הקשר בין עבודה במשמרות לילה להתפתחות סרטן השד
עודכן ב:25/01/2026
סקירה מקיפה מציגה קשר בין עבודה במשמרות לילה של אחיות, רופאות ועובדות בתעשיה לסרטן שד. הגורם המרכזי: חשיפה לאור בלילה פוגעת בייצור המלטונין, מה שמשבש את האיזון ההורמונלי ומעלה את הסיכון להתפתחות גידולים
סקירה מקיפה שפורסמה לאחרונה ב-npj Breast Cancer כתב עת מבית Nature, מציעה מבט משולב על הקשר בין עבודה במשמרות לילה לסרטן שד, עם ממצאים ביחס למנגנונים הביולוגיים, נתונים מולקולריים וראיות אפידמיולוגיות.
הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) של ארגון הבריאות העולמי סיווגה עבודת משמרות לילה כקרצינוגן אפשרי לבני אדם, בעיקר בגלל שיבוש צירקדי הנגרם על ידי חשיפה לאור בלילה. הסקירה החדשה מתמקדת בשלושה תחומים: המנגנונים הביולוגיים הקושרים בין משמרות לילה לסרטן שד, ביומרקרים חדשים לזיהוי מוקדם וראיות אפידמיולוגיות העדכניות. המנגנון המרכזי הוא דיכוי מלטונין. כאשר עובדות משמרות נחשפות לאור במהלך שעות החשיכה, ייצור המלטונין מדוכא. למלטונין תכונות אנטי-ניאופלסטיות מגוונות והוא משפיע על איתות האסטרוגן, מדכא את פעילות הארומטאז והביטוי של קולטני אסטרוגן. דיכוי המלטונין עלול להוביל לחוסר איזון בוויסות האסטרוגן ולהגברת פעילות פרוליפרטיבית ברקמת השד.
מנגנונים נוספים כוללים מתח חמצוני (oxidative stress), כשמחקרים על עובדות משמרות הראו רמות מוגברות של נזק לדנ"א. עובדות משמרות, כולל אחיות, רופאות ועובדות בתעשיה, מציגות רמות נמוכות יותר של הגנות נוגדות חמצון ורמות גבוהות יותר של נזק חמצוני בהשוואה לעובדות יום. חוסר ויסות חיסוני הוא מרכיב מפתח נוסף, כאשר מחקרים הראו ששיבוש צירקדי משנה את תפקוד תאי NK ומגביר תגובות דלקתיות. מחקר מאוניברסיטת טקסס A&M שפורסם באוקטובר זיהה שהשיבוש הצירקדי מגביר את הביטוי של LILRB4, קולטן חיסוני שיוצר סביבה אימונוסופרסיבית המאפשרת לגידולים לחמוק ממערכת החיסון.
דלקת כרונית בדרגה נמוכה קשורה גם היא לעבודת משמרות. מחקרים מרובים הראו עלייה בסמנים דלקתיים כמו CRP,IL-6 ו-TNF-alpha בקרב עובדות משמרות. בנוסף, שינויים בגנים של השעון הביולוגי מהווים אף הם מנגנון מרכזי כשאובדן ביטוי גנים כמו PER,CRY, CLOCK ו-BMAL1 קשור להתקדמות גידולים. מנגנונים אפיגנטיים כוללים שינויי מתילציה בדנ"א וקיצור טלומרים, שעשויים לשמש כביומרקרים פוטנציאליים לסיכון.
מבחינה אפידמיולוגית, הסקירה מצביעה על הטרוגניות ניכרת בתוצאות המחקר. מטה-אנליזות מצביעות על קשר מתון בין עבודת משמרות לילה לסרטן שד, במיוחד בקרב נשים שעבדו במשך תקופות ממושכות או שהחלו בכך בגיל צעיר. מחקרים שפורסמו לאחר הערכת ה-IARC מ-2019 נבדקו בשנת 2024 ונמצאה תמיכה מסוימת לקשר, אם כי רוב המחקרים היו קטנים יחסית. ההטרוגניות נובעת מהגדרות שונות של חשיפה, סיווג שגוי וגורמים מתערבים. יש עדויות שהשפעה עשויה להיות שונה בין נשים פרה-מנופאוזליות לפוסט-מנופאוזליות, אך הנתונים אינם עקביים.
הסקירה מדגישה את החשיבות של פיתוח ביומרקרים לזיהוי מוקדם. ביומרקרים פוטנציאליים כוללים רמות של 6-sulfatoxymelatonin בשתן, סמנים של נזק חמצוני לדנ"א, פרופילי מתילציה, אורך טלומרים, סמנים דלקתיים וספירות תאי חיסון. שילוב של ביומרקרים אלה עם נתונים גנטיים ואפידמיולוגיים עשוי לאפשר הערכת סיכון אישית מדויקת יותר.
ההשלכות הקליניות משמעותיות. 12%-35% מהאוכלוסיה בארה"ב עובדים בלוחות זמנים לא סדירים, כולל צוות רפואי, ולכן ההבנה של המנגנונים חיונית לפיתוח אסטרטגיות מניעה. אלה עשויות לכלול תכנון משמרות משופר, שימוש בתאורה מותאמת וייעוץ על אורח חיים. זיהוי ביומרקרים עשוי לאפשר מעקב מוגבר או התערבויות מונעות עבור נשים בסיכון גבוה. המחקר של אוניברסיטת טקסס A&M שזיהה את LILRB4 כיעד טיפולי מציע שאימונותרפיה ממוקדת עשויה להיות אפשרות טיפולית.
המחברים מסכמים שהשילוב של נתונים ממקורות מגוונים חיוני להבנה מעמיקה יותר של הקשר בין עבודת משמרות לילה לסרטן שד. המעבר למסגרת של רפואה מדויקת, שבה הערכת סיכון מבוססת על פרופיל ביולוגי אישי, עשוי לשפר את היכולת לזהות נשים בסיכון גבוה ולהתאים התערבויות מניעה וטיפול באופן אופטימלי.
לקריאת המאמר המלא
מקור: אתר דוקטורס אונלי.