מאת:יפעת זר, מדור ידע וחדשנות, המוס"ל
הקדמה
כולנו כפופים לחוקי הפיזיקה והביולוגיה. איינשטיין הבהיר, שכל דבר, כולל אנשים וארגונים, מורכב למעשה מאנרגיה ותנועה. "הבן את עקרונות הטבע ותוכל לרתום אותם לטובתך. אם תתעלם מהם, הם עלולים לפעול נגדך".
Robert Pater ,M.A, מנכ"ל ומייסד MoveSMART מפרט במאמרו SAFETY BIOPHYSICS LEADERSHIP Recycling Energy & Removing Barnacles קשרים מעניינים בין עקרונות וחוקי הפיזיקה והביולוגיה לבטיחות בעבודה, מהם אפשר ללמוד כדי לשפר את ניהול הבטיחות במקומות עבודה.
חוקי הפיזיקה
דוגמה פיזיקלית אחת היא תנועה תמידית. גם אם נרצה בכך, לא קיים בטבע מצב של "הפעל ושכח". אם נתייחס אל כל דבר שעובד כמובן מאליו, או נתעלם מאופן פעולתו, זה עלול להוביל אותנו להתדרדרות. וזה נכון גם בכל הנוגע לבטיחות, הן של ציוד והן של עובדים.
אפילו פלדת אל-חלד מחלידה, אטמים מגומי מתקשים ומתבלים עם הזמן, סוללות חדשות, שלא נעשה בהן שימוש, דולפות, מזון טרי מעלה עובש. ובאופן דומה, גם עובדים, שבעבר היו מלאי התלהבות, עלולים, עם הזמן, להפוך מאוכזבים או מרירים.
למרות זאת, קיימת נטייה רווחת להניח ש"סיימנו". שלאחר טיפול בבעיה, היא נפתרה אחת ולתמיד. ואז מגיעה ההפתעה, או יותר נכון, האכזבה כשהמצב הקודם אינו נשמר. מעורבות העובדים פוחתת, מסרי הבטיחות מאבדים תשומת לב, מתמעטות פעולות הבטיחות, ציוד שלא עובר תחזוקה עלול להיכשל וליצור סיכונים, ממש כמו שטיחים נגד החלקה, שהבלייה שלהם עלולה להפוך אותם למסוכנים.
אנטרופיה היא הנטייה לכיוון של פירוק או אי-סדר, "השוחקת" הכול עם הזמן. האנציקלופדיה בריטניקה מגדירה אנטרופיה כ"מדד האנרגיה התרמית של מערכת ליחידת טמפרטורה שאינה זמינה לביצוע עבודה מועילה". אנטרופיה קשורה ישירות לחוק השני של התרמודינמיקה, העוסק בהעברת אנרגיה ממקום אחד לאחר ובין מצבים שונים.
"תרמודינמיקת הבטיחות" היא למעשה, העלאת היעילות בשינויים ובפעולות למקסימום האפשרי, תוך מזעור ההתנגדות לתהליכי הבטיחות והסירוב להם או הניתוק מהם, שמקשים על המעורבות הקריטית להבטחת בטיחות.
תחום הבטיחות סובל, לעיתים, ממחסור באנרגיה. מנהלים שמתמקדים בהתמדה רק בהתקדמות הייצור, נוטים לא לראות את הנטייה לירידה ברמת הבטיחות. לעומתם, מנהלים הפועלים באסטרטגיה דו-כיוונית, מקדמים שיפורים מתמשכים ובמקביל שומרים על הישגים קודמים ומונעים שחיקה בבטיחות.
שאלות למחשבה:
- היכן האנרגיה דולפת או מתפזרת?
- מה מבוזבז או לא זוכה לתשומת לב?
- היכן נתקעת, נחלשת או מנותקת העברת אנרגיה ?
- איפה ישנו חיזוק אנרגטי, והאם זה עובר הלאה למחלקות, אתרים או יחידות אחרות?
דרכים נוספות לחשוב על "הנעת הבטיחות"
- ניהול מיושן הוא כמו הפעלת גנרטור ידני ישן. כשפעולת הגנרטור מפסיקה, גם האנרגיה נגמרת. ניהול מיושן, המנסה לשפר את התנהגות הבטיחות של העובדים באמצעות תזכורות, שיטות עידוד קבועות או גישת "גזר ומקל" חיצונית וכדומה, עלול להתקשות בכך, בייחוד כאשר מדובר בעובדים הפועלים מרחוק או עובדים מהבית.
- ניצול יעיל של משאבים פנימיים. ניתן לשחזר אנרגיה על ידי יצירת תנועה ראשונית התחלתית עם השקעת אנרגיה קטנה יחסית, כדי "לשבור" את האינרציה, ואז למחזר את האנרגיה האובדת ולהפוך אותה לרווח. יש מתקנים או ארגונים הפועלים כך: במקום לפזר חום שנוצר בתהליך הייצור, הם מנתבים אותו בחזרה פנימה, למשל, להפעלת מכונות או ליצירת אקלים עבודה נעים.
- בלימה רגנרטיבית היא יישום פיזיקלי, שבו רכב חשמלי או היברידי משחזר אנרגיה קינטית, שנוצרת בעת האטת הרכב, שאלמלא כן, הייתה מתבזבזת. הרכב משתמש באנרגיה זו לצורך טעינת הסוללה של הרכב, כלומר, ממיר אותה לאנרגיה חשמלית.
באותו אופן, אפשר להמשיך ולשפר את רמת הבטיחות בארגון, הנוטה לרדת עקב אנטרופיה על ידי יישום בטיחות רגנרטיבית, שאינה מחליפה מדיניות, נהלים ותקנים בסיסיים, בדומה לרכב שאינו מחליף את הבלימה המכאנית שלו, אך ממקסמת ביצועים על ידי הטמעה והפנמה עצמית של התנהגות הבטיחות.
- הוספת אנרגיה מיותרת, או התמדה בה:
♦ המשך פעולה מיותרת. המשך יישום תכנית התערבות לשיפור הבטיחות, שייתכן שבעבר עוררה עניין, אך כיום אינה נושאת פירות.
♦ האצה והאטה בו-זמנית. העברת מסרים סותרים בארגון פוגעת בבטיחות ובאמון העובדים בהנהלה וביעדיה.
♦ הכוונה לכיוונים שאינם מועילים. המשך הצבת "מדדים תוצאתיים" (בדיעבד), במקום הצבת מדדים מובילים / מנבאים (Leading Indicators) עלול להוביל לבזבוז אנרגיה ומשאבים והתמדה במסלול שאינו מועיל.
להלן כמה דוגמאות לשיפור "אנרגיית הבטיחות" בעבודה:
- השקעת אנרגיה מתמשכת. התנהגות בטיחותית לא תישמר לאורך זמן ללא השקעות אנרגטיות חוזרות, לרבות תחזוקה, חידוש והשראה.
- מניעת ירידת ביצועים. הדרך הטובה ביותר לשימור ביצועי הבטיחות היא להמשיך לשפר ולהימנע מהשפעות של אנטרופיה (שחיקה טבעית).
- ניטור ומעקב מתמשכים של מוטיבציית העובדים ומעורבותם ושל תרבות הבטיחות בארגון. אין להסתפק בסקרי ניטור מזדמנים.
- השבת תשומת הלב והעניין לבטיחות. שימור תשומת הלב לבטיחות בדרכים מגוונות, יצירתיות וחדשניות, שיכולות לעורר תגובה חיובית מתמשכת ולשדר מסרים מקדמי בטיחות, במקום לחזור על אותן גישות שחוקות.
- ניצול ההתנגדות או השאננות. במקום לדכא את ההתנגדות לתהליכי הבטיחות ואת השאננות לגביהם או להתעלם מהן, מומלץ להבין את מקורן ולהמיר אותן לאנרגיה חיובית. לדוגמה, יתכן שהן נובעות מחוסר תכנון או יישום לקוי, ואפשר "להפנות" את האנרגיה לטובת חיזוק תכניות הבטיחות.
- חריגה מתפיסה מניעתית. הצעה לעובדים ולמנהלים דרכים יצירתיות לשיפור הבטיחות, שחורגות אל מעבר להימנעות מסיכון, שהם בדרך כלל, אינם בהכרח מאמינים שהן אפשריות.
- טיפול ב"צימודי בטיחות". זיהוי "צימודי בטיחות" - בעיות או תקלות שחוזרות ונשנות באותו תחום או מיקום בארגון, וטיפול בהם.
- מניעת בזבוז אנרגיה. הימנעות מהשקעת מאמצים בכיוונים שאינם מועילים או התעקשות על פעולות שאיבדו את יעילותן.
חוקי הביולוגיה
הסרת "צדפות" ארגוניות
אנשי ים יודעים שצדפות ("barnacles") נצמדות לדפנות של ספינות ומאטות את תנועתן. הן עלולות גם להזיק לכלי השייט. צדפות הן יצורים דמויי סרטן שנצמדות כמעט לכל דבר שנוגע בהן. הן מפרישות דבק טבעי חזק מאוד, יוצרת מושבות גדולות שגורמות לספינות לצרוך 40% יותר דלק.
בארגונים, "צדפות בטיחות" מופיעות כשאננות, נתק, התנגדות, ציות מינימלי, התחמקות לא מודעת או חבלה פעילה בהנחיות בטיחות. כולן מאטות את תהליך ההתקדמות בבטיחות ומפחיתות את רמת הבריאות, המוטיבציה והביצועים הכלליים של העובדים.
שאלות למחשבה:
- מהן ה"צדפות" הבטיחותיות הקיימות בארגון, שמעכבות או פוגעות בביצועים והיכן הן נמצאות?
- היכן נוצרת שאננות בטיחותית בארגון?
- האם יש דפוסי חזרה של היווצרות "צדפות"?
- באילו מחלקות, משמרות או תחת אילו מנהלים נוצרות ה"צדפות"?
- לגבי אילו עובדים או תהליכים קריטיים ישנה הנחה כי הם "יסתדרו בעצמם"?
- כיצד ניתן להסיר את ה"צדפות" הללו בצורה מיטבית, מבלי לפגוע בתפקוד של האוניה כולה ?
"הפשרה-הזזה-הקפאה-מחדש"
בפועל, אסטרטגיית "הפשרה - הזזה - הקפאה - מחדש" (שהגה קורט לוין) מתאימה היטב לשינוי התנהגויות מושרשות, כולל "צדפות ארגוניות". יש לחשוב על זה, כמו על הזזת גוש קרח ממקום שאינו מתאים למקום טוב יותר.
למעשה, מדובר בשלושה שלבים:
- הפשרה, על ידי הבהרה חד-משמעית שההתנהגות הקיימת אינה עובדת כראוי או אינה מקובלת יותר.
- הזזה - סיוע באימוץ גישה חדשה בכיוון הרצוי, גם אם מדובר בצעדים קטנים.
- הקפאה מחדש - חיזוק ההתנהגות החדשה, תחילה באופן עקבי, ובהמשך באופן תקופתי.
למעשה, מניעה, תמיד עדיפה על תיקון. במקום להתאמץ להסיר את הצדפות, לאחר שכבר נצמדו לסירה, אפשר למנוע את היצמדותן, מלכתחילה. למשל, אפשר לבדוק את גוף הספינה באופן קבוע ולהסירן מיד כשהן מופיעות וכך להימנע מטיפולים יקרים, אך עדיף להשתמש בצבע אנטי-פולי (אנטי - צדפות) שמכיל חומרים כימיים המונעים היצמדות.
באופן דומה, רוב מנהלי הבטיחות יסכימו שמניעת תקריות טובה בהרבה מטיפול בהן , אם בכלל מתאפשר, לאחר התרחשותן. מנהלים טובים אף עושים צעד נוסף והופכים "יחסים טפיליים" ליחסי גומלין שמיטיבים עם שני הצדדים.
כדאי לשאול :
♦ איך ניתן למנוע מ"הצדפות" הארגוניות להיצמד מלכתחילה?
♦ מה עוצר את התנועה של "האוניה"?
♦ מה מבלבל עובדים בגישה או בתקשורת הבטיחות בארגון ?
♦ מהם החסמים לביצוע בטיחותי חלק וללא תקלות, או החסמים לדיווח, ניהול וביצוע בתחום הבטיחות ?
להלן כמה דרכי ניהול שאפשר ליישם:
♦ הפעלת מנהלים, בכירים או מפקחים שמגלים התנגדות או פסיביות, בדרך של בניית קשרים, הקשבה או התאמת אסטרטגיות בטיחות לצרכים שלהם.
♦ הכשרת עובדים שהתנגדו או נותקו מתהליכי הבטיחות והפיכתם ל"זרזי בטיחות" פנימיים או שגרירי בטיחות בארגון.
♦ ניצול אנרגיית הבטיחות. חיפוש דרכים יעילות לשחזר או למחזר אנרגיה, שמתפזרת או אובדת, לטובת העלאת המודעות לאנרגיית הבטיחות.
♦ יישום בטיחות באופן ה"מתחדש בעצמו" הטוב ביותר והסטת אנרגיה לעבר הפנמה עצמית. לעיתים, העדפת שאילה והנחיה, על פני העברה ישירה או הנחיה פסקנית, משיגה מטרה זה.