מאת:ד"ר אשר פרדו, מנהל מחלקת מחקר של המוסד לבטיחות ולגיהות
בעיני רבים מוחמד עלי נחשב כגדול המתאגרפים בכל הזמנים וזכה שלוש פעמים באליפות העולם באיגרוף במשקל כבד. אולם בגיל 42 חלה במחלת פרקינסון וייזכר במאבקו במחלה זו. מחלת פרקינסון היא הפרעה כרונית הגורמת להתנוונות ונסיגה עצבית של המוח באופן איטי ומאופיינת ברעידות בלתי רצוניות של שרירים, נוקשות שרירים, בעיות בשיווי משקל, חוסר יציבות בהליכה ותנועות איטיות. למעלה מ- 60% מהחולים חווים מגבלות זכרון, חרדה ודכאון. מחלת פרקינסון היא בעלת שכיחות גבוהה כיום והיא השנייה בשכיחות במחלות עצביות ניווניות לאחר מחלת אלזהיימר. בישראל מאובחנים למעלה מ- 25,000 איש במחלה ושיעורם יחסית לכלל האוכלוסיה הוא מהגבוהים בעולם. בקנדה נאמד מספר מקרי המחלה בלמעלה מ- 100,000 ועד שנת 2031 קיימת תחזית ליותר מ- 163,700 מקרים מאובחנים, כאשר יותר מ- 25 בני אדם מאובחנים במדינה זו במחלה בכל יום. בארה"ב, שיעור ההארעות של המחלה ומחלות עצביות בעלות תסמינים דומים עלה באופן משמעותי בין השנים 1976 – 2005.
הסיבה המדוייקת למחלת פרקינסון אינה ידועה, אולם הגורמים המשוערים להתפתחותה הם שינויים גנטיים, בין אם בתורשה או כתוצאה מחשיפות סביבתיות, ומחסור בניאורוטרנסמיטר הנקרא דופאמין, שמספק לאדם תנועות מתואמות וחלקות של השריר. המחלה יכולה להתפתח 20 – 30 שנים אחרי תחילת הפעולה של גורם החשיפה. בעוד שרוב האנשים מפתחים את המחלה סביב גיל 60, 20% מהחולים מאובחנים מתחת לגיל 50 ורבע עד חצי מתוכם מאובחנים מתחת לגיל 40. משמעות התפתחות המחלה בגיל צעיר היא סיכוי גבוה לאיבוד מקור הפרנסה. בשלבים הראשונים עלולה המחלה לגרום לעובדים לשנות את עבודתם בשל הפרעות שיווי משקל ופגיעה במיומנות מוטורית ידנית, כמו, לדוגמה, מקרה של טכנאי טלפון שבעבודתו היה עליו לעלות ולרדת בסולמות ועקב הפרעות בשיווי משקל נאלץ לשנות את עבודתו.
הקשר בין חשיפות סביבתיות לבין התפתחות מחלת פרקינסון אינו פוסח גם על חשיפות תעסוקתיות. מספר גורמי סיכון כימיים ופיסיקליים חשודים בהגדלת הסיכון להתפתחות המחלה.
חבלת ראש – גורם זה מיוחס למקרה של מוחמד עלי. מחקרים מראים קשר חזק בין זעזועי מוח ופגיעות ראש שהסתיימו באיבוד הכרה לבין התפתחות מחלת פרקינסון. חוקרים ממליצים לתעד פגיעות ראש בעבודה לצורך מתן פיצויים במקרה של התפתחות המחלה בעתיד. אין ספק שמניעת פגיעות וחבלות בראש בעבודה היא אמצעי ההגנה הטוב ביותר ולא המאבק על פיצוי לאחר התפתחות הנזק.
ממיסים אורגניים – מחקרים שונים חקרו קשר בין התפתחות מחלת פרקינסון לבין ממיסים שונים ובהם טולואן, קסילן, הקסן, פחמן ארבע-כלורי, טריכלורואתילן ופרכלורואתילן. השניים הראשונים שכיחים כמדללי צבעים וממיסים בתגובות כימיות, הקסן שכיח בדבקים ומיצוי שמנים, והממיסים הכלוריים נמצאים בשימוש כמסירי שמנים ובניקוי יבש (פרכלורואתילן). מחקר משנת 2012 מצא שחשיפה לטריכלורואתילן היתה קשורה באופן מובהק עם עלייה בסיכון לחלות במחלת פרקינסון ואילו פרכלורואתילן ופחמן ארבע-כלורי הראו נטייה למובהקות הקשר. במחקר השתתפו תאומים שאחד מהם חלה במחלה והשני לא חלה. בשנת 2008 הוכר אצל עובד צבעי, שהשתמש בטולואן, קסילן והקסן קשר בין עבודתו לבין מחלת פרקינסון לצורך מתן פיצויים. העובד עבד 7 שנים בלבד עד שהחל לחוש בחולשה בזרועו השמאלית, ואובחן כחולה פרקינסון 10 שנים מאוחר יותר.
חומרי הדברה – חומרים אלה ידועים היטב כגורמי סיכון פוטנציאליים להתפתחות מחלת פרקינסון ונמצאו כגורמי נזק לאנזימים, חלבונים שונים וניאורונים במוח. פאראקוואט, המשמש כקוטל עשבים, ורוטנון המשמש כקוטל חרקים, הם שני חומרי הדברה הידועים כמגבירי סיכון לחלות בפרקינסון. במחקר שפורסם בחודש מאי האחרון וכלל מטא-אנליזה של נתונים רבים נמצאו ראיות חזקות שחומרי הדברה רבים מעלים באחוזים ניכרים את הסיכון להתפתחות המחלה. יצויין, עם זאת, שמחקרים המבוססים על שאלונים בדיווח עצמי סובלים מחסרון של הטיית זכרון כגורם מערפל וחסרון זה היה קיים גם במחקר על חומרי הדברה ופרקינסון שפורסם לאחרונה. החשיפה לחומרי ההדברה מתרחשת כאשר החומרים באיחסון או בעת יישומם בשדה. הם חודרים לגוף דרך נשימה, עור ובליעה. אי לכך, מתן הגנה לעובד עבור כל אתרי החדירה הוא חיוני וזו כוללת ביגוד ארוך, כפפות מתאימות, הגנת עיניים והגנה נשימתית.
ויברציות מכניות – במחקרים על עובדים בחקלאות הודגם סיכון מוגבר להתפתחות תחלואת פרקינסון, אולם בניתוח גורמים פרטניים לסיכון זה לא הודגמו חומרי הדברה כגורם באופן מוחלט. במקומם עלה גורם הויברציות המכניות הכלל-גופניות כגורם משמעותי בהגברת הסיכון להתפתחות המחלה. מקורם של ויברציות אלה הוא כלים כבדים ורכבים חקלאיים. הזעזועים החוזרים הנגרמים לעובד על כלים אלה יכולים להיות דומים לעקה הנגרמת מפגיעות בראש שהוזכרו לעיל כגורם סיכון למחלה. חוקרים מצאו אפקט בתבנית האות U, כלומר עלייה בסיכון כאשר אין חשיפה , ירידה בסיכון בחשיפה לעוצמות נמוכות של ויברציות ועלייה שנית עם התגברות עוצמת הויברציה. להסבר התנהגות בלתי ברורה זו נדרש מחקר נוסף.
מנגן – סימון מנגן כגורם המעלה את הסיכון לחלות בתסמונת בעלת תסמינים דומים לפרקינסון נתון בויכוח כיוון שיש מחקרים המצביעים על עלייה בסיכון ויש כאלה המצביעים על מסקנה הפוכה. מנגן הוא, לדוגמה, יסוד שכיח בנדפי ריתוך חשמלי של פלדות. עקב סקירת מחקרים על פני 15 שנים, שהראו אפקט של מנגן על מערכת העצבים המרכזית בחשיפה לרמות סביבתיות נמוכות מ- 0.2 מ"ג/מ"ק, הוקטנה הרמה המרבית המשוקללת המותרת לחשיפה ע"י הגוף ACGIH, שתקניו אומצו ע"י המחוקק בתקנות הישראליות, מ- 0.2 מ"ג/מ"ק ל- 0.02 מ"ג/מ"ק (מקטע בר-נשימה). רק לאחרונה נמצא במחקר בארה"ב שעלייה בחשיפה של רתכים למנגן הביאה לזירוז בהתקדמות תסמינים פרקינסוניים (פרקינסוניזם). באותו מחקר נמצאה שכיחות פרקינסוניזם בגובה של 15.6% בקרב רתכים. החשיפה היתה קשורה בעיקר לתסמינים של האטה בתנועות הגפיים העליונות, נוקשות הגפיים העליונות והתחתונות, ליקוי בדיבור ובהבעות הפנים. החמרת התסמינים נמצאה בעיקר אצל רתכים שעבדו בחללים סגורים. שימוש בסגסוגות בעלות תכולה נמוכה יותר של מנגן, שימוש במתח נמוך יותר בריתוך חשמלי, איוורור מקומי יעיל, שימוש בטכנולוגיות המפחיתות את כמות הנדפים בריתוך ושימוש בהגנה נשימתית מתאימה הם מבין ההמלצות לצמצום החשיפה של עובדי ריתוך למנגן.
במחקר נמצא שבעלי המקצועות בהם יש סיכון מוגבר להתפתחות פרקינסוניזם, מלבד רתכים, הם מפעילי ציוד כבד, חקלאים, נגרים, עובדי תחנות דלק ובמפתיע גם מדענים, עבודות הקשורות בשמירת החוק ועובדי ספריות. בנסיון להסביר את הסיבה האפשרית להגברת הסיכון בקרב העוסקים במדע, שמירת חוק וספרנות הגיעו החוקרים למסקנה שעובדים אלה באים יותר במגע עם הציבור לעומת עובדי ניהול ואדמיניסטרציה אחרים ועל כן חשופים יותר לסיכון תחלואה בשפעת הנחשדת כאחד הגורמים המעלים את הסיכון להתפתחות מחלת פרקינסון.
ההסברים התיאורטיים לעלייה בסיכון כתוצאה מחשיפה לגורמים מסויימים אינם זוכים תמיד בהסכמה מלאה מצד חוקרים וניתן למצוא בהם סתירות, אך החוקרים מאוחדים בדעה שיש לנקוט בעקרון הזהירות המונעת דווקא בגלל שקשה לבסס קשר מובהק בין חשיפה תעסוקתית להתפתחות המחלה.
שמירה על בריאות העובד מותנית במניעת חשיפתו לגורמי סיכון העלולים לגרום לפגיעות חריפות ולהשפעות כרוניות ומחלות מקצוע. מניעת חשיפה לגורמי הסיכון שנסקרו לעיל תצמצם את הסיכון לחלות בפרקינסון על רקע תעסוקתי.
מקור