מאת:דוד זיו, מדור ידע וחדשנות המוס"ל
תקריות בטיחות
תקריות בטיחות, הקשורות לשימוש במימן גופרי מתרחשות באופן כמעט יומיומי בתעשיות רבות, כגון, התעשייה הכימית והפטרוכימית, מתקני זיקוק, תעשיית הנייר, ובתשתיות רבות, כגון, מערכות ביוב. לעיתים קרובות, השלכות תקריות אלה חמורות עד כדי כך שאמצעי התקשורת מוצאים לנכון לדווח עליהן.
מאפייני הגז
מימן גופרי המכונה לעיתים גז ביוב, גז ביצות וגז זבל "קומפוסט" הוא חסר צבע ובלתי נראה, דליק ורעיל מאוד ובעל ריח אופייני של ביצים סרוחות (רקובות). רוב הגז שבסביבה נפלט באופן טבעי ממאגרי נפט גולמי וגז טבעי וממעיינות חמים.
כמו כן, הוא תוצר פירוק חיידקי של חומר אורגני כגון, פסולת ושפכים של בני אדם ובעלי חיים (מטמנות אשפה ומתקני ביוב), ותוצר ייצור תעשייתי במתקני ייצור גז טבעי, קידוח וזיקוק נפט, מתקני טיפול בשפכים תעשייתיים, ייצור נייר ועור, חומרי הדברה, עיבוד מתכות ועוד. הגז כבד מהאוויר ולכן נוטה לזרום על פני הקרקע ולהצטבר באזורים נמוכים וסגורים, בעלי אוורור גרוע, כמו, מרתפים, בורות וקווי ביוב, שוחות טלפון תת קרקעיים ובורות זבל ודשן.
ריחות, דליקות פציצות וקורוזיביות
סירחון הגז די מורגש, אך עם זאת, חשיפה ממושכת לריכוזים גבוהים שלו יכולה לגרום להתקהות עצבי הריח - בערך מריכוז של ppm 100 יכול הגז להיות בלתי מובחן, אך קטלני באופן מידי (IDLH). הגז, כאמור, דליק מאוד. הוא מתלקח מעצמו בטמפרטורה של 270 מעלות צלזיוס ובתגובה כימית חזקה אתו עלולה להיגרם בעירה ספונטנית. במגע עם חומרים כגון, פרוקסידים, ברומטים, אמוניה ואחרים עלול להיגרם פיצוץ. תחום הפציצות של הגז הוא:
Lower Explosive Limit (LEL): 4.3%
Upper Explosive Limit (UEL) : 45%
באווירת לחות עלולה להיווצר חומצה גופרתית, המאכלת מתכות ( צינורות, מכלים, כלי שיט ועוד).
סימני האזהרה
דרכי החשיפה לגז והשלכותיה
דרך החשיפה העיקרית לגז היא בשאיפה, שאחריה נספג הגז בגוף במהירות על ידי הריאות. בחשיפה העורית, עלול להיגרם גירוי בעיניים ובעור. אך בדרך זו, ספיגת החומר בגוף היא מינימלית.
להלן טווחי החשיפה והשלכותיה (מתוך אתר מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית):
ריכוז מימן גורפי
(ב-ppm) |
השלכות אפשריות |
| 0.02< |
סף הריח: ריח של ביצים סרוחות - אנשים בעלי חוש ריח מפותח יכולים לזהות ריח זה כבר בריכוזים של כ- ppbי0.5 (ריכוז הרקע של מימן גופרי בסביבה עירונית הוא כ- ppbי0.11-0.33) כחצי מהאוכלוסייה יכולה לזהות את הריח של מימן גופרי כבר בריכוזים של ppbי8 וכ- 90% מהאוכלוסיה יריחו אותו בריכוז של ppbי50. |
| 1 |
TLV TWA - Time Weighted Average: סף מקסימלי של ריכוז החשיפה הממוצע המותר, לעבודה של 8 שעות ביום ו-40 שעות עבודה בשבוע, אשר חשיפה אליו בצורה חוזרת ונשנית, יום אחר יום, לא גורמת לנזק בריאותי (ראה פירוט בהמשך - סעיף 3.2). |
| 5 |
TLV STEL (Short Time Exposure Limit): סף הריכוז המקסימלי שבו עובדים יכולים להיות חשופים באופן רצוף 15 דקות ברציפות (ראה פירוט בהמשך - סעיף 3.2). |
| 10 |
המלצות חברת shell לסף מינמלי לפינוי עובדים. |
| 50 |
הריכוז המקסימלי המותר ע"י OSHA לחשיפה חד פעמית18 למשך 10 דקות ובתנאי שלא התרחשה חשיפה נוספת במהלך המשמרת (General Industry Peak Limitׂ). |
| 100 |
ריכוז ה - IDLH: כלומר, הריכוז המקסימלי של מימן גופרי באוויר שחשיפה אליו במשך כ- 30 דקות ללא אמצעי מיגון לא תגרום למוות או לסיכונים בריאותיים בלתי הפיכים ולא תפגע ביכולת להימלט. |
| 700 |
אובדן הכרה והפסקת נשימה תוך 1-2 שאיפות.
מוות תוך מספר דקות חשיפה. |
| 1000 ומעלה |
מוות מידי. |
הגז הנשאף פועל כגז חנק, הפוגע בריאות ובמערכת העצבים המרכזית. התסמינים האופייניים של פגיעת הגז הם: הרעלה, כאבי ראש, עייפות, סחרחורת, יובש בפה, חרדה, בלבול, חוסר קואורדינציה ובעיות תחושתיות, אשר מורגשים בחשיפה של מספר שעות או ימים, אפילו בריכוזים נמוכים של הגז.
חשיפה לריכוזים בינונים של הגז עלולה לגרום לגירויים חמורים יותר בעיניים ובדרכי הנשימה, כולל שיעול, קשיי נשימה, הצטברות של נוזלים בריאות, כאב ראש, סחרחורת, בחילות, הקאות, הלם ועוררות יתר.
חשיפה לריכוזים גבוהים של הגז עלולה לגרום לתסמינים של הלם, עוויתות, קשיי נשימה, נשימה מהירה, איבוד הכרה, תרדמת ומוות. ההשפעה יכולה להתרחש תוך מספר נשימות, ולעיתים אפילו לאחר נשימה אחת.
צמצום החשיפה לגז
עריכת סקר סיכונים
יש לבצע סקר הערכת סיכונים לזיהוי תהליכים ומקורות לפליטת הגז ולהערכת הסיכונים בעבודה ( דליקות, פציצות, קורוזיביות וכו') ועל פי ממצאיו, לנקוט באמצעים ובצעדים למניעה, לבקרה ולשליטה בפליטת הגז ובחשיפה אליו.
להלן מספר שאלות לדוגמה מתוך WORK SAFE ALBERTA, שאפשר לשאול בסקר הסיכונים:
- האם קיים פוטנציאל לשחרור מימן גופרי מעל רמה של ppm 10 או יותר?
- האם כל עובד באתר העבודה יודע היכן וכיצד עלול להתרחש שחרור בלתי מבוקר של מימן גופרי?
- האם כל עובד יודע באילו אמצעי זהירות יש לנקוט כאשר יש פוטנציאל לשחרור מימן גופרי?
- האם העובדים יודעים מה עליהם לעשות במקרה חירום?
- האם זוהו האזורים המחייבים שימוש בציוד להגנת הנשימה?
- האם כל עובד שעלול להיחשף למימן גופרי הוא בעל הכשרה מתאימה לעבודה בסביבת הגז?
- האם קיים נוהל לבדיקת הסביבה לריכוזי מימן גופרי והאם עובדים עברו הכשרה בהליך זה?
- האם כל הציוד הדרוש זמין לעובדים הזקוקים לכך?
- האם העובדים במקום פועלים על פי תהליכי עבודה בטיחותיים שפותחו על ידי הארגון?
- האם נקבע באם במקום העבודה צריכים המלצות מעשיות/ נוהג טוב ( code of practice) לפעילות המערבת פליטת מימן גופרי?
אם התשובה לאחת מהשאלות לעיל היא "לא", העובדים עלולים להימצא בסכנת חשיפה למימן גופרי.
פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970 (סעיף 91) כוללת דרישות ספציפיות של ניטור, סילוק האדים (הגזים) וכן הנחיות הקשורות לכניסה לחללים מוקפים (סגורים).
היררכיית בקרת הסיכונים
צמצום החשיפה לגז יעשה על פי היררכיית בקרת הסיכונים, כאשר הדרך הטובה ביותר היא הימנעות מחשיפה ולאחריה, בקרה הנדסית ומנהלתית וכקו אחרון, שימוש בציוד מגן אישי.
ניטור
באזורים בהם עשוי להימצא מימן גופרי, יש לנטר את הרכב האוויר לנוכחות הגז על ידי מי שהוסמך לכך, לפני תחילת העבודה ובזמנים קבועים במהלך כל פעילות שבה החשיפה אפשרית. יש לכוון את ציוד הניטור להתראה /אזעקה על ריכוזים הגבוהים ממגבלות החשיפה התעסוקתית המותרת של הגז.
גלאי הגז יכול להיות מכשיר נייד, נישא על ידי אדם, או קבוע ומותקן באזור העבודה. בבחירת המכשיר יש לבדוק השפעה אפשרית של חומרים נוספים, המצויים בסביבת העבודה, על פעולת הציוד. לדוגמה, נוכחות גז מימן יכולה להסוות את נוכחות המימן הגופרי, ותרכובות גופרית אחרות, כדוגמת מרקפטנים, יכולות להיות מזוהות על ידי המכשיר כמימן גופרי. בסביבת עבודה של גזים או חומרים דליקים אחרים, בנוסף למימן הגופרי, מומלץ לבצע ניטור גם של אלו.
חשוב מאוד שמכשיר הניטור יהיה מכויל ומופעל כהלכה והשימוש בו יהיה בהתאם להנחיות היצרן.
אמצעי הבקרה ההנדסית יכולים לכלול, בין היתר:
- אמצעי זהירות והתגוננות מפני התפוצצות, כאשר הריכוז הוא בטווח הפציצות של הגז.
- אוורור שוטף של המקום לצורך סילוק הגז ומניעת הצטברות שלו.
- מערכת סגורה המזרימה את הגז העודף או הנפלט אל לפיד שריפה, בו הגז נשרף באופן מבוקר. שיטה זו נפוצה בתעשיית ייצור הדלק והחשמל. יש להביא בחשבון כי בעת שריפת המימן הגופרי נוצר גז רעיל נוסף - דו תחמוצת הגופרית.
- שיטות טיפול כימי להסרת הגז מזרמי נוזל ( נפט גולמי, שפכים ומים ) וגז. השיטות יכולות לכלול סקרברים (scrubbers ) ופילטרים (פחם פעיל / ביופילטר/ מסנני חול ירוק) , הכלרה (בטיפול במים) ושימוש במנגן ובאוזון.
אמצעי הבקרה המנהלתית יכולים להיות נוהלי עבודה, המחייבים, בין היתר:
- פיתוח תהליכי עבודה בטיחותיים בסביבת מימן גופרי.
- תחזוקה נאותה והכשרת עובדים לתפעול אמצעי הבקרה ההנדסית וציוד אחר המשמש לניטור הגז ולבקרת החשיפה אליו.
- שימוש בציוד ניטור אישי או אזורי שבו קיימים מקורות פוטנציאליים לפליטת מימן גופרי.
- התקנת התרעות קוליות המתריעות על ריכוזים הגבוהים ממגבלות החשיפה המותרת אל הגז.
- הכנת תכנית חירום, הכוללת, בין היתר, נוהלים לפינוי עובדים אל מחוץ לתחום המסוכן ולחזרתם כשאפשר, הציוד הנדרש לחילוץ, תקשורת בעת חירום, הגנה על צוות החילוץ וקו בטיחות ליציאה מהירה כאשר התנאים הופכים מסוכנים מדי.
- ביצוע הדרכות עובדים וקורסי העשרה לעובדים, בין היתר, בנושאים הבאים: מאפיינים, מקורות וסיכוני הבטיחות בעבודה עם ובאזור של מימן גופרי, שיטות לזיהוי הגז, מגבלות החשיפה לגז ותסמינים בריאותיים כתוצאה מהחשיפה אליו, נוהלי ותהליכי עבודה בטיחותיים, תכניות חירום, מיקומי ציוד בטיחות, טכניקות הצלה ועזרה ראשונה.
שימוש בציוד מגן אישי
הכניסה לאזורים בהם ריכוז הגז הוא ppm 100 (IDLH) או גבוה ממנו מהווה סכנה מידית לחיים ולבריאות. כניסה אליהם תהיה אך ורק כאשר משתמשים בציוד נשימה עצמאי עם מסכת פנים שלמה (מלאה) ואספקת אוויר בלחץ עם מכל אוויר המספיק ל – 30 דקות לפחות (SCBA) או שילוב של מסכת פנים מלאה עם קו אספקת אוויר לפי דרישה, בנוסף למכל אספקת אוויר עצמאי לחרום. הנכנס חייב לקחת אתו תמיד גלאי גז נייד, במיוחד במקומות מוקפים/ חלל מוקף, וכן כפפות וביגוד מגן מתאים.
כאשר ריכוז הגז הוא מתחת ל ppm - 100 ניתן להשתמש בציוד להגנת הנשימה עם מסנן מתאים עבור מימן גופרי. בכל ריכוז של הגז, יש להגן על העיניים באמצעות מסכת פנים מלאה, או מסכת חצי פנים בשילוב עם משקפי מגן סגורים מסביב (goggles) ללא פתחי אוורור. אין לחלץ אנשים באזור שעלול להכיל מימן גופרי ללא שימוש בציוד להגנת הנשימה מתאים וללא הדרכה ואימון בחילוץ כזה.
עובד המשתמש בציוד להגנת הנשימה חייב להיות מגולח למשעי כדי שתהיה אטימה בין המסכה לעור הפנים ועליו לעבור בדיקת התאמה לסוג הציוד בו נעשה שימוש.
להימנעות ממגע עורי עם מימן גופרי, יש ללבוש ביגוד מגן וכפפות העשויים מחומרים העמידים לפגיעה כימית של החומר. כל פריטי הביגוד חייבים להיות זמינים כל יום ונקיים ויש ללבוש אותם לפני תחילת העבודה.
מקורות
♦ מימן גופרי – סיכוני בטיחות ואופני התמודדות, מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית – משרד העבודה