כניסה הרשמה צור קשר

ניהול הבטיחות במדגים

תאריך:07/05/2026


מאת: אסף כהן A.M
מעודכן: 19/11/2024

מבוא

העבודה בבריכות דגים כוללת טווח רחב של סיכונים, ביניהם מחלות זאונותיות - העוברות מהדגים לבני אדם (בדרך כלל בעקבות פציעות במהלך ניקוי קשקשים וטיפול בדגים), שימוש בכימיקלים שונים להבטחת בריאות הדגים והדברת עשבייה על גדות הבריכות, סיכוני נפילה וטביעה, הרמת משאות כבדים וסיכוני התחשמלות ממערכות חשמל הבאות במגע עם מים, אשר עלולות לגרום למוות. 

מאפייני הענף

קליטה, הכשרה והדרכה של עובדים 

בבואנו לאפיין את עובדי ענף גידול הדגים, ניתן לראות כי ברוב המדגים קיימות קבוצות מצומצמות של עובדים ותיקים, בעלי ניסיון, ובנוסף, קבוצה גדולה יותר של עובדים חסרי ניסיון תעסוקתי. ברוב המדגים מדובר בעובדים צעירים, לפני או אחרי שירות צבאי, שבאים לתקופות עבודה קצובות, או לחילופין, עובדים זרים, שגם העסקתם היא לתקופות קצובות. בהעסקת עובדים שהם ללא רקע וניסיון, קיימת חשיבות רבה לתהליך הקליטה של עובדים אלו, בעיקר ע"י העובדים בעלי הניסיון התעסוקתי בענף.

חלק מהותי בקליטה ובהכשרת העובדים בענף, תוך יצירת סביבת עבודה בטוחה, מחייבת ביצוע של הערכת סיכונים לכל אחת מהפעולות המתבצעות במדגה. פעולה זו, אמנם מחויבת בתקנות הבטיחות בעבודה, אך במהותה באה לתת למנהלי המדגה את הבסיס לתהליך הכשרתו של עובד המדגה. התהליך הנכון הוא שהערכת הסיכונים תבוצע בשיתוף עם צוות העובדים במקום, ובכך תהיה הלימה בין הפעולות המקצועיות, ובין הערכת הסיכון והתאמת אמצעי בקרה שיסייעו בסילוקו או בהפחתתו. 

הדרכת העובדים והסמכתם לביצוע כל סוגי הפעילויות במדגים, הן בעלות חשיבות מכרעת. תהליך ההדרכה נועד לתאר בפני העובדים, חדשים וותיקים כאחד, את גורמי הסיכון הבסיסיים והתרחישים השונים, הקיימים במדגים בכלל ובמדגה הספציפי בו הם עובדים בפרט. ההדרכה וההסמכה מאפשרות למנהל המדגה את השליטה על תהליכי העבודה ובכך להתאים לתהליכים את היבטי הבטיחות. זהו כלי של שליטה ניהולית על הבטיחות במקום העבודה.

כאשר מתקבל עובד חדש במדגה, יש צורך לבצע אתו, כחלק מתהליך הקליטה, גם הדרכות בטיחות - הדרכת קליטה ראשונית כללית לגבי הסיכונים בעבודה במדגה, יחד עם הדרכות לגבי הסיכונים הספציפיים לסוג העבודה אותו נדרש העובד לבצע במדגה. רצוי שהדרכות אלה יינתנו ע"י גורם פנימי בעל ניסיון רחב ככל הניתן בעבודה במדגה.

בשלב הבא, יש לבצע יחד עם כל עובדי המדגה הדרכות, לפחות פעם בשנה, שמהותן ריענון הבטיחות לעובדים במדגה. תהליכי ההסמכה של עובדים עוסקים יותר בביצוע משימות בעלות דרגות סיכון משתנות. הנהלת המדגה צריכה להקפיד שיבוצעו רק ע"י עובד שהוסמך לכך, או שהחוק דורש הסמכות מיוחדות כמו בשפיכת דגים ממכל נגרר לבריכה, או הורדת שלבים בנזיר מים (פעילות מסוכנת לפי הגדרה). כמו כן, יש לבצע הסמכות לאנשי תחזוקה או לעובדים בגובה ולעובדים על ממיינת דגים (פעולות הנדרשות לפי החוק).

שימוש בחומרים המסוכנים, כגון, חומרי חיטוי, תכשירי הדברה (גם לעשביה), אלחוש לדגים (הרדמה) וחומרים וטרינריים שמשמשים במדגה, מצריך ידע על אחסון נכון וכמובן על אופן השימוש בהם. לכן, רצוי להשתמש בשירותיו של אחראי רעלים, כגורם מקצועי. לעיתים מדובר בקבלן משנה לצרכי תחזוקה ולהדרכת עובדים. לכל החומרים המסוכנים הקיימים במדגה חייבים להיות גיליונות בטיחות. יש צורך לשמור על כל כללי הבטיחות בשימוש בחומרים אלה ובעיקר הקפדה על שימוש בגיליונות הבטיחות כמקור מידע, שימוש בציוד מגן אישי והדרכה לעובדים.

יש להתאים את הביגוד ואת ציוד המגן האישי לעובדי המדגים, בעונות השנה השונות, לתנאי קור או חום, וכן למניעת החשיפה לקרינה מהשמש. העובדים חייבים לחבוש כובע רחב שוליים ומשקפי שמש ולמרוח קרם הגנה על החלקים החשופים בגופם, לאורך כל ימות השנה. האחריות להימצאות ציוד זה, חלה על מנהל המדגה, והוא זה שאחראי לאכוף את השימוש בציוד על העובדים.

עבודות התחזוקה של ציוד העבודה במדגים נעשות לפרקים ע"י עובדים במדגה ולפרקים ע"י קבלני חוץ. לפיכך, נושא הבטיחות ופעילות המניעה, חלים על כל העובדים, ללא הבדל במעמדם במקום העבודה.

כל עובד תחזוקה חייב בהכשרה מתאימה בהיבטי הבטיחות לסוגי העבודות אותן הוא מבצע. נדרשת הכשרה של עובד תחזוקה שמאפשרת לו לבצע עבודות ברמות סיכון גבוהות (כמו עבודה בגובה). ברמה המקצועית נדרשת התאמה של הידע והכישורים לפעילות המבוצעת לפי דרישות החוק (לדוגמה, חוק 
החשמל) ומחייבת שהעובדים יהיו בעלי ניסיון מקצועי, כולל תיעוד מתאים.

בעבודת המדגה יש שימוש וניוד של מיתקנים כבדים, ארוכים ובעלי מרכז כובד גבוה. הצבתם מחייבת מיומנות גבוהה של נהגי הטרקטורים. נהגים חדשים ו/או נהגים מיומנים בטרקטורים קטנים, לא נחשבים בהכרח כמיומנים בהפעלת האמצעים הכבדים. איך צריך להכשיר נהג כזה? זו שאלה כבדת משקל. גם כאן יש צורך לסווג את הפעולות השונות לפי הסיכון ורמת המיומנות הנדרשת למפעיל, אשר אמור לקבל הדרכה בנושא. חשיבות גבוהה יש לתיעוד ההכשרות, הן הפנימיות והן אלה המבוצעות ע"י גורמים חיצוניים. אין צורך להכשיר את כל העובדים לביצוען של כל הפעולות הקשורות בשינוע ע"י טרקטור. יש לבחור את סוגי ההכשרות המתאימות לכל מפעיל ומפעיל, מתוך נקודת מבט מחמירה.
 
גידול דגי מאכל בבריכות הוא ענף חקלאי שעסקו בו גם בעת העתיקה בארצות שונות. הבריכה היא בית גידול מלאכותי, שהאדם קובע בו את תנאי הסביבה. רוב הבריכות בישראל מצויות על קרקעות ביצתיות ומלוחות, שבהן מיפלס מי התהום גבוה. למעלה מ - 70% של המים המשמשים בבריכות הם מים מליחים שאינם מתאימים להשקיה חקלאית. יש בריכות שהמים מגיעים אליהן בזרימה חופשית ויש שהמים מוזרמים אליהן באמצעות משאבה. עומק הבריכה אינו אחיד. עומקו של החלק הרדוד הוא כ - 80 ס"מ והעמוק כ - 2 מ‘. הדגים הנפוצים בבריכות הם מינים של קרפיון, אמנון, בורי ונמסיף (שילוב גנטי של נמרון וכסיף). 

(מתוך אתר ארגון מגדלי הדגים בישראל)
 

נוהלי תפעול והתנהגות (Code of Practice)

הגברת המודעות לבטיחות בקרב המנהלים והעובדים, הביאה לשינוי גישה גם בניהול המדגים - ניהול מקצועי כאשר הבטיחות היא חלק מכך. תהליך זה תרם להכנה של נוהלי תפעול והתנהגות. הנהלים הוכנו תוך שיתוף פעולה של ארגון המגדלים, מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד הכלכלה, מפקח החקלאות הארצי והמוסד לבטיחות ולגהות. הנהלים מציגים כללי עבודה והתנהגות בטיחותיים במדגים.

COP, או בעברית נת"ת (נוהל תפעול והתנהגות), הוא אמצעי נוסף ב"ארגז הכלים" של מערך הבטיחות והבריאות התעסוקתית. ייחודו בכך שהוא מתקבל על ידי כל הגורמים הנוגעים בדבר בדרך של הידברות והסכמה, ולא כדרישות חקיקה מצד הרגולטור. כמו כן, הוא דינמי וצפוי להתרחב ולהשתפר 
בעקבות ניסיון שנרכש ומגיע מהשטח. יישום נוהלי העבודה האלה על ידי מנהלי מדגה יכול לעודד הטמעת נורמות עבודה מקובלות למען הבטיחות והבריאות של העובדים במדגה. 
 
בטיחות חשמל במדגה
מים וחשמל

השילוב של חשמל ומים טומן בחובו סכנות, אם לא ננקטים צעדי הזהירות הנדרשים.

המלחים המומסים במים נחשבים למוליכי חשמל מצוינים ובדרך כלל, דליפה ולו הקטנה ביותר של חשמל אל תוך בריכת דגים, עלולה לגרום להתחשמלות של השוהים בתוכה ובסביבתה, עד למוות. 

מיתקנים רבים בשטח המדגה מופעלים באמצעות חשמל, ביניהם מערכות שאיבה, מיתקני האבסה ומאווררים. מרבית המערכות כיום מבוקרות באופן אוטומטי ומופעלות ללא התראה מראש. מספרן הרב של מערכות חשמל בקרבת המים יוצר סכנה מוחשית לתאונות חישמול קטלניות.

 

מה אומר החוק

תקנות החשמל (מיתקני חשמל בחצרים חקלאיים במתח עד 1000 וולט), התשנ"א, - 1991 מגדירות "חצרים חקלאיים" - כמקום המשמש לצרכים חקלאיים לרבות מבנה המשמש לגידול בעלי חיים, איחסון ועיבוד מזון לבעלי חיים או דשנים, חממה, חצר חקלאית, בריכת מדגה וכיוצא באלה.

בהערות ובהסברים של משרד האנרגיה והתשתיות, לגבי סכנות מיוחדות בחצרים חקלאיים נכתב בין השאר כי "קיימת בדרך כלל סכנה מוגברת של חישמול לבני אדם ולבעלי חיים כתוצאה מטבעם של התנאים הסביבתיים כגון, לחות יתר, אדים כימיים אגרסיביים, חומצות ומלח, דשנים ואבק". 


כמו כן, תקנות החשמל (התקנת מיתקן חשמלי בסביבת מאגר מים במתח שאינו עולה על מתח נמוך), תשפ"ד–2024, מסדירות את הבטיחות בהתקנת מיתקני חשמל בקרבת מאגרי מים. התקנות קובעות כי תכנון, התקנה, פיקוח ובדיקה של מיתקן כזה יבוצעו אך ורק על ידי חשמלאי בעל רישיון מתאים.
נקודות מרכזיות בתקנות:
  • הגדרת סביבת מאגר מים: התקנות חלות על מיתקני חשמל המותקנים על מאגר מים או מתחת לפני המים.
  • בטיחות מוגברת: מטרתן להבטיח הפעלה ותחזוקה בטוחה של מיתקנים.
  • סוג הציוד: דגש על ציוד המיועד לזינה במתח נמוך מאוד, ללא יצירת מתח מסוכן בסביבת המים.
  • דרישות התקנה: התקנת כבלים ומובלים חייבת לעמוד בתקנים ספציפיים (כגון התקנת כבלים במתח נמוך, התש"ס-2000).
התקנות החדשות מעדכנות ומרחיבות את ההנחיות הקודמות (כגון אלו מ-2018/2019) כדי לשפר את הבטיחות בתחום
קיימות גם תקנות ייעודיות במיתקני חשמל בבריכה - "תקנות החשמל (מיתקני חשמל בבריכה במתח שאינו עולה על מתח נמוך), התשס"ג - 2003", המתייחסות לבריכות שחיה. 

כללי הזהירות שבהם יש לנקוט: 

♦ מותר להיכנס למים רק לאחר ניתוק מהזרם של כל מיתקני החשמל ונעילת המפסקים כולל שילוט מתאים.

♦ אין לטפל במערכת החשמל לבד, אלא תמיד בנוכחותו של אדם נוסף. הטיפול במערכות החשמל יהיה רק ע"י בעל רישיון חשמלאי המתאים לגודל המיתקן.
♦ יש לוודא שלוח חשמל מצויד במפסק מגן לזרם דלף ברגישות של 0.03 אמפר.
♦ יש להפריד בצורה ברורה את החלק החיצוני של מיתקן החשמל, שבו מטפל הדייג, לבין החלק הפנימי(הסגור) שהוא תחום עיסוקו הבלעדי של בעל המקצוע בנושא (חשמלאי).
♦ איש התחזוקה חייב לנתק את אספקת החשמל, לנעול את המתגים ולשלט את הלוח, בעת טיפול בכלים הטבולים במים. יש לבצע בדיקות שגרתיות של כבלי החשמל המונחים במים ועל הקרקע.
♦ כל אביזרי החשמל חייבים להיות מסוג מוגן מים בדרגת הגנה של לפחות IPX7 וחייבים בבדיקה תקופתית.
♦ יש להגן על ארונות החשמל בפני פגיעת מכרסמים ובעלי חיים אחרים.
♦ מומלץ להגן על ארונות החשמל בפני פגיעה מכנית מכלי רכב.
♦ כדי למנוע פגיעה במערכות חשמל על ידי ציוד נגרר, יש להעדיף קווי חשמל תת קרקעיים או עיליים, על פני כבלים הפרוסים על הקרקע. כאשר פורסים כבל - יש לפרוס אותו לכל אורכו ולא להשאירו מגולגל.
♦ יש להימנע מריבוי חיבורים.

האמור לעיל, הוא בגדר המלצות בלבד ואינו מהווה תחליף להנחיות בטיחות כלשהן.

 

(מאת מהנדס אלכס רודיאק, מדריך ארצי בטיחות בחשמל במוס"ל).

 
  
סיכום

הצורך בניהול הבטיחות יכול לבוא לידי ביטוי בהכנת תכנית לניהול הבטיחות כפי שנדרשת בתקנות, ואף מקבלת מקום ב-cop. תפקידה של התכנית לניהול הבטיחות הוא להביא את נושא הבטיחות במדגים לשולחנם של המנהלים. זהו גם הפתרון לרוב הבעיות בתחום, כאשר מנהלים מבצעים הערכות לרמות הסיכון לעובדים בפעולות שונות. רק אז יכולים המנהלים להחליט, האם רמת הסיכון הקיימת קבילה (בעיקר על דעתם) ואם לא, מה צריך לעשות בכדי להפחית את רמות הסיכון הקיימות, וכן איך ולגבי מה יש להדריך את העובדים.

יש לזכור כי למרות הדמיון הכללי של העבודות במדגים, יש הבדלים משמעותיים בין המדגים השונים בדרך ביצוע המטלות. לדוגמה, הפעלת חמצנית במים בזמן איסוף דגים. בחלק מהמקומות שביקרנו אמרו המנהלים כי אין מצב שחמצנית תהיה בפעולה בזמן האיסוף ויש לנתקה מהחשמל גם במחיר של תמותת דגים, ובמדגים אחרים נאמר לנו שאין לנתק את החמצניות עקב מצוקה הנגרמת בשל כך לדגים. 

כתוצאה מההבדלים הללו יש שוני גם בתשתיות, אך בעיקר בניהול. כל מנהל רואה באופן שונה את הדרכים לביצוע עבודות שונות. 


 

 

שלח להדפסה כתוב תגובה

 

לחדשה זו התפרסמו 0 תגובות לפתיחת כל התגובות

כתוב תגובה סגור תגובה

שם: תוכן
כותרת
כתוב תגובה