מאת:ד"ר יוהנה גייגר, ארגונומית ארצית, המוסד לבטיחות ולגיהות
תאריך:30/05/2016
בהמשך לסדרת הכתבות בנושאי תקנים ישראלים בנושא ארגונומיה (ראה באתר), להלן סיכום עיקרי ת"י. 11226: ארגונומיה – הערכה של תנוחות עבודה סטטיות. לעיון בנוסח המלא של התקן יש לפנות למכון התקנים.
בדומה לתקנים ארגונומיים הנוספים, תקן ישראלי 11226: הערכה של תנוחות עבודה סטטיות מתבסס על תקינה בינלאומית אשר אומץ כתקן בישראל. מודגשת ההשפעה של מנחי עבודה בלתי מתאימים וממושכים כגורם סיכון לכאב, לעייפות או לפגיעות שריר ושלד. מנחי גוף אלה עלולים לנבוע מסביבות עבודה גרועות; כמו כן, כאב ועייפות שרירית עלולים אף הם להשפיע על מנחי הגוף. עיצוב ארגונומי מתאים הוא תנאי בסיסי למניעת אינטראקציות שליליות אלו.
התקן נועד לסייע לעוסקים בעיצוב או בהתאמה של מטלות, סביבות עבודה, מוצרים או כלים. הוא מציב מגבלות מומלצות למנחי עבודה סטטיים עבור אברי גוף שונים, כאשר לא מופעלים עליהם כוחות חיצוניים או כאשר מופעלים כוחות חיצוניים מינימליים, תוך התייחסות לזוויות המפרקים ולמשך הזמן בו המנח מתקיים.
אחד העקרונות הבסיסיים למניעת עומס בעבודה הוא לספק בכל מטלה גיוון גופני ומנטלי. בארגון העבודה יש לספק מגוון של מטלות ארגון ומטלות ביצוע, מטלות קצרות וארוכות, בעלות רמות קושי שונות. תנוחות עבודה צריכות לכלול ישיבה, עמידה והליכה לסירוגין. רצוי להימנע מתנוחות עבודה קיצוניות, כגון כריעה או שפיפה.
כדי להעריך את קבילותם של מנחי עבודה סטטיים, הנמשכים יותר מארבע שניות, יש לבצע הערכה נפרדת לאיברי הגוף השונים. ההערכה תתבצע בשלב אחד או בשני שלבים.
בשלב הראשון יש לבחון את זוויות התנועה עבור כל איבר בנפרד .
זוויות התנועה נבחנות ביחס למנחי גוף ניטרליים (תנוחת הייחוס - reference posture). ההמלצות מביאות בחשבון את העומס המופעל על מבנים פסיביים, כגון רצועות, סחוס או דיסקים בין-חולייתיים.
בחינת מנח הגוף הסטטי תוביל לאחת משלוש תוצאות:
- עומס קביל
- המשך לשלב 2
- לא מומלץ
א. מנח גוף קביל מוגדר עבור כל איבר, בהתייחס לזווית התנועה ולמידת התמיכה. ככל שמנח הגוף קיצוני יותר, הוא יוגדר כבלתי מומלץ.
לדוגמה, מנח קביל של הכתף והזרוע מוגדר כמנח שאינו קיצוני; עם הרמת הזרוע (elevation) עד º20, או בין º20 ל- º60 עם תמיכה מלאה, ועם כתף רפויה.
מנח קביל של הגו מוגדר כמנח סימטרי (ללא פיתול או הטיה צדית); כיפוף לפנים עד º20, או כיפוף לפנים בין º20 ל- º60 עם תמיכת גו מלאה, או הטיה לאחור בתמיכת גו מלאה; ובישיבה, ללא קימור בעמוד השדרה המותני.
יש לזכור כי מנח גוף נחשב לקביל אך ורק כאשר הוא ניתן לגיוון במהלך העבודה. כמו כן, יש לשאוף למנחי גוף הקרובים ככל האפשר לתנוחת הייחוס.
ב. עבור מנחי גוף מסוימים נדרשת בחינת נוספת. שלב ב' בהערכה מביא בחשבון את משך הזמן של הפעלת העומס הסטטי ביחס לזווית האיבר.
לדוגמה, הרמת הזרוע בין º20 ל- º60 ללא תמיכה מלאה מחייבת השוואת זווית התנועה למשך הזמן הסטטי, על פי טבלה המוצגת בתקן. הרמת הזרוע למנח של º60 קבילה עד כדקה אחת; הרמת הזרוע לזווית של º20 קבילה למשכי זמן עד כשלוש דקות.
כמו כן, כיפוף הגו לפנים בין º20 ל- º60 ללא תמיכה מלאה מחייבת בחינת משך זמן התנועה: כיפוף הגו עד º20 עשוי להיות קביל למשכי זמן עד כארבע דקות; כיפוף בזווית של º60 עד כדקה בלבד.
ג. עבור כל איבר, מוגדרים זוויות תנועה או מנחים שאינם מומלצים.
לדוגמה, מנחים של הכתף והזרוע שאינם מומלצים כוללים: מנחים קיצוניים של הזרוע; הרמת הזרוע מעל º60; הרמת הכתף.
מנחי גו שאינם מומלצים: מנחים אסימטריים; כיפוף מעל º60, או הטיה לאחור ללא תמיכת גו מלאה; ובישיבה, מנח מקומר של עמוד השדרה המותני.
בנספח א' לתקן יש המלצות על דרכי המדידה של זוויות התנועה באיברים השונים, ביחס לתנוחת הייחוס ולאנך. ניתן לבצע מדידה על סמך צילום (דו-ממדי) או בשיטת רישום אופטו-אלקטרונית, או על-קולית (תלת-ממדי). בנספח ב' מופיע מידע על הערכת זמני ביצוע ביחס לזמן התאוששות (holding time / recovery time). מומלץ לפנות למומחה להערכת יחס הזמן ביצוע והתאוששות.
סיכום התקן אינו מחליף את נוסח התקן המלא. לנוסח התקן במלואו יש לפנות למכון התקנים הישראלי.