הערכת אפקטיביות של מדיניות וניהול בטיחות וגהות במקום העבודה, כמו גם הדרך לשיפורם, הן סוגיות אשר מעסיקות חוקרים ואנשי בטיחות וגהות רבים. המדדים המקובלים ברוב מקומות העבודה הנקראים גם "מדדים תוצאתיים (
Lagging Indicators)" כגון מספר התאונות וגובה התגמולים ששולמו, אפקטיביים בעיקר לניתוח כשלים שלאחר התרחשות התאונות, ואינם מאפשרים חיזוי ופעולות מניעה. בנוסף, במצב של העדר תאונות או דיווחים מועטים, יש קושי בהערכה אפקטיביות וקביעת המדיניות לשיפור הבטיחות והגהות בקרב העובדים.
סוגיות אלו, בין היתר, הובילו לפיתוח של שיטות הערכה שונות של אפקטיביות מדיניות ניהול הבטיחות והגהות במקום העבודה, המבוססות על "מדדים מנבאים (
Leading indicators)". הנחת הבסיס הינה שהערכה שוטפת של תוכנית הבטיחות והגהות התעסוקתית דהיינו של מגוון האמצעים שהמעסיק נוקט בהם כדי למנוע תאונת עבודה ולדאוג לבטיחות ובריאותם של העובדים, מאפשרת קבלת תמונת מצב רחבה ומדויקת יותר לטובת קבלת החלטות והקצאת משאבים, זיהוי מראש של הליקויים בבטיחות, ובכך להובלה של שיפור מתמיד של ניהול הבטיחות.
כדי לבחון הנחה זו, חוקרים מ-
NIOSH ניתחו נתונים שנאספו בין השנים 2012 ל- 2015 במסגרת תוכניות שונות לשיפור הבטיחות במדינת אוהיו, לרבות
שאלונים להערכת תוכנית הבטיחות השנתית ורשימת לקויי הבטיחות העיקריים במקום העבודה. בנוסף קיבלו החוקרים את נתוני תאונות עבודה והתגמולים ששולמו באותן שנים על ידי המעסיקים על מנת לבדוק את הקשר בין סוגי הנתונים הללו לאורך זמן.
התוצאות של המחקר פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of Safety Research .
ממצאי המחקר, הראשון מסוגו,
הראו בין היתר כי שנים עשר סיכונים תעסוקתיים נמצאו כמנבאים טובים של אחוזי פציעה. ובכך
תומכים הממצאים ביעילות השימוש בשאלוני הערכת סיכונים ככלי למדידה מנבאת לצורך מיקוד ותיעדוף מאמצי ניהול הבטיחות. כמו כן, המחקר
סיפק תובנות חדשות לגבי יעילות השימוש
במדדים מנבאים ותוצאתיים לאורך זמן ככלים לניהול הבטיחות. הממצאים הראו השפעות הדדיות
בין שני סוגי המדדים והדגישו
את החשיבות של השילוב ביניהם לשיפור ניהול הבטיחות במקום העבודה.