מאת:ד"ר יוהנה גייגר, מדריכת ארגונומיה ארצית, המוסד לבטיחות ולגיהות
תאריך:30/10/2014
בחודש אוקטובר מציין ארגון הארגונומיה הבינלאומי (IEA) את חודש הארגונומיה העולמי. האגודה האמריקנית לגורמי אנוש ולארגונומיה (HFES) הכריזה על חודש הארגונומיה הלאומי.
להלן מוצגים מיתוסים רווחים בעיצוב, כפי שהגדירם הארגונום ד"ר סטיבן פסנט .
ד"ר סטיבן פסנט (Stephen Pheasant), ארגונום בריטי, מרצה מבריק ומוזיקאי מוכשר, תרם רבות לקידום הארגונומיה בעולם. ספרו "Bodyspace" נמנה בין הטקסטים המובילים בתחום הארגונומיה. סטיבן פסנט נפטר בשנת 1996 בגיל 47.
פסנט הגדיר חמישה מיתוסים בנושא הארגונומיה הנפוצים בקרב ציבור המעצבים:
לדבי פסנט, לאמרות אלו שני מקורות: המקור הראשון לאי הבנה הוא הפער בין שיטת פתרון הבעיות האינטואיטיבית של יוצרים רבים לבין השיטות לאיסוף מידע של המדעים החוקרים. המקור השני הוא המגוון העצום של בני האדם על כל תכונותיהם השונות.
מיתוס 1:
נטייתו הטבעית של כל מעצב מוצר היא לעצב על פי יכולותיו ותפיסותיו האישיות. לא מתנהל סקר שימוש שיטתי בקרב אוכלוסייה רחבה עבור כל מוצר מתוכנן. לדוגמה, סביר להניח כי מעצביהם של מכשירים דיגיטליים, לרבות טלפונים ניידים, אינם מייצגים את כלל האוכלוסייה שתעשה בהם שימוש. ייתכן כי השימוש במוצר הוא ברור ואינטואיטיבי עבור המעצב, אך לא תמיד עבור כלל המשתמשים.
מיתוס 2:
התאמת מוצר לאדם הממוצע עלולה לפסול את השימוש הנוח בו עבור רוב האוכלוסייה. בדוגמתו של פסנט, קביעת רוחבה של דלת או מעבר לפי הרוחב של האדם הממוצע תחייב את מחצית מן האנשים להצטודד על מנת לעבור בפתח. בדומה, כמחצית מן האוכלוסייה יצטרכו להתכופף על מנת לעבור דרך דלת שנבנתה בהתאם לגובה הממוצע. אם להביא בחשבון כי לא כל האנשים הרחבים ביותר הם גם הגבוהים ביותר, ברור כי קביעת מידותיו של המעבר על פי הממוצע תפסול מעבר נוח ליותר ממחצית האוכלוסייה.
מיתוס 3:
האימרה הנפוצה מושתתת על שתי אמיתות: בני אדם מציגים קשת כמעט אין-סופית של גיוון בכל תכונותיהם; כמו כן, כושר הסתגלותו של האדם למוצר שאינו מותאם לו גדול מאד. רובנו מתרגלים להתכופף מעט בכל פעם שנכנסים לכלי רכב מסורבל, או מסוגלים למתוח מעט את הצוואר, או אפילו להיעזר בכרית להגבהה, כשעובדים מול צג הממוקם גבוה מדי למידותינו. אולם לטווח הארוך, כושר הסתגלות זה מתבטא בעומס פיזי ואף בפגיעות שריר ושלד מצטברות, כגון פגיעות גב, כתפיים או צוואר, אשר עלותן לפרט ולחברה גבוהה מאד.
מיתוס 4:
עלותן הגבוהה של פגיעות שריר ושלד מצטברות שנובעות מאי-התאמת עמדות עבודה מהווה טיעון בסיסי כנגד מיתוס מס' 4. התאמת עמדות עבודה לעובדים מונעת עומס גופני וקוגניטיבי, וחוסכת עלויות של פגיעות, היעדרויות, תחלופת עובדים ומוצרים פגומים. בטווח הארוך, ארגונומיה משתלמת לחברה, לצרכנים ולעובדים.
יתר על כן, במקרים רבים, מתברר כי צרכנים יעדיפו מוצרים העונים לכללי הארגונומיה על מוצרים "מעוצבים" יותר אך נוחים פחות לשימוש.
מיתוס 5:
בבסיס האימרה עומדת יצירתיותו ודמיונו של המעצב ותחושת האמפתיה למשתמשים הפוטנציאליים. כל מעצב מדמיין את מוצרו בשימוש של אדם אחר – וזאת תוך הנחת יסוד כי האחר אכן דומה לו עצמו. השכל הישר אינו מספיק להכיל את כל מגוון התכונות האנושיות, ואינו מבטיח כי המוצר אכן יתאים לקשת רחבה ככל האפשר של בני אדם.
לשיטתו של פסנט, המענה למיתוסים רווחים אלו נמצא בפיתוח גישה ארגונומית לעיצוב, המעמידה את המשתמש במרכז, (ergonomic user-centered design approach) תוך בחינת השימוש במוצרים פוטנציאליים בקרב אוכלוסיות רחבות, ואיסוף נתונים שיטתי תוך פיתוח ועיצוב המוצר.
מקור:
Pheasant, Stephen. Bodyspace, Anthropometry, Ergonomics and Design (1986), Taylor and Francis, London (Second edition 1996, Third edition 2006)
חודש הארגונומיה: