מאת: יפעת זר, מרכז מידע, המוסד לבטיחות ולגיהות
תאריך:22/05/2019
כאשר עובד חשוף לתנאי חום, טמפרטורת הגוף שלו עלולה לעלות אל מעל 37ºC. במצב זה פועלים בגוף מנגנוני בקרה וויסות להורדת טמפרטורת הגוף ולשחרור עודף החום שהצטבר בו. בעיקר מתרחשות בגוף פעולות של הגברת קצב פעולת הלב, הגברת זרימת הדם אל פני העור והזעה. כאשר כמות החום שהגוף קולט גבוהה מכמות החום שהגוף מצליח לפלוט לסביבה, מנגנוני הבקרה והוויסות כושלים, דבר שמוביל לעומס חום פיזיולוגי (heat stress), המוגדר כמצב שבו הטמפרטורה הפנימית של הגוף עולה אל מעל 38ºC. אם האדם ימשיך להיות חשוף לתנאי החום, עומס החום עלול להימשך ולהחמיר.
גורמים המשפיעים על התפתחות עומס חום פיזיולוגי הם תנאים חיצוניים בסביבת העבודה, כגון הטמפרטורה והלחות באוויר, רוח וקרינת חום, וכן, גורמים הקשורים לאופי פעילות העובד, כמו קצב העבודה וסוג בגדי העבודה שהוא לובש.
בעונת הקיץ, שבה הטמפרטורה והלחות גבוהות יחסית, עולה הסיכון להתפתחות עומס חום פיזיולוגי בעובד המבצע עבודות בשטח פתוח, כמו עבודות חקלאות, עבודות בניין, עבודה בחצרות מפעלי תעשייה, אימונים צבאיים, אימוני ספורט, טיולים ועוד. לצד מקומות אלו קיימים מקומות עבודה רבים, שבהם מבוצעות עבודות בתוך מבנים בסביבת מקורות חום, ולכן שוררים בהם תנאי חום במשך כל השנה, כגון מפעלים שבהם מבצעים פעולות התכה, יציקה וטיפול תרמי במתכות, מפעלי ייצור של זכוכית וגומי, עבודה בסביבת דודי קיטור, מפעלי מזון ומאפיות, ומכבסות. במקומות אלו עולה הפוטנציאל להתפתחות עומס חום פיזיולוגי בעובד.
התסמינים האופייניים של עומס חום פיזיולוגי עשויים להיות אובדן כושר ריכוז, התכווצות שרירים, גירוי עור ופריחה מעודף הזעה, התייבשות וצימאון קיצוני, עילפון, תשישות, סחרחורת וערפול חושים, בחילה, כאבי ראש ובמקרים החמורים אף מכת חום, אשר מתבטאת בתופעות של עור יבש וחם, בלבול, עוויתות, הזיות ואובדן הכרה. מכת חום עלולה להסתיים במוות, במידה שאינה מאובחנת ומטופלת בשלביה המוקדמים.
התופעות של עומס חום באדם ותסמיניו תלויים בגיל ובמצב הבריאות. עובדים הנמצאים בסיכון גבוה – יחסית לאחרים – להתפתחות עומס חום, הם עובדים שגילם 65 שנים ומעלה, עובדים בעלי עודף משקל, עובדים הסובלים ממחלות לב ולחץ דם גבוה ועובדים הנוטלים תרופות מסוימות.
במקרה שנדרשת עזרה ראשונה לטיפול בנפגע עומס חום לפני הגעת גורם רפואי, הטיפול יכלול קירור הגוף, מנוחה באזור קריר ושתיית נוזלים. במידה שהאדם אינו מסוגל לשתות, יש לספק לו עירוי נוזלים על ידי איש מקצוע שהוסמך לכך.
לעתים, גוף העובד מסתגל לעבודה בתנאי חום על ידי הזעה מוגברת, והעובד מסוגל לשנות הרגלים, כגון הסרת בגדים מחממים, שתיית משקאות קרים, שימוש באוורור מאולץ, שהייה בצל או באזור קריר והקטנת קצב העבודה. אולם, במצבי עבודה רבים שינויים אלו אינם מתאפשרים, לדוגמה, בעבודה המחייבת לבוש של בגדי עבודה מסוימים או שימוש בציוד מגן להגנה על הגוף.
כאשר קיימים גורמי סיכון לעומס חום במקומות עבודה, על המעסיק לבצע הערכת סיכונים לעומס חום, לקיים שיחות עם העובדים לצורך זיהוי סימנים ראשוניים של עומס חום, ובמקרי הצורך להתייעץ עם אנשי מקצוע מומחים בבריאות תעסוקתית.
בתחיקה לא קיימות תקנות ייעודיות עבור "עומס חום". עם זאת, עומס חום הוא גורם פיזיקלי מזיק בהתאם להגדרת "גורם מזיק" ב "תקנות הבטיחות בעבודה" (ניטור סביבתי וניטור ביולוגי של עובדים בגורמים מזיקים, התשע"א- 2011"):
"גורמים מזיקים" – גורמים כימיים ופיזיקליים מזיקים, הנמצאים במקום העבודה, ואשר העובדים עלולים להיחשף אליהם בזמן העבודה והם רשומים בספר, בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה;
תקנה 3 – "ערכי חשיפה מותרים בגורמים מזיקים" – מחייבת את המעביד:
(א) המעביד ינקוט את כל הפעולות הסבירות כדי –
(1) שלא לחרוג מערכי החשיפה המותרים;
(2) שלא יועבד עובד בחשיפה לגורם מזיק, מעבר לערכי החשיפה המותרים;
(3) שלא ייחשף עובד בקרינה מייננת לרמה העולה על המנה הגבולית, כנקוב בחלק ב' של התוספת השנייה, וסכום מנות הקרינה המשוקללות לא יעלה על המנה הגבולית כנקוב באותה תוספת, ובכפוף להגבלות הנוספות שבאותה תוספת.
(ב) החשיפה המשוקללת המרבית המותרת, החשיפה המרבית המותרת, תקרת החשיפה המותרת והמדדים הביולוגיים לחשיפה תעסוקתית יהיו לפי הספר.
(ג) על אף האמור בתקנת משנה (ב), הערכים שנקבעו בתוספת השנייה לגבי גורמים מזיקים ובתוספת השלישית לגבי מדדים ביולוגיים לחשיפה תעסוקתית, יבואו במקום הערכים שבספר, ולגבי גורמים או חומרים שאין לגביהם ערכים בספר – נוסף עליהם.
על פי הגדרת התקנות:
הספר – Threshold Limit Values for Chemical Substances and Physical Agents & Biological Exposure Indices – ACGIH, כתוקפו מזמן לזמן לפי עדכונו השנתי, שעותק שלו מופקד לעיון הציבור במשרדי הפיקוח על העבודה בירושלים, תל אביב, באר שבע וחיפה, וכן במרכז למידע של המוסד לבטיחות וגיהות בתל אביב,
האמצעים העומדים לרשות המעסיק לצמצום ולמניעת גורמי הסיכון לעומס חום הם:
- שימוש באמצעים הנדסיים לבקרת טמפרטורה, לדוגמה, ביצוע שינויים בתהליכי ייצור הגורמים לתנאי חום, שימוש באוורור מאולץ ובמיזוג אוויר, התקנת מחיצות פיזיות למיסוך קרינת חום ממתקנים המקרינים חום.
- הקטנת קצב עבודת העובד והמאמץ הפיזי שלו, לדוגמה, על ידי שילוב מכונות המחליפות את עבודת העובד.
- הקטנת משך זמן חשיפת העובד לסביבת חום תיעשה על ידי:
♦תזמון העבודה לשעות שבהן טמפרטורת בסביבת העבודה היא מתחת לערך מסוים (שייקבע על ידי המעסיק על סמך נתונים מטאורולוגיים), או, לחילופין, לשעות הקרירות יותר של היום או לעונה הקרירה, בהתאם לסוג העבודה.
♦ הסדרת אישורי עבודה, המפרטים את משך זמן העבודה המותר במצבי סיכון לעומס חום.
♦ הסדרת משטר עבודה-מנוחה, הכולל הפסקות מנוחה תקופתיות והתקנת מתקנים למנוחה בחדרים קרירים.
- מניעת התייבשות: אספקת שתייה קרה במקום העבודה ועידוד העובדים לשתיית כמויות קטנות לעתים קרובות לפני העבודה, במשך העבודה (כשמתאפשר) ולאחר ביצוע העבודה.
- אספקת ביגוד מתאים, המאפשר למערכות הוויסות ובקרת חום הגוף לתפקד ביעילות לצורך נידוף נוזלים מבוקר, לדוגמה, בגדים העשויים מאריגים "נושמים", ככותנה, ולא מאריגים סינתטיים, ושימוש בציוד הגנת נשימה או ביגוד להגנת הגוף באופן המונע התחממות והזעת יתר.
- הדרכת עובדים, ובמיוחד עובדים חדשים וצעירים להעלאת המודעות והכרת הסיכונים לעומס חום ולזיהוי הסימנים לעומס חום, ליישום שיטות עבודה בטוחות ולהכרת אמצעי הגנה בחירום לטיפול בסובלים מעומס חום.
- זיהוי עובדים הרגישים יותר לעבודה בתנאי חום, כגון נשים בהריון או אנשים הסובלים מבעיות לב, והתייעצות לגביהם עם מומחה לבריאות תעסוקתית.
- העסקת עובדים שמתאימים לעבודה בתנאי חום (גיל מתאים ומצב בריאותי תקין) ואקלום הדרגתי שלהם.
-
לאחר מיצוי כל האמצעים שלעיל, על המעסיק לבצע מעקב אחר עובדים החשופים לתנאי חום והמצויים בסיכון לעומס חום. לצורך כך, המעסיק יכול להתייעץ עם מומחה לבריאות תעסוקתית.
מידע נוסף אפשר למצוא בפרסום של מרכז המידע של המוסד לבטיחות ולגיהות: עבודה בתנאי עומס חום מאת יעקב מאירסון (ת-183, 2013).
מקורות:
* פורסם לראשונה בתאריך 01/06/2017