השפעות חשיפה לרעש על תפקוד שמיעתי ותפיסת דיבור
עודכן ב:18/05/2025
מטרת החוקרים הייתה לבחון את השפעת החשיפה לרעש על ההיבטים האלקטרופיזיולוגיים והתפיסתיים של נזקי שמיעה תת-קליניים אצל מוזיקאים צעירים עם ספי אודיומטריה תקינים
מוזיקאים עומדים בפני סיכון מוגבר לאובדן שמיעה עקב חשיפה ממושכת וחוזרת לרמות רעש גבוהות. זיהוי סימנים מוקדמים של אובדן שמיעה, שהינם עדינים ולעתים קרובות חומקים מפני בדיקות קליניות מסורתיות כמו אודיומטריה של צליל טהור, הוא חיוני.
במחקר הוכללו 33 מוזיקאים ו-33 אנשים שאינם מוזיקאים, בין הגילאים 21-35 שנים, עם ספים אודיומטריים תקינים. המשתתפים עברו סדרת בדיקות מקיפה, שכללה אודיומטריה סטנדרטית ומורחבת של צליל טהור בתדר גבוה (extended high-frequency - EHF) (0.25 עד 16 קילו-הרץ), ראיון מובנה לחשיפה לרעש, תגובות שמיעתיות של גזע המוח (auditory brainstem responses - ABR) לקליקים בקצבים ורמות שונים, ספים לגילוי הפרשי זמן במעטפת בין-שמיעתית ופרדיגמת שחרור מרחבי ממיסוך (spatial release from masking - SRM).
תוצאות המחקר הדגימו שקבוצת המוזיקאים דיווחה על חשיפה גדולה יותר לרעש לאורך החיים בהשוואה לקבוצת הלא-מוזיקאים, אך ציוני הראיון המובנה לחשיפה לרעש לא היו בקורלציה עם תוצאות ה-ABR וגם לא עם תוצאי תפיסת הדיבור. ניתוחי ה-ABR הצביעו על צמיחה מופחתת תלוית-רמה וירידה מוגברת תלוית-קצב באמפליטודות גל I בקרב מוזיקאים בהשוואה ללא-מוזיקאים. סטודנטים מוזיקאים הציגו כישורי עיבוד מעטפת בינאורלית טובים יותר בהשוואה ללא-מוזיקאים, דבר שהדגיש את יתרונותיהם התפיסתיים בעיבוד שמיעתי הקשור למוזיקליות. תוצאות תפיסת הדיבור לא הצביעו על הבדלים משמעותיים ב-SRM בין סטודנטים מוזיקאים ללא-מוזיקאים. עם זאת, בשתי הקבוצות, אנשים עם שמיעת EHF ירודה יותר הציגו SRM מופחת בהשוואה לאלו עם שמיעת EHF תקינה, דבר המדגיש את החשיבות של הערכה וטיפול במקרים של שמיעת EHF.
החוקרים הסיקו כי סטודנטים מוזיקאים מפגינים ליקויים עצביים היקפיים; עם זאת, לא נמצא קשר ברור בין ליקויים עצביים אלו לבין כישורי התפיסה שלהם. יש לציין כי ספי EHF נמוכים יותר היו קשורים בבירור ל-SRM מופחת, דבר המהווה אתגר לתפיסת דיבור בסביבות מורכבות מרובות דוברים, ומשפיע הן על מוזיקאים והן על לא-מוזיקאים כאחד.
לפרסום המלא בדוקטורס אונלי
מקור:פורסם בדוקטורס אונלי .