סיכון בריאותי מופחת מסיסי פיברגלס המיוצר כחוט רציף

תלונות של עובדים על גירוי דרכי הנשימה ועור כתוצאה ממגע עם סיבי פיברגלס מעלים שוב את השאלה לגבי הסיכון הבריאותי מחשיפה לסיבים סינתטיים זכוכיתיים (synthetic vitreous fibers).

תהליכי העבודה במפעל כוללים התכת גרוטאות מתכת בתנורים, יציקת המתכת המותכת לתבניות ועיבוד המוצר לסלילים ע"י כבישה ועיגול.

כל עובדי הייצור והאחזקה לובשים שרוולי מגן שמכילים פיברגלס ומשמשים להגנה מחתכים. השרוולים מורכבים מאריג קוולאר מעורב בצלולוזה ובסיבי פיברגלס שמקורם בחיתוך חוט רציף של פיברגלס
(ontinuous filament). שרוולים חדשים כמעט ואינם פולטים סיבים לסביבה בתנאי שימוש נאותים, אולם סיבי פיברגלס עלולים להשתחרר משרוולים שעברו שימוש וכביסות מרובות.

חוקרי התלונות בצעו את הפעולות הבאות המאפיינות תחקיר גיהותי ורפואי של מקרה:
 

• עריכת סקר גיהות במפעל;
• עריכת ראיונות עם מנהלים ועובדים;
• לקיחת דגימות של סיבים ממשטחי עבודה, ביגוד, עור העובדים, שרוולים חדשים לפני שימוש, שרוולים שעברו כביסות, חומר בידוד תרמי מפיברגלס במבנה המפעל כגון גגות וצינורות;
• סקירת נתוני תחלואה ופגיעה במפעל ונתונים רפואיים אחרים;
• ניתוח בעיות ארגונומיות ולחץ בעבודה

סיבי פיברגלס שקוטרם הממוצע היה 10 מיקרומטר וקצותיהם אינם חדים נמצאו בדגימות ממשטחים ומשרוולי מגן חדשים ומשומשים.

ממצא זה הכיל גם שברי סיבים, אך קצותיהם לא היו חדים. בדגימות המשטח משרוולים חדשים וישנים היוו סיבי הפיברגלס אחוז ניכר (לעתים מעל 50%)  מכלל הסיבים בדגימה. הרכב השרוול עצמו כלל כ- 50% (משקלי) פיברגלס. סיבים נמצאו גם על חולצות העבודה ועל עור - אמת היד. חומר הבידוד התרמי הכיל סיבי זכוכית דקים יותר שלא יוצרו כחוט רציף, אך הוא לא נמצא בדוגמאות שנלקחו לבדיקה.

בסקר נמצא שלא היתה בקרה טובה על מספר הכביסות שעברו השרוולים תוך עמידה בהוראות היצרן (לא יותר מ- 10 כביסות לשרוול עד להחלפתו) ובחלק משרוולי המגן היו קרעים וחורים.

בחינת הכאבים בפרקי הידיים הראתה קשר בין עובי הכפפה והשרוול לבין התפתחות אי נוחות בפרק היד.

בחינת תיקים רפואיים של העובדים לא הראתה קשר סיבתי בין ממצאים רפואיים בתיקים לבין החשיפה של העובדים לסיבי פיברגלס. שיעורי התחלואה וההעדרות במפעל היו נמוכים מהשיעורים המייצגים של מפעלים ובתי יציקה לעיבוד פלדה בארה"ב. כמו כן, במחקרים רבים לא נמצאו ראיות לסיכון מוגבר למחלות כרוניות של דרכי הנשימה מחשיפה נשימתית לפיברגלס.

סיבים סינתטיים של פיברגלס מיוצרים ע"י משיכת זכוכית מותכת דרך נקבים קטנים. מיוצרים סיבים קצרים וסיבים ארוכים. הראשונים מוגדרים כצמר זכוכית ומשמשים לבידוד מבנים ובידוד תרמי בעוד שסיבים ארוכים משמשים בייצור טקסטיל ארוג, לדוגמה יריעות פיברגלס, המשמש גם להגנה מכנית כדוגמת השרוולים במקרה המתואר.

קוטרם של סיבי פיברגלס ארוכים המיוצרים כחוט רצוף שנחתך לגדלים שונים גדול בד"כ מ- 3.5 מיקרומטר ומגיע עד 20 מיקרומטר ויותר.
סיבים בקוטר זה אינם חודרים לעומק דרכי הנשימה ומסיבה זו אינם מהווים איום להתפתחות מחלות ריאה כרוניות ולסרטן ריאות. רק סיבים שקוטרם קטן מ- 3 מיקרון הם בעלי פוטנציאל לחדור לעומק דרכי הנשימה וסיבים קצרים של פיברגלס, כגון אלו המשמשים לבידוד תרמי, עלולים להופיע בקטרים נמוכים מ- 3 מיקרומטר. גם כאשר הסיבים הארוכים נשברים הם נשברים לרוחב ואינם מתפצלים לאורך בדומה לסיבי אסבסט. ההבדל בקוטר הסיבים בין שני הסוגים של פיברגלס (ארוך וקצר) יוצר הבדל מהותי בסיכון לתחלואה ריאתית.

סיבים ארוכים אינם מסווגים כמסרטנים לאדם או חשודים כמסרטנים בעוד שגופים שונים עדיין מסווגים סיבים קצרים בסיווג של חשד חלש לגרימת סרטן, אעפ"י שההסתברות לכך נמוכה. שני הסוגים של סיבי הפיברגלס הם בעלי יכולת לשקוע בדרכי הנשימה העליונות (אף, פה, גרון) ועל העור, כמו גם לחדור לעיניים, ומכאן אפקט הגירוי המכני ההפיך שהם יוצרים במקומות אלו.

הסיבים עלולים אף לגרום לדלקת עור ממגע. שקיעת הסיבים העבים בדרכי הנשימה העליונות מאפשרת את פינויים המהיר מהגוף בעוד שפינויים של אלו החודרים לעומק דרכי הנשימה ע"י המסה או באמצעות מנגנון המאקרופגים הוא איטי יותר. ביטוי נוסף לסיכון המופחת מסיבי פיברגלס שמקורם בייצור חוט רציף וקוטרם גדול מ- 3 מיקרומטר הוא הרמה המרבית המתבססת על ריכוז מסתי עבור מקטע בר שאיפה בנוסף לרמה (ACGIH) המותרת לחשיפה אליהם מרבית המבוססת על מספר מרבי מותר של סיבים בכל סמ"ק אוויר. הרמה המרבית המותרת לסיבים קצרים מתבססת רק על מספר מרבי של סיבים ליחידת נפח אוויר.
 

מקור:

http://www.cdc.gov/niosh/hhe/reports/pdfs/2011-0113-3179.pdf