מאת: יפעת זר, מדור ידע וחדשנות המוס"ל
שיעור התעסוקה בארה"ב
עבודה בענף הבניה, כמו גם בענפי תעסוקה אחרים שאינם מסורתיים לנשים, מהווה הזדמנות עבור נשים להרוויח שכר גבוה יותר, מאשר עבודה בתפקידים המסורתיים של נשים, כמו עבודת טיפול /שירות סוציאלי או בריאותי. אולם, בשנים האחרונות, באופן עקבי, נשים שהשתתפו בתכניות הכשרה מקצועיות לעבודות בענף הבניה, הכוללות, בין היתר, עבודות חשמל, אינסטלציה, נגרות וריתוך, ואף החלו לעבוד במקצועות אלו, נשרו מתכניות ההכשרה ומהעבודה יותר מאשר גברים, עקב תחושות של חוסר הבנה בהפעלת כלי עבודה, בידוד ואפליה.
כיום, נשים מהוות רק 3% מכלל המשרות בענף הבניה בארה"ב, אחוז שנשאר כמעט ללא שינוי, במשך כמעט 40 שנה, חרף יעדי גיוס וחוקי מניעת אפליה מגדרית. החשש הגובר ממחסור עתידי בעובדים מיומנים ומקצועיים בענף זה מגדיל את הצורך בהגברת השתתפותן של נשים על ידי ביטול החסמים לקליטה ושימור שלהן בעבודה.
חסמי התעסוקה
החסמים איתם מתמודדות נשים בתהליך הקליטה והעבודה בענף הבנייה הם, בין היתר, סביבת עבודה פיזית מסוכנת ותרבות עוינת. נשים נמצאות בסיכון גבוה פי שניים עד חמישה לסבול מנקעים או מתיחות באזור פלג הגוף העליון כתוצאה מעבודתן בהשוואה לגברים, בענף הבניה.
באופן כללי, כל העובדים עלולים להיפגע ממכונות כבדות ותנועת כלי רכב, להיפצע כתוצאה מהחלקות, מעידות ונפילות, להתחשמל, לסבול מהפרעות שריר-שלד ולהיות חשופים לחומרים רעילים. נוסף על כך, נורמות חברתיות "מאצ'ואיסטיות" עלולות להפעיל לחץ על העובדים להתעלם מנוהלי הבטיחות ולבצע עבודה בדרכים שאינן ארגונומיות.
התמודדות עם כל האתגרים הללו דורשת ריכוז וערנות, שעלולים להיפגע כתוצאה מלחצים נפשיים. הטרדה במקום העבודה, המושפעת מגורמים ארגוניים ומבניים, עלולה להוביל להשפעות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות שליליות עבור נשים.
בנוסף להטרדה מינית, נשים בענף הבניה מתמודדות עם בעיות כמו מחסור בציוד מגן אישי מתאים וזמין, היעדר הכשרה מעשית עם כלי עבודה, מאמצים פיזיים מופרזים בשל הצורך להוכיח את יכולתן, מחסור במתקני שירותים זמינים והיגייניים ואפליה מגדרית.
מספר מחקרים מצאו קשר עקיף בין גורמי לחץ פסיכו-סוציאליים כגון אפליה והטרדה, לבין פגיעות פיזיות או נפשיות, אם כי לא נמצאו הבדלים מגדריים. על פי מחקר אחר נמצאה השפעה משמעותית של גורמי לחץ אלו על סיכון הפציעה של נשים: 31% מהעובדות דיווחו על תחושת לחץ גבוהה, לעומת 18% מהגברים, ושיעור הפציעות שלהן בעבודה היה כמעט כפול.
בנוסף, הגישה לרשתות תמיכה מהווה כלי חוסן עבור נשים בענף הבנייה, אך ישנו מחסור במבנים פורמליים ובלתי פורמליים המאפשרים תמיכה זו במקום העבודה, במיוחד מצד עמיתים גברים.
המחקר האמריקאי
מטרות המחקר
לאור הצורך המתמשך בתמיכה בבריאות ובבטיחות של נשים בענף הבנייה, כמו גם בחינת הגורמים העומדים מאחורי החסמים שלהן בענף, עסק המחקר האמריקאי במאמץ להפיק תובנות איכותניות ממקור ראשון מעובדות בתעשייה, המציעות כיווני פעולה לשיפור הבטיחות ולחיזוק ייצוגן של נשים בענף הבניה.
המטרות העיקריות של המחקר הן:
1. לבחון את הסכנות הפיזיות והפסיכו-סוציאליות הייחודיות לנשים בענף הבנייה.
2. להבהיר את ההשפעה של סכנות אלו על בריאותן ובטיחותן של עובדות בענף, כדי לייעל את המחקר וההתערבויות הנדרשות לשיפור תנאי העבודה שלהן.
ביצוע המחקר
שלוש קבוצות מיקוד נערכו בחודשים מרץ ואפריל 2015, עם סך של 19 נשים העובדות במקצועות הבנייה. כל קבוצה פעלה באזור אחר במדינת וושינגטון-סיאטל, ונקובר וויסקונסין. מקצועות המשתתפות היו : 4 נגריות, אחת עסקה בגימור קירות גבס, אחת בגימור כללי, 8 חשמלאיות, 4 פועלות בניין, מהנדסת תפעול וטייחת. רמתן המקצועית של העובדות, כמו גם הוותק שלהן בעבודה, היה מגוון.
מנחת הקבוצות הייתה מדריכת עבודה וחברה בוועדת הייעוץ שייעצה לחוקרים, ובעלת ניסיון בהנחיית קבוצות. היא פתחה את השיחות בכך שביקשה מהמשתתפות לדון בהיבטים החיוביים של עבודתן, לפני מעבר לדיון בסיכונים הפיזיים והפסיכו-סוציאליים שנשים חוות במקום העבודה.
הדיונים בקבוצות הוקלטו ונותחו לצורך זיהוי נושאים מרכזיים ולהפקת תמות עיקריות שאומתו על ידי ועדת הייעוץ של המחקר.
תוצאות המחקר
התמות שזוהו בתדירות הגבוהה ביותר בכל שלוש קבוצות המיקוד השתייכו לשתי קטגוריות:
- תחושת איום על הבריאות הפיזית של הנשים.
- תחושת איום על הרווחה הפסיכו-סוציאלית של הנשים.
תחושת איום פיזי
אופי העבודה: סביבת עבודה מסוכנת
המשתתפות דיווחו על פציעות חמורות וכרוניות שנגרמו להן במהלך עבודתן השוטפת. הנושא הראשון שהועלה היה: פגיעות מכלי עבודה חשמליים כבדים, פגיעות מכלים שנפלו מפיגומים, ועבודה בחללי עבודה קטנים, ללא קסדה.
עוד ציינו המשתתפות, כי מאמצים פיזיים גבוהים ונקעים כתוצאה מנשיאת משאות כבדים הם בלתי נמנעים בענף הבנייה, במיוחד עבור נשים שלא קיבלו הכשרה מתאימה. הן התלוננו על הפציעות הכרוניות הנובעות מהמאמץ הפיזי היומיומי בעבודתן.
חשיפה לחומרים רעילים הייתה דאגה נוספת שהועלתה על ידן, אך רבות מהן החלו לדאוג בנושא זה רק בתקופת ההיריון.
כל החשמלאיות בקבוצות המיקוד ציינו את סכנת ההתחשמלות, סיכון המוגבר עקב עבודה ללא כפפות או ללא הכשרה מתאימה.
מגבלות פיזיות
המשתתפות ציינו מגוון מגבלות פיזיות שעליהן להתמודד איתן תוך ביצוע משימות העבודה הנדרשות. מבנה הגוף הקטן יותר של נשים, בהשוואה לגברים, יכול להשפיע על יכולתן לבצע עבודות פיזיות תובעניות, כמו כיפוף צינורות, באופן בטיחותי.
מבנה הגוף שלהן מתווסף לגורמי סיכון נוספים, כמו הכשרה המבוססת על הארגונומיה של גברים, תרבות עבודה "מאצ'ואיסטית", ולחץ להפריך סטריאוטיפים מגדריים, לפיהם נשים חלשות יותר.
הקבוצות דנו בכך שמשימות וכלי עבודה מסוימים קשים יותר עבורן בשל גודלן וכוחן היחסי הנמוך יותר בפלג הגוף העליון, בהשוואה לגברים. חשמלאית אחת שיתפה שהחברה שלה נאלצה להזמין עבורה סולם גבוה במיוחד, כבד וקשה יותר לנשיאה וכמה עובדות תיארו את האתגרים שניצבו בפניהן בעת שלמדו להשתמש בכלים כבדים, שתוכננו לפי מבנה גופו של גבר.
ציוד מגן אישי
נושא מרכזי שהודגש היה פציעות שנגרמו כתוצאה משימוש בציוד מגן אישי (PPE) שאינו מתאים למידותיהן של נשים. המשתתפות דיווחו כי רוב אתרי העבודה אינם מספקים להן ציוד מגן מתאים, כמו, רתמות בטיחות, סרבלים, נעלי בטיחות ומשקפי מגן.
עובדת בניין מנוסה טענה "אם היית נופלת מבניין עם רתמה סטנדרטית, היא הייתה עושה יותר נזק מתועלת."
המשתתפות גם שיתפו סיפורים על פתרונות מאולתרים לציוד שלהן. למשל, נגרית סיפרה שהיא משתמשת בחגורת הכלים שלה כרתמת בטיחות מאולתרת.
נושא הכפפות שאינן מתאימות עלה פעמים רבות, כאשר נשים ציינו שהן מתקשות לבצע משימות טכניות עם הכפפות הסטנדרטיות שסופקו להן.
איום פסיכו-סוציאלי
חוסר במתקני שירותים מתאימים
בכל קבוצות המיקוד, המשתתפות ציינו את הקושי שבמתן שתן בחוץ, כפי שעושים רבים מעמיתיהן הגברים. הן גם הביעו חוסר שביעות רצון מהניקיון של השירותים הניידים באתרי העבודה ומהמחסור בשירותים המיועדים לנשים בלבד.
חשמלאית מנוסה אמרה: "אני פשוט לא משתמשת בשירותים. אני גרה רק 5 דקות מהעבודה, אז אני פשוט מחזיקה את זה כל היום. אני שונאת את זה-אני לא מסוגלת לסבול את השירותים הניידים."
מחסור במים זורמים היה גם הוא בעיה עבור נשים בזמן המחזור. עובדת בניין מנוסה אמרה: "אני לא חושבת שאי פעם הייתי באתר עבודה שבו היה כיור נייד."
החשש מלהביע את הדאגות שלהן, בגלל כעסם של גברים שחושבים שמדובר ב"יחס מיוחד", בנוסף לתחושת הרתיעה ממתקנים לא נקיים, הותיר נשים עם מעט מאוד אפשרויות:
1. שימוש בשירותים ניידים לא סניטריים, שלעתים אינם כוללים מנעולים או אינם נגישים.
2. נסיעה למתקני שירותים מחוץ לאתר.
3. הימנעות משימוש בשירותים לחלוטין במהלך המשמרת.
אפליה מגדרית
המשתתפות הסכימו כי "להשמיע את הקול שלך" הוא קריטי להצלחה בענף הבניה, אך הוא מאתגר במיוחד עבור נשים, הנתפסות לעיתים קרובות כחסרות יכולת.
הפרכת נורמות מגדריות מפלות, למשל, שנשים אינן שייכות לענף הבניה, שהן חלשות, ושאינן עובדות קשה כמו גברים, הייתה חשובה מאוד למשתתפות המחקר.
למרבה הצער, חלק מהסקסיזם הזה נטמע בנשים עצמן. כמה משתתפות ציינו כי הן אינן רוצות לעבוד עם נשים אחרות משום שהן מאמינות שעובדות נשים אינן משקיעות כמו עמיתיהן הגברים.
רבות מהעובדות המקצועיות טוענות כי במהלך הכשרתן הן לא קיבלו הכשרה שווה לזו של הגברים, במיוחד בכל הנוגע להתנסות מעשית עם כלי עבודה ומכונות:
- הקבוצות גם דנו באפליה שנשים חוות בחלוקת שעות העבודה.
- למרות שהן מרוויחות שכר שעתי דומה לזה של גברים, המשתתפות דיווחו שהן מרוויחות פחות, בסך הכל, משום שהחברות והאיגודים המקצועיים מעדיפים להעסיק גברים.
הטרדה
בעוד שעובדות ותיקות הסכימו כי ההטרדות פחתו במהלך שלושים השנים האחרונות, משתתפות אחרות טענו כי מדובר עדיין בבעיה משמעותית.
עובדות צעירות וותיקות כאחד, שיתפו סיפורים מפורטים על מגוון התנהגויות מטרידות, כולל תליית תמונות עירום של נשים בחדרי מנוחה, בדיחות גסות, ומקרים של נגיעות בלתי הולמות בנשים העוסקות במקצועות הבנייה. כמה מהתנהגויות אלו, כמו בקשה להביא כלים שלא קיימים, נתפסו כתעלולים מטרידים שכל העובדות החדשות חוו. הנשים ציינו כי הן לרוב צוחקות על כך או מקבלות זאת כעניין שבשגרה. עם זאת, עבור רבות מהן, "התלוצצות ידידותית" הופכת ל"הטרדה" כאשר העובדות חשות שהן הופכות למטרה בשל המגדר שלהן.
רוב הדיונים התמקדו במה שהמשתתפות הגדירו כ"הטרדה" יותר מאשר כ"בדיחות והתלוצצות ידידותית". האופן שבו נשים הגיבו לתופעה השתנה בהתאם לרמת האיום ולמערכות היחסים שלהן עם עמיתיהן. תגובותיהן כללו התעלמות מההתנהגות, השתתפות בצחוק, או עימות ישיר.
למשל, במקרה של לוח שנה עם תמונות עירום של נשים, אחת המשתתפות תלתה, בתגובה, לוח שנה עם תמונות של גברים חצי עירומים, מה שגרם למבוכה בקרב עמיתיה הגברים והוביל להסרת כל תמונות העירום מהמקום.
משתתפת אחרת תיארה מקרה שבו הסביבה הפיזית וההיררכיה במקום העבודה אפשרו לעמיתה לעבודה לנצל אותה ולהטרידה ואחרת סיפרה שנאלצה לעבוד עם עובד ותיק אשר הפחיד אותה והעמיד אותה בסכנה מתמדת. בעוד שהממונה שלה פתר את הבעיה לאחר שהתלוננה, היא חשה מאוימת ובודדה במשך יותר מחודש.
חשש מפיטורים עקב תלונות
למרות ההתנהלות הבלתי הוגנת וההטרדות, נשים חששו להביע את דאגותיהן. משתתפות רבות שמעו סיפורים על נשים שפוטרו לאחר שפנו להנהלה בדרישה לתנאי בטיחות מתאימים.
נוצר חשש אמיתי בקרב נשים כי הן יסומנו ויענשו על כך שהצביעו על פרקטיקות מפלות מצד עמיתיהן או חברותיהן. "חברות לא אוהבות מתלוננות" היה משפט שחזר על עצמו בקבוצות.
איזון בין עבודה לחיים אישיים
שמונה משתתפות דיווחו כי הן מטפלות בילדים, בנוסף לעבודתן במקצועות הבנייה במשרה מלאה. איזון בין מחויבויות משפחתיות, שאינן מתוגמלות כספית, לבין עבודה הדורשת מאמץ פיזי ורגשי, יצר לחץ נוסף על חייהן.
המשתתפות קבלו על היעדר ימי מחלה בתשלום בענף באותה תקופה, מצב שפגע במיוחד בנשים עם ילדים. מפעילת מכונות מנוסה אמרה "טיפול בילדים הוא אתגר עבור נשים עובדות. בין אם את חד הורית או לא, זו האמא שצריכה לטפל בילד כשהוא חולה, ועדיין מדובר בבעיה עבור נשים שמפסידות ימי עבודה בגלל זה."
משתתפות גם הביעו חשש מהאופי של לוחות הזמנים בענף הבנייה, שבו שעות העבודה ארוכות, בלתי יציבות, ולעיתים קרובות דורשות נסיעות תכופות.
פיצוי יתר (Overcompensation)
כנשים, המשתתפות במחקר הרגישו צורך מתמיד להוכיח את ערכן בפני עמיתיהן הגברים והממונים עליהן, שהניחו שהן לא מסוגלות לבצע את העבודה הפיזית הקשה הנדרשת במקצועות אלו. הן סיפרו על חוויות חוזרות של כניסה לאתרי עבודה חדשים, בהם הן השקיעו בעבודה יותר מהאחרים, במטרה לקבלת כבוד והערכה מהצוות. "את חייבת להיות פי שניים טובה יותר," היה ביטוי שחזר על כצמו רבות בשיח.
רבות מהמשתתפות ציינו בגאווה כי היו המצטיינות בכיתת ההכשרה שלהן, דבר שאפשר להן להגיע לרמה מקצועית. אך, להיות הטובות ביותר בכיתה לא תמיד תורגם לכבוד בשטח. "לא משנה כמה זמן הנשים נמצאות בתחום, הן נתפסות כבלתי מנוסות וחלשות עד שהן מוכיחות אחרת."
"עבור רבות מהעובדות בתחום, הוכחת יכולתן, משמעותה לעבוד פי שניים קשה יותר, לעיתים קרובות על חשבון בריאותן ובטיחותן. חשמלאית שפרשה שיתפה: "אני חושבת שהרבה נשים, החותרות להראות לגברים בעבודה שהן מסוגלות, בעצם פוגעות בעצמן בכך. הן מרימות יותר מדי, נושאות יותר מדי, עובדות קשה מדי, מבצעות משימות שמצריכות שני עובדים, רק כדי להוכיח שהן יכולות לעשות את העבודה, במיוחד מול הספקנים באתר העבודה."
מכיוון שהן נאבקות נגד סטריאוטיפים מגדריים מפלים, נשים רבות מהססות לבקש עזרה, כאשר הן זקוקות לה, דבר שמגדיל את הסיכון שלהן לפציעות.
כיוונים עתידיים
חלק מהלחצים, כגון הזמינות של שירותים נקיים או ציוד מגן אישי מותאם, יכולים להיפתר ברמה הרגולטורית, הכוללת אכיפה של תקנות בטיחות ובריאות תעסוקתית.
יחד עם זאת, נשים צריכות להעלות את חששותיהן בפני ההנהלה, תוך ביטחון בכך שהן תתקבלנה ברצינות.
גורמי לחץ הקשורים לתרבות העבודה ולבטיחות יכולים להיפתר באמצעות התערבויות ממוקדות באתרי עבודה, כדי לסייע למנהלי עבודה ליצור סביבת עבודה בטוחה ותומכת, שבה המטרידים נושאים באחריות למעשיהם.
בנוסף, יש להעניק הכשרות מבוססות מיומנויות לנשים, כולל:
- ביצוע משימות בצורה בטוחה בהתאם למבנה הגוף שלהן.
- תקשורת של חששות בנושאי בטיחות וצעדים משפטיים במקרה של אפליה.
- תמיכה בנשים במאמצן להתגבר על האתגרים של עבודה בתעשייה הנשלטת על ידי גברים.
צעדים אלו יכולים לצמצם את ההשפעות השליליות על בריאותן של נשים ולהגביר את שיעורי ההישארות שלהן בענף.
חשיבות המנטורינג
הממצאים מקבוצות המיקוד מאשרים כי עדיין יש צורך במאמצים משמעותיים לגיוס ושימור נשים בתחום. אסטרטגיה ישירה להתמודדות עם אתגר זה היא פתרון בעיות תוך כדי תנועה ויצירת סביבה תומכת המאפשרת להן להצליח ולהתקדם.
מנטורינג הוא כבר חלק מרכזי בעבודת הבנייה, שכן מתלמדות (בהכשרה) מתאמנות תחת ובפיקוח עובדים מנוסים במשך מספר שנים. מערכת יחסים זו היא חלק מהותי מהכשרת עובדות בשטח, והיא משפיעה על התנסויותיהן בנושא הבטיחות.
מחקרים הוכיחו כי מנטורינג יעיל לשיפור שיעורי ההישארות בתוכניות חניכה בקרב אוכלוסיות מוחלשות. אך בשל האופי הזמני של עבודת הבנייה, הקשר בין מתלמדת לעובד/ת ותיק/ה עשוי להיות קצר מאוד. נוכחות של מנטור זמין גם מעבר לפרויקט ספציפי היא חשובה, וכך גם הצורך במנטור שאינו קשור ישירות לאתר העבודה של החניכה.
בהתבסס על ממצאי קבוצות המיקוד ושיח עם גורמים רלוונטיים, החוקרים גיבשו תוכנית הכשרה למנטורינג, שבה עובדים ותיקים מוכשרים להדריך מתלמדות. ניסוי קליני מבוקר עם ארגון SMART בחן את השפעת תוכנית המנטורינג הזו על חוויותיהן הפיזיות והפסיכו-סוציאליות של נשים במקצועות הבנייה, כמו גם על שיעורי ההישארות שלהן בתחום, ועל פיתוח מיומנויות כמו תקשורת אפקטיבית, הצבת מטרות, פתרון בעיות והקשבה פעילה.
רבות מהמשתתפות בקבוצות המיקוד ציינו כי ייצוג נשי מוגבר במקצועות הללו יהפוך את סביבת העבודה לבטוחה יותר. תוכנית המנטורינג הנוכחית שואפת לשפר את בריאותן ובטיחותן של נשים במקצועות הבנייה ולהפחית את שיעורי הנשירה של מתלמדות. מה שיוביל לייצוג מוגבר של נשים בענף.
מגבלות המחקר
מחקר זה אישש חלק מהגורמים המוכרים ללחץ ולסיכון לבטיחות עבור נשים במקצועות הבנייה וכן חשף גורמים פחות מוכרים.
עם זאת, בשל המדגם הקטן וההתנדבותי ובשל האופי "המחקרי" של המחקר, אין אפשרות לקבוע שהנושאים שזוהו מהווים רשימה מקיפה של כל הגורמים המשפיעים על כל הנשים בתחום, ולא ניתן להוכיח, באופן חד משמעי, שהגורמים הללו גורמים ישירות לבעיות בריאותיות.
בשל אסטרטגיית הדגימה ואתגרי הגישה לנשים העובדות מחוץ לאיגודים מקצועיים, הממצאים אינם מייצגים את קולן של נשים שאינן מאוגדות מקצועית.
איגודים מקצועיים מציעים רמת ביטחון נוספת עבור נשים הנכנסות לתחום, ומספקים תמיכה למי שמבקשות תנאי עבודה בטוחים יותר.
בנוסף, אף שהמשתתפות לא דיווחו על מוצאן האתני או הגזעי, רוב המשתתפות היו נשים לבנות, ולכן הממצאים אינם משקפים את החוויה של נשים מקבוצות מיעוט, אשר עלולות לחוות הדרהוהטרדה כפולות, על בסיס גזע ומגדר. מצב דומה קיים גם עבור נשים המתמודדות עם אפליה נוספת על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית.
משמעות ממצאי המחקר ומסקנות
מאחר שרבים מהגורמים ללחץ שתוארו במחקר זה תועדו גם בעבר, סביר להניח כי אותם גורמים עדיין משפיעים על חוויותיהן של נשים בתחום, ומובילים רבות מהן לנטוש עבודה עם שכר ראוי או להתמודד עם מצוקה נפשית וסיכון לפציעות בעבודה.
אף כי המחקר התמקד בגורמים פיזיים ופסיכולוגיים ללחץ ובחששות בטיחות, הנשים הביעו סיפוק רב מעבודתן, וציינו את השכר הגבוה, היישום המקצועי של כישוריהן, והסיפוק האישי מהיכולת לראות תוצאות מוחשיות של עבודתן, והבהירו כי לא היו מחליפות את עבודתן בשום דבר אחר.
החוקרים ממליצים לערוך ניסוי קליני מבוקר, שיתמקד בחיבור בין נשים ותיקות לצעירות בענף, באמצעות תוכניות מנטורינג, ובהעצמתן בכישורי מנהיגות שיאפשרו להן לשגשג לאורך הקריירה שלהן.
ומה קורה בישראל?
נכון לשנים האחרונות, כ-20% מהעובדים בענף הבנייה בישראל הן נשים (מעל ל-14 אלף). אך אלפים בודדים מהן עובדות בתפקידי שטח: מפעילות מנופים, מהנדסות, מנהלות עבודה ועוד. כיום, רוב התפקידים של נשים בענף הבניין והתשתיות הם מנהלתיים, אך כבר רואים את השינוי. יותר ויותר נשים מהנדסות אזרחיות, מתכננות, מנהלות פרויקטים, מנהלות עבודה ומפקחות בניה, מנופאיות, קבלניות מנופאיות ומפעילות ציוד כבד באתרי הבניה. זה כבר לא קוריוז או גימיק, אלא משהו שבאמת ניתן לראות בשטח".
"בעשור האחרון הפך ענף הבניין בישראל למקום שוויוני עבור כלל העובדים. תנאים סוציאליים מלאים ותוכניות קידום ניתנות לכל עובד, בלי קשר למוצאו. עובדים זרים ופלסטינאים זוכים בישראל להגנה משפטית מלאה ולתנאי העסקה שווים, כמו לכל עובד אחר בענף. כעת אנו עומדים בפני שינוי מהותי לא פחות: שוויון מגדרי".
ישנן קהילות מקצועיות כמו "אחת אחת" שמחברות נשים בתפקידי ניהול בענף הבנייה והתשתיות ומקדמות אותן לתפקידים בכירים.
מגמות עתידיות
-
מתקיימים כנסים ייעודיים לנשים בענף הבנייה, כמו זה של CivilEng, שמטרתם לקדם שוויון מגדרי ולחזק את מעמדן של נשים בענף.
-
יותר מוסדות אקדמיים וארגונים מקצועיים מציעים תוכניות חונכות לנשים בתחום ההנדסה והבנייה.
מקור:
Working Safely in the Trades as Women: A Qualitative Exploration and Call for Women-Supportive Interventions