שבעה לפטירתו של בארי ענבר
עודכן ב:23/06/2011
קשה להסכין שעכשיו כשנדבר על בארי ונזכירו נאמר "היה" ולא "הוא". אני בא לכתוב מלים לזכרו בנימה אישית ודינה של נימה אישית שהיא מתאימה לכותב, אבל אני מקווה שאני חולק את הגיגי עם רבים רבים שהכירוהו ויהנהנו בראשם ויעוותו לחיוך דק את שפתותיהם כאומרים: אכן, זה היה האיש. אצל אלה שהכירו אותו היטב תפתח מפעם לפעם אחת מקופסאות החיים שאנחנו ממלאים וממלאים ואוגרים בארונות ארונות של זכרון והוויה, ומקופסה זו ידלו הפרטים שאליהם נרצה להתחבר, ולו לרגע, כדי שיציירו לנו בקווים חיים את הדמות והחוויה שנרצה לקשור לדמות זו.
הכרתי את בארי כאיש יושרה, מצפון ועקרונות. אפשר לומר עליו שהיה עקשן, אפשר לומר עליו שלא היה גמיש דיו, אפשר לומר שלא ויתר לחניכיו וגילה קשיחות גם כאשר ההגיון הבריא צידד בעמדה מנוגדת. אבל אי אפשר לומר שלא גילה אחריות אינסופית לביצוע המטלות שהופקד עליהן, אי אפשר לומר שלא דקדק בפרטים מתוך אמונה שדקדוק זה יוצר סדר ומשמעת המסייעים לבצע את המשימה עד תומה. אי אפשר לומר שלא היה נאמן לתפקידו ולמוסד לבטיחות ולגיהות ללא פשרות. על כל אלה אני יודע שיש קונצנזוס הן בקרב עמיתיו לדרך והן בקרב חניכיו. בארי היה מחנך ומחנך טוב הוא זה שרואה בתפקידו גם שליחות. בנחישות וברגישות הראויה, מתוך כבוד לזולת ובעדינות ובמסירות הטביע חותם עמוק על הקורס שעליו היה אחראי כל השנים, גולת הכותרת של ההכשרה המוסדית. "בארי", הייתי אומר לו, "הרפה קצת". לך לקראתם לעתים". "אינך מבין", היה מחזיר לי, "אם אני מרפה, האפרוחים נוטים לברוח מהר מהלול". "אבא" של הקורס" קראו לו ולא בכדי. מקפיד עד הפרט האחרון, פורש כנפיים על כל חניכיו, דואג להכיר את צרכיו של כל אחד, דורש התייחסות. יעידו אלפי חניכיו במשך 27 שנות עבודתו במוסד לבטיחות, שאכן כך היה הדבר, וגם אם לא תמיד הסכימו עם דרכו, בסופו של קורס היו מתרגמים את תובנתם וההיזון החוזר שלהם להערכה והוקרה רבה.
עבדתי עם בארי מאז יומו הראשון במוסד לבטיחות ונקשרו בינינו קשרים מעבר להדרכה בקורס ממונים. לא את כל צדדיו הכרתי וחבל. היתה בו גם סגירות מסויימת שלא תמיד נתנה לחדור פנימה. אבל ראיתי בו זן לא שכיח ששילב אידיאליסט לא תמים עם אמונה חזקה (ובמובן מה תמימה) בערכים ובצדקת הדרך. ולאלה נמסכה נפש האמן שבו, שמעט ידעו עליה, והתבטאה גם ביצירות אמנות.
עשרים ושבע שנים באינטראקציה איתו משאירות נתח גדול של זכרון. הוא נפרד מאתנו כואב ומיוסר. עמדנו חסרי אונים מול אי היכולת למצוא רפואה ומזור, אבל כבדנו את רצונו שיזכרוהו כמו לפני ולא כמו אחרי. ואני זוכר ומקווה שכל אלה שהכירוהו בעבודתו ימשיכו לזכור ולהוקיר אותו על מה שפעל ועל תרומתו לדרכו ויעודו של המוסד לבטיחות.
יהי זכרו ברוך.
מקור:ד"ר אשר פרדו, חברו לעבודה של בארי ענבר.