פגיעות שריר ושלד הקשורות לעבודה מהוות סוגיה מרכזית בתעסוקה ברחבי העולם. בארה"ב, הלשכה לסטטיסטיקה תעסוקתית
(BLS – Bureau of Labor Statistics) מפרסמת נתונים הקשורים לפגיעות בעבודה, כולל פגיעות שריר ושלד. בימים אלה פרסמה הלשכה את הדוח השנתי בנושא פגיעות ומחלות בעבודה, אשר גרמו להפסד ימי עבודה. הדוח אינו מתייחס לתאונות קטלניות, הנכללות בפרסום נפרד (ספטמבר 2015).
בדוח האמריקני מובהרת חשיבותן המכרעת של פגיעות שריר ושלד, המהוות כמעט שליש (32%) מתוך כל מקרי הפגיעה המדווחים. במקצועות מסוימים, המספר אף גבוה מזה: בקרב עובדי כוח עזר סיעודי, פגיעות שריר ושלד מהוות 54% מסך הפגיעות.
שיעורי פגיעות שריר ושלד
פגיעות בעבודה מסווגות לפי מהות הפגיעה ולפי הגורם לפגיעה. פגיעות שריר ושלד מוגדרות כמקרים בהם מהות הפגיעה היא פריצת דיסק; צביטת עצב; קרע במניסקוס; נקעים, מתיחות וקרעים; בקע; כאב, נפיחות ונימול; תסמונת התעלה הקרפלית או התעלה הטרסלית; תסמונת רינו או תופעת רינו; מחלות או פגיעות של מערכת השריר ושלד ורקמת חיבור; וכאשר הגורם הוא מאמץ יתר ותגובה גופנית כלליים; מאמץ יתר הקשור לגורם חיצוני; תנועתיות חוזרנית במטלות עדינות; מאמצים מרובים או תגובה גופנית מרובה אחרים; שפשוף או הלימה עקב רטט.
שיעורן של כל הפגיעות הבלתי-קטלניות בקרב כלל העובדים בארה"ב בשנת 2014 היה 107 מקרים ל-10,000 עובדים. שיעור פגיעות שריר ושלד בקרב כלל העובדים היה בממוצע 33.8 מקרים ל- 10,000 עובדים.
פגיעות שריר ושלד גרמו להיעדרויות ממושכות ביחס לפגיעות אחרות: חציון מספר ימי ההיעדרות בגין פגיעת שריר ושלד היה 13 ימים, לעומת 9 ימים עבור כלל הפגיעות.
במספר מגזרים נרשמו שיעורי פגיעות גבוהים במיוחד: בארבע קבוצות עובדים, שיעורן של פגיעות שריר ושלד היה בממוצע מעל 150 , או כמעט פי ארבעה וחצי ביחס לכלל העובדים (33.8 ל-10,000). שלוש מתוך ארבע קבוצות העובדים הן עובדי בריאות.
- עובדי כוח עזר בסיעוד – דווח על שיעור פגיעות שריר ושלד של 199.8 ל-10,000 עובדים, או כמעט פי שישה מן הממוצע במשק. בסך הכל נרשמו 20,920 פגיעות.
- פרמדיקים וטכנאי חירום – שיעור הפגיעות היה 184.4 ל-10,000 עובדים. דווח על 3,880 פגיעות בסך הכל.
- מכבי אש - שיעור הפגיעות היה 178.8 ל-10,000 עובדים. דווח על 5760 פגיעות בסך הכל.
- עובדי תברואה ומחזור – שיעור הפגיעות היה 156.7 ל-10,000 עובדים. דווח על 1,470 פגיעות בסך הכל.
גורמים לפגיעה
הגורם השכיח ביותר להיעדרות מן העבודה היה
מאמץ יתר ותגובה גופנית (overexertion and bodily reaction), האחראי ל- 33% מסך מקרי הפגיעה, או 384,260 מקרים. שיעורן של פגיעות אלו היה 35.6 מקרים ל-10,000 עובדים. סיווג זה כולל פגיעות הנגרמות עקב מאמץ יתר בהרמת או בהורדת משא, ותנועות חוזרניות במטלות עדינות. כהשוואה, נפילות ומעידות גרמו ל-27% מן הפגיעות, עם שיעור פגיעה של 29.3 ל-10,000 עובדים.
מהות הפגיעה
על פי נתוני הלשכה לסטטיסטיקה תעסוקתית, סוג הפגיעה הנפוץ ביותר בקרב עובדים בארה"ב היה נקעים, מתיחה או קרעים
(sprains, strains or tears), עם שיעור פגיעות של 38.9 ל-10,000 עובדים, או 420,870 מקרים. חציון זמן ההיעדרות בגין פגיעות אלו היה 10 ימים.
מכל סוגי הפגיעות,
תסמונת שרש כף היד, או התעלה הקרפלית, גרמה להיעדרויות הממושכות ביותר, עם חציון של 32 ימים. זמן היעדרות זה דומה לחציון ימי ההיעדרות בגין שברים (32 ימים), או בגין פגיעות טראומטיות מרובות הכוללות שברים (31 ימים).
נתונים בישראל: הירחון הסטטיסטי של המוסד לביטוח לאומי
בארץ, כמו בחו"ל, קיימת התייחסות הן לגורם לפגיעות תעסוקתיות והן למהות הפגיעות. בנתונים המתפרסמים בירחון הסטטיסטי האחרון והמתייחסים לשנת 2012, מוצגים נתונים על פגיעות בעבודה, כולל פילוח לפי גורם הפגיעה ולפי מהות הפגיעה.
גורם הפגיעה: פגיעות המסווגות כאלה שנגרמות עקב מאמץ יתר היוו 9% מכלל הפגיעות בגינן שולמו דמי פגיעה וימי אי-כושר. פגיעות אלו גרמו בממוצע ל-38 ימי אי-כושר. רק לפגיעות שנגרמו מנפילות (42.2 ימים) או ממחלות מקצוע (58.1 ימים) נרשמו היעדרויות ארוכות יותר.
על פי דיווחי הביטוח לאומי, בין הגורמים השכיחים יותר לפגיעות: תאונות דרכים (כ-26%), נפילות (כ-24%), גוף נופל, מכה או לחץ (כ-17%) ומכונות וכלים (כ-18%).
מהות הפגיעה: פילוח מהות מקרי הפגיעה בארץ שונה במעט מהפילוח המקובל בארה"ב , אך מצביע גם הוא על חשיבותן של פגיעות "ארגונומיות". על פי רישומי המוסד לביטוח לאומי, בשנת 2012 שולמו בארץ דמי פגיעה עבור כ-10,200 פגיעות שלד ושרירים, שמהוות 14.5% מכל המקרים. רק פגיעות שמהותן הימחצות היו שכיחות יותר (34.5%). מתיחה ונקע גרמו ל-4.6%, או 3,212 מקרים.
נתונים אלה מארצות הברית ומישראל מדגישים את ההשפעה החמורה של גורמי סיכון ארגונומיים במקומות עבודה, ואת השלכתן המכרעת של פגיעות שריר ושלד הן על בריאות העובדים והן על כלכלת המשק. תכנון ובקרה ארגונומיים להפחתת חשיפת העובדים לגורמי סיכון ארגונומיים עשויים למנוע פגיעות רבות, היעדרויות ממושכות ועלויות גבוהות.
מקורות:
http://www.bls.gov/news.release/archives/osh2_11192015.pdf
http://www.btl.gov.il/Publications/quarterly/work_injury/Pages/default.aspx