מאת:ויטלי פרוביז, מדריך גיהות, מחוז צפון, המוסד לבטיחות ולגיהות
תאריך:22/01/2019
האוֹזוֹן הוא גז חסר צבע ובעל ריח חריף אופייני. הוא מורכב משלושה אטומים של חמצן. המולקולה אוזון אינה יציבה והיא פעילה מאוד מבחינה כימית.
האוויר חיוני לנשימה לכל היצורים החיים. מולקולת החמצן מורכבת משני אטומים בלבד ובכך היא שונה ממולקולת האוזון. גז האוזון התגלה בשנת 1840 על ידי מדען גרמני בשם כריסטיאן שנבין. השם "אוזון" מקורו בשפה היוונית ופירושו "בעל ריח רע" . השם מבטא את ריחו החריף של הגז. שכבת האוזון, הנמצאת בסטרטוספרה בגובה 20- 40 ק"מ, מגֵנה על החי והצומח בכדור הארץ בכך שהיא חוסמת חלק גדול מהקרינה העל-סגולית המגיעה מהשמש.
גז האוזון בגובה האטמוספרה, מסוגל לחסום את קרינת ה-UV (על-סגולית) מלהגיע אל פני האדמה, והגזים האחרים לא. קרינה זו עלולה לפגוע בתהליכי ייצור חלבונים באורגניזמים שונים, לגרום נזקים בצמחים ובבעלי חיים, לגרום לסרטן עור באדם, לפגוע בעיניים ובראייה, ועוד. אם כן, האטמוספרה פועלת כמסננת יעילה ומועילה – המולקולות של האוֹזוֹן בולעות היטב את הקרינה העל-סגולה המזיקה, שמגיעה מהשמש, וכך הן מגנות על קיום החיים בכדור הארץ.
הגז אוזון רעיל לבני אדם. החשיפה לאוזון מתרחשת באמצעות הנשימה. האוזון הוא מחמצן חזק מאוד, ולכן עלול לפגוע בקרומי התא. בחשיפה קצרה, האוזון עלול לגרום לגירוי ניכר בעיניים ובאף, ובדרכי הנשימה עמוקות עד לריאות. חשיפה ארוכת טווח לאוזון עלולה לגרום לפגיעה בדרכי הנשימה, הרקמות של דופנות דרכי הנשימה הופכות לנפוחות ומודלקות, ולבסוף מתפתחים אזורים מצולקים. נוסף על כך נפגע התפקיד ההגנתי של הריאות. מידת הרגישות לדלקות גוברת. נשימה באוויר מזוהם באוזון בריכוזים גבוהים יכולה לגרום לכאבים בחזה, שיעול, צריבה בגרון, פגיעה בתפקוד מערכת החיסון ורגישות יתר למחלות הנגרמות מחיידקים ונגיפים. כמו כן, תיתכן החמרה במחלות כרוניות כמו ברונכיטיס, אסתמה.
בגלל תכונותיו המיוחדות, האוזון נמצא בשימוש בתעשייה, ברפואה, בתחזוקת מבנים וכו'. השימוש העיקרי של האוזון מבוסס על אפשרויות לחיטוי והשמדת מיקרואורגניזמים, למשל בתעשיית המזון. היתרונות בשימוש באוזון הן – יעילוּת גבוהה מאוד בחיטוי, מחיר נמוך יחסית, התחזוקה של הציוד והמכשור לייצורו פשוטה ומהירה. עם זאת, קיים סיכון בריאותי פוטנציאלי לעובדים אשר יכולים להיחשף לאוזון בעת שימוש בו. בהתאם לתקנות ניטור סביבתי וניטור ביולוגי של עובדים בגורמים מזיקים, התשע"א-2011, נקבעה לאוזון רמה מרבית מותרת (TLV) ע"י ארגון היגייניסטים אמריקניים (ACGIH). הרמה המרבית המותרת לאוזון תלויה גם בסוג העבודות אשר העובד מבצע. לעבודה קשה שדורשת מאמץ פיזי מהעובד נקבעTLV של 0.05 חל"מ; לעבודה בינונית – 0.08 חל"מ, ולעבודה קלה – 0.1 חל"מ. בכל סוגי העבודות במשך כשעתיים,החשיפה המרבית המותרת מסתכמת ב-0.2 חל"מ. במספר ניכר של מקומות עבודה מתכננים שימוש באוזון בשעות מיוחדות, כאשר העובדים אינם נמצאים בעמדות העבודה, למשל, חיטוי ציוד בלילות. מחולל האוזון מפסיק לפעול באופן אוטומטי (סיום ייצור האוזון בכל פעם בשעות הלילה, כאשר אף עובד לא נמצא בחדר). כניסת העובדים מתאפשרת בבוקר כאשר מחולל האוזון לא בפעולה. כיוון שהאוזון אינו יציב, מתפרק מהר מאוד, בפרק זמן קצר, האזור שבו משתמשים באוזון כבר נקי ממנו ואין סיכוי לחשיפת העובדים. במקומות עבודה שבהם העובדים עלולים להיחשף לאוזון בעת השימוש בו, מבצעים בדיקות סביבתיות תקופתיות. לפי מידע הנמצא במוסד לבטיחות ולגיהות, לא נתגלו חריגות בריכוזי האוזון במקומות עבודה רבים שבהם נערכו בדיקות אלה.
לסיכום: שימוש נכון והקפדה על הוראות הפעלה ובטיחות במחוללי אוזון לא אמור להוות סיכון לבריאות העובדים במקומות עבודה.