כניסה הרשמה צור קשר

חשיפת עובדים לעופרת מחוץ לאזורי ייצור

מאת: ד"ר אשר פרדו, מחלקת מחקר של המוסד לבטיחות ולגיהות

תאריך:02/01/2019


עיסוק רב קיים בחשיפת עובדי יצור מצברים לעופרת. הרבה פחות מדובר על עובדים במפעלים לייצור מצברי עופרת באזורים שאינם אזורי ייצור כגון משרדים, אולמות קבלה, מחסן סחורה ארוזה, קפטריות וחדרי אוכל ואזורי שירות כלליים. עובדים באזורים אלו במפעל אינם כפופים להוראות בטיחות וגיהות זהות לאלה של עובדי הייצור ואינם נתונים באופן דומה להגנה ולהשגחה סביבתית ורפואית. העובדים באזורים שאינם אזורי יצור עלולים להוות נשאים של זיהום עופרת לאזורים הנחשבים "נקיים". למצב זה יש השלכה על שני היבטים חשובים:
  1. רמת החשיפה התעסוקתית של עובדים באזורים לא יצרניים.
  2. אפשרות נשיאת זיהום העופרת לבית וזיהום בני המשפחה.
עבודה מקיפה שנערכה ע"י המכון הלאומי האמריקאי לבטיחות ובריאות תעסוקתית (NIOSH) במפעל לייצור מצברי עופרת מתוארת במאמר זה.

מטרת העבודה היתה לסייע למפעל להפחית את רמות העופרת בדם של עובדים. בדיקת עופרת בדם מהווה אחד מצעדי ההשגחה הרפואית על עובדים במתכת זו. רמות חריגות של עופרת בדם עלולות להוות סיבה להרחקת עובד מעבודתו לפרק זמן עד להתייצבות הרמה מתחת לרמה המרבית המותרת בדם.

חומרי הגלם לייצור מצברים הם בלוקים של עופרת בדרגת נקיון גבוהה. המפעל מפיק מטילי עופרת מהבלוקים בתהליכי התכה ויציקה ויוצר מהם תחמוצת עופרת לאחר טחינתם לאבקה. התחמוצת מעורבבת עם חומצה גופרתית לצורך ייצור משחה (פסטה) וזו נמרחת על לוחות מצבר המורכבים בתוך קופסת המצבר. אחד השלבים האחרונים בייצור הוא הלחמת מגעים במצבר.

מחלקות שאינן מחלקות יצור כוללות מחלקות איחסון תוצרת, תחזוקה, אבטחת איכות, משרדים, קבלת לקוחות, הנדסה, חדר אוכל ומטבח. עובדי מחלקות אלה עלולים להחשף או לשאת איתם זיהום עופרת על בגדי עבודה ועור בייחוד אם הם מבקרים במחלקות הייצור בתוקף תפקידם. כמו כן בעת תנועה באזורים מסויימים עלולים עובדים להזדהם. אזורים רגישים כאלה הם יציאה דרך דלת מאולם הייצור למסדרונות כלליים לרבות יציאה של עובדי יצור לאזורים לא יצרניים ללא ניקוי בגדי עבודה, תנועה במסדרונות המחברים אזורי שירות עם מקלחות וחדרי הלבשה, רחיצת ידיים ופנים בכיורים השייכים לאזורים מזוהמים.

במסגרת הסקר המקיף שנערך במפעל נלקחו דגימות אוויר לעופרת ומספר רב של דגימות משטחים להערכת הזיהום עליהם באזורים לא יצרניים הנתפסים כ"נקיים" וכללו גם את הקפטריה, ארונות איחסון של עובדים והמשרד הראשי. זרימות אוויר נבדקו כדי לעמוד על אפשרות נדידה של חלקיקי עופרת מאזור לאזור. לעובדים נלקחו דגימות עופרת מכפות הידיים ע"י ניגוב לפני כניסתם לקפטריה ובצאתם מהעבודה כדי לעמוד על דרגת הניקוי של הידיים מעופרת. מדגם עובדים עבר ראיונות בהם הושג מידע דמוגרפי יחד עם הגדרת העיסוק והוותק, היסטוריה תעסוקתית ורפואית, סימפטומים שחווים העובדים במהלך העבודה, שימוש בציוד מגן אישי, פרקטיקות גיהות אישית וחששות של עובדים באשר לקשר בין רעילות העופרת ומצב בריאותי כללי. נבחנו רמות העופרת שנמצאו בדם העובדים על פני שלוש שנים, והוערכו רמת ההשגחה הרפואית והתכנית להגנת הנשימה. בנוסף, הוערכה תפיסת העובדים לגבי יכולתם לשמור על רמות עופרת נמוכות בדם.

צעד נוסף שנעשה במסגרת הסקר ותכנית הבדיקה הוא חלוקת העובדים לשתי קבוצות מיקוד כאשר קריטריון ההפרדה בין הקבוצות היה רמת העופרת בדם מעל או מתחת לרמה שהמפעל קבע כקו הפרדה מי מהעובדים יעבור פיקוח תקופתי ומי לא. כל קבוצת מיקוד דנה על תפיסת הסיכון מרמת עופרת גבוהה בדם ועל הגורמים התורמים לרמה זו, שיטות לצמצום החשיפה לעופרת, אפקטיביות ההדרכה על החשיפה וסיכוניה, מוטיבציה לשימוש בציוד מגן אישי, בעיית הנשיאה של זיהום עופרת לבית. תוצאות הדיון שימשו לחשיבה על דרכים לעודד את העובדים לצמצום החשיפה.

זיהום משטחי של עופרת נמצא ב- 47 דגימות מתוך 56 לרבות בקפטריה, במשרד הראשי, במסדרונות וחדרי איחסון. לא נמצאו עקבות חזותיים של עופרת במשטח השולחנות בחדר האוכל, עבודה המצביעה על שמירת הנקיון בשולחנות אלה. לעומת זאת נמצאה עופרת על כסאות ורצפה בקפטריה. עופרת נמצאה גם על ציוד אישי נקי בחדרי איחסון בטרם שימוש. קבוצת הריכוזים הגבוהים יותר היתה שייכת לחדרי הלבשה, אולם הריכוז הגבוה ביותר מכלל הדגימות נמצא במשרד הראשי. עופרת נמצאה גם על חלק מידי העובדים, בעיקר לפני כניסה לקפטריה, אעפ"י שהם טענו לשטיפת ידיים לפני הכניסה. לעומת זאת, בדיקת הידיים לפני היציאה הביתה העלתה תוצאה חיובית רק אצל עובד אחד. ראוי לציין שידיים מזוהמות מהוות מקור חשיפה לעופרת דרך הבליעה.

ריכוזי העופרת באוויר היו נמוכים מהרמה המרבית המותרת לעובדים, אך בהתחשב בכך שעובדי אזורים לא יצרניים מתאימים יותר להגדרה של ציבור רחב היו חלקם חשופים לריכוזים גבוהים יחסית. אחד ההסברים למציאת ריכוזים באוויר הוא נדידת אוויר נושא עופרת מאזור הייצור לאזורים הלא יצרניים ובדיקות של זרימות אוויר במפעל הוכיחו זאת. פרט מעניין במדיניות הניטור הסביבתי של המפעל הוא ביצוע ניטורים בתדירות תכופה יותר מזו הנדרשת ע"י תקנות ורגולציה בארה"ב, בהתאם לתוצאות המתקבלות בניטור קודם.

על אף הרמות הממוצעות הנמוכות של עופרת באוויר באזורים שאינם אזורי יצור, תמונת רמות העופרת בדם היתה שונה והראתה שממוצע הרמות גבוה מהערך המרבי המומלץ לאנשים שאינם באים במגע ישיר עם עופרת בהגדרת עבודתם. הרמה המומלצת בדם לאנשים כאלה – 10 מיקרוגרם/דציליטר – נלקחת מקטגוריה של הציבור הרחב. הרציונל לשימוש ברמה זו במקום עבודה הוא התפיסה שעובדים שאינם באים במגע עם עופרת בהגדרת עבודתם לא צריכים להיות חשופים לעופרת יותר מאשר לרמת רקע בדומה לציבור הרחב. הרמות הגבוהות ביותר בקרב עובדים במחלקות השירות במפעל נמצאה אצל עובדי תחזוקה.

המפעל סיפק לעובדי הייצור ציוד מגן אישי וקבע קריטריונים לחובת שימוש בו. כמו כן, נקבעה מדיניות ביצוע בדיקות דם תקופתיות לעובדים אלה.

קבוצות המיקוד תלו את העלייה בחשיפה לעופרת במספר סיבות ביניהן: שטיפת ידיים ומקלחת בלתי מספקות, אי לבישת ציוד מגן נשימתי בעת פעולות נקיון, מגע יד חשופה במשטחים מזוהמים, פגמים ותחזוקה לא טובה של מתקני רחיצה, איוורור מקומי לא יעיל, אי שימוש רצוף בציוד מגן אישי ובאופן מפתיע נטען שמדיניות ניקוי חדשה באמצעות שואבי אבק אפקטיבית פחות לעומת טאטוא שהיה רווח לפני השינוי לשואבי אבק. קבוצת המיקוד שערכי העופרת בדם אצלה היו נמוכים מערך הקריטריון לסיווג קבוצות המיקוד גילתה יותר בטחון לגבי היכולת לצמצם את החשיפה לעופרת בהשוואה לקבוצת המיקוד האחרת. תפיסת העובדים לגבי חתימה על נוכחות בהדרכה היתה שצעד זה נועד להגן על החברה מאחריות פלילית ולא כאמצעי לוודא שהעובדים הפיקו מההדרכה מסרים ראויים בנוגע להכרת סיכונים ומניעת חשיפה לעופרת. חלק מהעובדים סבר ששינויים אינדיוידואליים ברמת עופרת בדם נגרמים כתוצאה ממבנה גנטי שונה ביניהם ולא משינויים בפרקטיקת עבודה אישית של כל עובד ומסיבות אחרות הקשורות בהתנהגות העובד, משמעת, שימוש בציוד מגן וכו'. עובדים טענו שאם לא היו נענשים כאשר הם נתפסים באי שימוש בציוד מגן אישי היה הדבר מגביר את המוטיבציה שלהם להשתמש בציוד כזה.


המלצות עיקריות לשיפור המצב
 
  • שיפור מערכות האיוורור במפעל להשגת איוורור אפקטיבי שיצמצם את הריכוזים באזורי הייצור.
  • התקנת חדרי רחיצה בהם יש הפרדה בין אזורים נקיים מעופרת לאזורים מזוהמים.
  • עידוד העובדים לדווח למנהליהם על כל חשש לבריאות.
  • הפחתת רמות העופרת בדם העובדים במחלקות לא יצרניות לרמה נמוכה מ- 5 מיקרוגרם/דציליטר.
  • הרחקת עובדים שבדמם רמת עופרת גבוהה מ- 20 מיקרוגרם/דציליטר.
  • הקמת קבוצת מיקוד של עובדים שבדמם נמצאה רמת עופרת נמוכה מהמומלץ המרבי. קבוצה זו תשמש לניתוח דרכים להקטנת חשיפה בקרב עובדים שבדמם רמת עופרת גבוהה יותר. הניתוח יתרום להקניית תפיסה נכונה של ניהול החשיפה והסיכון שבנשיאת זיהום לבית ולמשפחה, ולחיפוש דרך להעלות את בטחונם של עובדים ביכולת לצמצם רמות עופרת בדם. בנוסף, מומלץ לבחור נציגים בעלי יכולת שכנוע עובדים על התועלת בצמצום החשיפה לעופרת.
  • שמירה על גהות אישית עם דגש על רחיצת ידיים בחומרי ניקוי מסירי עופרת לפני אוכל, שתייה ויציאה הביתה.
  • התקנת מקלחות אוויר ביציאה מאזורי הייצור ומעבר העובדים דרכן.
  • מסירת תוצאות בדיקות לרופא המשפחה (התוצאות נמצאות אצל רופא תעסוקתי).
  • התנדבות עובדים לשמש דוגמה לאחרים בצמצום החשיפה לעופרת.

הסקר המתואר כאן מחדד את הסוגיה של פיקוח והשגחה על עובדים שאינם מוגדרים כעובדי יצור ולכן אינם נתונים להשגחה ופיקוח סביבתי ורפואי תחת דרישות רגולטוריות. עובדים אלה הם בבחינת "נופלים בין הכסאות" בהעדר תחיקה מתאימה להם ובניגוד לתקנים והוראות רגולטוריות הקיימים לגבי עובדי יצור מצד אחד ולציבור הרחב מאידך.  כיוון שיש דמיון בטכנולוגיה ותהליכים בין מפעלים רבים המייצרים מצברים, יכולות ההמלצות שניתנו למפעל הנדון להתאים גם למפעלים אחרים.

מקור:

 https://www.cdc.gov/niosh/hhe/reports/pdfs/2013-0226-3314.pdf

 

שלח להדפסה כתוב תגובה

 

לחדשה זו התפרסמו 0 תגובות לפתיחת כל התגובות

כתוב תגובה סגור תגובה

שם: תוכן
כותרת
כתוב תגובה