיל ציוד מכני כבד. למרות שברוב המדינות גם עיוורי צבעים זוכים לרישיון נהיגה, מוסדות ציבוריים וחברות גדולות לא מקבלים אותם כמפעילי ציוד כבד, וזאת בגלל תאונות שנגרמו בעבר.
(2) טייס. מינהל התעופה של ארה"ב דורש בדיקה ואישור ראיית צבעים תקינה מפני שאורות בצבעים שונים מעבירים מסרים חיוניים לטייס בטיסת לילה. במקרים מסוימים המינהל יכול להנפיק רישיון מוגבל (לטיסת יום בלבד) אך רוב חברות התעופה לא מעסיקות טייסים כאלה.
(3) חשמלאי. חשמלאי עובד עם חוטים וחיבורים המובדלים זה מזה באמצעות צבעים, כך שזיהוי לא מדויק עלול לגרום לתקלות ולתאונות.
(4) כבאי. הכבאי חייב להבדיל בין מטפי מים ומטפי אבקה תוך שניות, כדי למנוע שימוש במים לכיבוי שריפה חשמלית. גם צבעה של האש עצמה מהווה נתון קריטי עבור הכבאי.
(5) עובד קרקע בשדה תעופה. המספרים על המסלולים מסומנים בצבע לבן, בלילה אור לבן מסמן את קצה המסלול. תחילת המסלול - ירוק, בסוף המסלול - אדום. כבישים (או מסלולים) לתנועה על הקרקע - צבעם כחול. כבישי שירות: צהוב. הסבלים מטפלים בחפצים השונים על פי קוד צבעים - צבעים לפי חברת תעופה ויעד, וכן קוד צבעים לפי תכולת המארז. מטעמי בטיחות, חפצים מסוכנים כגון גזים דחוסים, סוללות למיניהן, חומר נפץ, חומרים רדיו-אקטיביים ועוד, מסומנים בצבעים שונים כך שכל סבל יכול להבדיל ביניהם בכל רגע ומצב.
(6) שוטר. שוטר בשטח חייב להעביר מידע ולדווח על אירועים וחשודים כאשר נתונים כגון צבע עיניים, צבע בגדים, צבע רכב וכדומה הם קריטיים להצלחת עבודתו. שוטר עיוור צבעים לא יוכל לקבוע האם החשוד היה ג'ינג'י או היה בעל שער חום.
(7) צבעי וגרפיקאי.
(8) רופא פתולוג, חוקר משטרה.
ומה באשר לתעשיית הזורמים?
בתעשיות ובתשתיות בהן הולכת נוזלים וגזים לסוגיהם מהווה חלק משמעותי, הסימון לזיהוי תכולת הצינור ורמת המסוכנות של התכולה נעשה בעיקר באמצעות צבעים שונים. לפעמים נהוג להשלים את הזיהוי בצבע עם שלטים, לפעמים שלטים בשלוש שפות, אך בפועל תרומת השלטים לזיהוי מעטה כיוון שרוב הצינורות עוברים בגובה או במקומות בלתי נגישים עם תאורה בלתי מספיקה.
תשתיות צנרת - כל צינור צבוע בצבע שונה לזיהוי החומר
התקן ישראלי ת"י 659 - סימני היכר ואזהרה לציוד המכיל נוזלים, גזים או כבלי חשמל, פרק ב', דן בצבעי זיהוי וצבעי אזהרה לצינורות לפי תכולת הנוזלים בהם.
| החומר |
צבע ראשי |
צבע אזהרה |
צבע לזיהוי מיוחד |
| מים |
תכלת |
סגול
(במקרה של מים שאינם ראויים לשתייה) |
פירוט לפי סוג המים
(לכיבוי אש, קרים, חמים, מזוקקים ושאינם ראויים לשתייה) |
| חמצן |
לבן |
- |
לבן |
| חנקן |
- |
- |
שחור |
| פחמן דו-חמצני |
- |
- |
אפור |
| גפ"מ |
- |
צהוב |
אפור או אלומיניום |
| סולר |
- |
- |
חום |
| אוויר |
ירוק |
- |
- |
לגבי הגפ"מ (גזים פחמימניים מעובים) - בתקן ישראלי ת"י 158 חלק 2 קיימת דרישה לסמן צינורות ואביזרים הקשורים לגפ"מ בצהוב.
בקשר לגלילי גזים מיטלטלים - ת"י 712 חלק 7 קובע צבעי זיהוי בהתאם לסוג הגז. גם תקנות הבטיחות בעבודה (מעבדות רפואיות, כימיות וביולוגיות), התשס"א,2001- תקנה 4 סעיף 18 (ג) מפרטות קוד סימני צבעים לצינורות ואביזרים המוליכים גזים שונים. כך שהצבע משמש כאמצעי זיהוי עיקרי של תוכן צינורות למיניהם.
האם מותר לאדם עם מוגבלות של עיוורון צבעים לעבוד בתעשייה המטפלת בנוזלים (מים, שפכים, ממיסים, דלקים, כימיקלים זורמים, גזים רעילים ונפיצים)?
התשובה אינה קבועה ואינה חד משמעית. קיימים תפקידים עם דרישות שונות ועובדים עם דרגות שונות של הליקוי. לדוגמה, בבדיקות מעבדה, כגון נייר לקמוס למדידת הגבה חומצית או בסיסית, מבוססות על זיהוי מדויק של צבע. עובד שאינו מסוגל לזהות את תוצאות הבדיקה עלול לשגות ולגרום לתאונת עבודה. דוגמה שניה: הרכבה של מעגלים אלקטרוניים המבוססים על זיהוי של צבע חוטים וצבע נורות. האם סביר להטיל עבודה זו על עובד שהוא עיוור צבעים?
לחברת מקורות, לדוגמה, ישנו נוהל זיהוי צינורות לפי צבע: צינורות המוליכים מי קולחים אסורים לשתייה חייבים להיות צבועים בצבע סגול בגוון מסוים; צינורות מי שתייה בצבע תכלת, כאשר מוגדר צבע ייחודי לכל נוזל וגז. במעכלי בוצה במכוני טיהור שפכים ישנם מוליכי גזים נפיצים ורעילים כגון ביוגז (מתאן). הצינורות הללו חייבים להיות מסומנים בצבע ייחודי. בסביבה שהעובד עלול לטעות ולהתבלבל בין הזורמים השונים, עדיף למצוא פתרון תעסוקתי חלופי לעובד עם מגבלות עיוורון צבעים קשה, גם אם קיים סימון נוסף של הצינורות ע"י שלטים וחיצים. עדיף וחובה לדעתי שהעובד יהיה כשיר להבדיל בין תוכן הצינורות השונים וכאשר המעסיק לא מוודא זאת, הוא מסכן את בטיחות העובד וגם את בטיחותם של אחרים.
כאמור, בתחום החשמל, סימון החוטים נעשה על ידי צבעים. בסביבה של תשתיות זורמות עדיף שחשמלאי או עובד שעלול לעבוד בחשמל לא יהיה עיוור צבעים. יתרה מזאת, נורות סימון של לוחות חשמל הן צבעוניות ועובד עיוור צבעים עלול שלא להיות ער כאשר נדלקת נורית אדומה המסמנת "מצב חירום" במשאבות וציוד אלקטרו מכני פעילים.
החוק מגן על העסקת עובדים עם מוגבלות
מאז הקמת המדינה חלו בישראל שינויים ניכרים בגישת המדינה והחברה כלפי אנשים עם מוגבלות, ומשנת 1998 ואילך המדיניות והחקיקה בנושא מתבססות על חקיקת שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ועל זכותו של אדם עם מוגבלות להשתתף באופן פעיל בכל תחומי החיים. המדיניות כיום היא של שילוב בין שתי גישות - איסור להפלות אדם עם מוגבלות, והתמקדות במתן מענה לצרכים המיוחדים של אוכלוסיית האנשים עם מוגבלות. למרות זאת עדיין ניכרים עיכובים וקשיים באכיפת מדיניות זו.
החקיקה הקיימת בישראל מכוונת לעידוד השתלבותם של אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה וכן לעידוד מעסיקים להעסיק אנשים עם מוגבלות. יש לציין שהאחריות ליישום החוקים בתחום זה מוטלת על משרדי הממשלה - משרד המשפטים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, משרד הביטחון ומשרד הבריאות, ועל גופים שונים, ובהם המוסד לביטוח לאומי, נציבות שירות המדינה והמטה לשילוב אנשים עם מוגבלות שבמשרד התמ"ת (היום משרד הכלכלה). בין החוקים החלים על אנשים עם מוגבלות גם חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח - 1988, אשר מגדיר את זכותם של אנשים עם מוגבלות לשוויון; אוסר הפליית אנשים עם מוגבלות בתעסוקה; מחייב מעסיקים לבצע התאמות לעובדים עם מוגבלות; מחייב את שר התמ"ת (הכלכלה) לקדם תעסוקה של אנשים עם מוגבלות, ועוד.
בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח, 1998- מוגדר "אדם עם לקות פיזית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקידו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים". על- פי דוח נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות 2019-29021 חיים בישראל כ -1.7 מיליון אנשים המוגדרים אנשים עם מוגבלות. שיעור זה גדול בהרבה מהאומדן המקובל של היקף התופעה.
האם רשאי מעסיק לדרוש בדיקת ראייה מעובד?
במקרים רבים נדרש שהעובדים יהיו כשירים לביצוע עבודה המשפיעה על איכות המוצר והארגון גם נדרש לקבוע את הקריטריונים לכך. לכן, בעבודה בה נדרשת ראייה מסוג מסוים נדרשת בדיקת ראייה (כלוגיקה, לא כדרישה) לדוגמה: דפס, צבעי, מחווט וכד' צריכים להבחין בין צבעים. מי שתפקידו לבדוק רכיבים עדינים או מי שקורא מכשירי מדידה צריך לראות טוב מקרוב. וכך הלאה. בכל מקרה - למרות שהדרישה אינה מפורשת - במקרים מסוימים היא מתבקשת. כבר היו ארגונים שלאחר בדיקת ראייה של העובדים הבינו מהו המקור לתקלות מסוימות.
קיימת דעה מוטעית שלפי החוק מעסיק אינו רשאי לדרוש ביצוע של בדיקות רפואיות שאינן מוגדרות במדויק בחוק, בגלל הדרישה להגנת הפרטיות. אבל נראה שבשיקול דעת של עובד-מעסיק ניתן להגיע להסכמה הדדית לביצוע בדיקה מעין זו כאשר היא באמת נדרשת. לדעתי, הדרישה לבדיקת עיניים אינה מהווה חדירה לפרטיות העובד. מוסדות הממשלה הרי דורשים בדיקות שונות - ואפילו בדיקת עיניים ע"י אופטיקאי מוסמך המהווה תנאי לקבלת רישיון נהיגה. יתרה מזאת, הבדיקה תקפה לזמן מסוים בלבד ועל הנהג לחזור לבצע אותה שוב בהתאם לגילו.
רוב המעסיקים (בוודאי במגזר הציבורי) דורשים חתימה על טופס ויתור על סודיות רפואית. אבל מעבר לשאלה האם החוק מאפשר למעסיק לדרוש פרטים על מצב הבריאות והכשירות, האם סביר שבתפקידים שבהם זיהוי צבעים הוא קריטי יעסוק עובד שהוא עיוור צבעים? ובאשר לשאלה האם יש למעסיק זכות לדרוש מעובד להיבדק כאשר תנאי העבודה דורשים הבחנה בין צבעים - התשובה שלמעסיק לא רק הזכות אלא החובה. הרי מדובר בבטיחותו של העובד ושל אחרים רבים.
בית מרקחת - התרופות מסומנות לפי צבע
ת"י 3864 חלק 1 : סמלים גרפיים - צבעי בטיחות וסימני בטיחות: עקרונות. תכן לסימני בטיחות במקומות עבודה ובשטחים ציבוריים -
תקן זה קובע את צבעי הזיהוי לבטיחות ואת עקרונות התכן לסימני בטיחות, המיועדים לשימוש במקומות עבודה ובשטחים ציבוריים למטרות של מניעת תאונות, הגנה מפני שריפה, מתן מידע על גורמי סיכון בריאותיים ופינוי חירום. התקן קובע גם את עקרונות היסוד שיש ליישם בפיתוח תקנים הכוללים סימני בטיחות. חלק זה של סדרת התקנים ת"י 3864 ישים למקומות עבודה ולכל המקומות והמיגזרים שבהם עשויות להתעורר שאלות הקשורות בבטיחות.
ת"י 3864 חלק 3: סמלים גרפיים - צבעי בטיחות וסימני בטיחות: שלטי בטיחות המשמשים במקומות עבודה ובשטחים ציבוריים -
תקן זה מתאר סימנים עבור שלטי בטיחות למטרות של מניעת תאונות, הגנה מפני שריפות, מתן מידע על גורמי סיכון בריאותיים ופינוי חירום יחד עם הסמלים הגרפיים שבכל שלט מובאים גם הצורה והצבע עבור כל שלט. חלק תקן זה ישים בדרך כלל לשלטי בטיחות במקומות עבודה ובכל המקומות והמיגזרים שבהם עשויות להתעורר שאלות הקשורות בבטיחות. |
מה על מעסיקים לעשות?
לצערנו אין תרופה לעיוורון צבעים. אם כך, האם ניתן ליצור סביבת עבודה ידידותית לעיוור צבעים?
כן, ניתן וצריך. בין היתר, אין להשתמש בצבעים כדי להעביר מסרים חשובים ובמיוחד מסרים הקשורים לבטיחות בעבודה. יש להשתמש בסמלים גרפיים קלים לזיהוי ובכיתובים בעלי קונטרסט חזק. יש לבצע בדיקות בעזרת סימולציה של עיוורון צבעים (או בעזרת אדם בעל המוגבלות) כדי לוודא שאכן הסמלים יעילים. מפעלים רבים מצאו פתרונות ייחודיים כדי לשלב עובדים עם מגבלות ראיית צבעים ע"י התקנת אמצעי אזהרה משלימה בלתי קובנציונלית (כגון רמקולים), שפתרו לגמרי את הקושי במגבלה. הגישה של המעסיק הישראלי חייבת להיות אנושית. אין לפסול אנשים יקרים מראש, אלא למצוא ואף ליצור את סביבת העבודה המתאימה והבטוחה לכל אחד.
כתב: מהנדס חיים קליין, עדכון בטיחות 349, 2014