מאת:ד"ר אשר פרדו, מחלקת מחקר של המוסד לבטיחות ולגיהות
מפקד שירות כיבוי האש באחד מהמחוזות הסמוכים לטורונטו בקנדה נפטר בגיל 53 מסרטן לאחר 25 שנות שירות. סיבת פטירתו יוחסה לגורמים טבעיים, אולם החלטה של בית משפט דחתה סיבה זו בטענה שלא ניתן להגדיר את הגידול הסרטני באדם זה כמשהו מקרי והוא נגרם מחשיפה רב-גורמית לחומרים רעילים בעבודתו של הכבאי. החלטה זו שופכת אור על הקושי בקביעת קשר סיבתי בתחום הסרטן התעסוקתי על אף הנתונים שהצטברו עד כה על שכיחותו של סרטן תעסוקתי באוכלוסיה העובדת. מחקר משנת 2018 מצא שמחלת הסרטן היא הגורם המוביל בתמותה בקרב כבאי אש. במחקר, שנמשך 10 שנים, נמצא ש- 86% ממקרי מוות באוכלוסיית כבאי אש הם עקב סרטן, הרבה יותר ממקרי מוות מתאונות בעיסוק זה. כבאים חשופים בקביעות למספר רב של גורמים מסרטנים באוויר בנשימת פיח ועטרן באירועי אש.
סרטן הוא גורם מוביל בתחלואה תעסוקתית גם בתעסוקות אחרות. לדוגמה, שנים רבות ידוע שעובדי אסבסט נפגעים בסרטן הצדר (מזותליומה) עקב חשיפה תעסוקתית לאסבסט. בקנדה, לדוגמה, אחוז מקרי הסרטן התעסוקתי מכלל מקרי הסרטן מגיע ל- 2% - 10%. אחוזים דומים נכונים גם לגבי מדינת ישראל. גורמי הסיכון הכימיים המובילים בגרימת סרטן תעסוקתי הם: קרינה אוטרה-סגולה שמקורה בשמש, סיליקה גבישית, אסבסט ותוצרי פליטה של שריפת דיזל. קרינת השמש עלולה לגרום לסרטן עור מסוגים שונים וביניהם מלנומה ממאירה, אעפ"י שההסתברות לסרטן מעבודה בשמש היא לגבי סרטן עור שאינו מלנומה. חשיפה לשמש קשורה גם לסרטן השפה וגידולים סרטניים באזור העיניים. חשיפה לשמש שכיחה וגבוהה בעבודות בנייה, תחזוקת מבנים וחקלאות. עבודות בנייה הן גם המקור לחשיפה הגבוהה ביותר לסיליקה גבישית חופשית הגורמת לסרטן הריאה (בנוסף לסיליקוזיס שהיא מחלת ריאות פרוגרסיבית). מדינות רבות אסרו שימוש באסבסט, אולם מקרים רבים של תחלואת סרטן מאסבסט ממשיכים להתגלות בכל שנה עקב חשיפה בעבר. המקור לחשיפה לאסבסט בהווה הוא טיפול במבנים שנבנו בעבר ומכילים אסבסט, או פינוי אסבסט מהם. קשר נמצא גם בין אסבסט לבין סרטן הגרון וסרטן השחלות. שריפת דיזל היא מקור חשיפה לחלקיקים, גזים, אדים ואווירוסולים טיפתיים הנפלטים ממנועי דיזל שנמצאים בשימוש ברכבים, ברכבות, ספינות וציוד תעשייתי אחר. החשיפות התעסוקתיות הגבוהות ביותר לתוצרי שריפת דיזל מתרחשות בתחבורה, במוסכים ובאתרי איחסון וריכוז של כלי תחבורה וציוד המכיל מנועי דיזל.
בנוסף לחומרים שהוזכרו לעיל, חומרים נוספים בתעשייה הם גורמי סרטן ידועים ורבים אחרים הם חשודים כמסרטנים. ההבדל בסיווג בין מסרטנים ידועים למסרטנים חשודים מבוסס על הוודאות שיש לגבי גרימת סרטן באדם. בעוד שיש ראיות מספיקות לסרטן באדם מגורמים הידועים כמסרטנים, יש ראיות מספיקות או בלתי מספיקות בחיות ניסוי, אך לא באדם, לגבי מסרטנים חשודים. מבין המסרטנים הידועים בתעסוקה נמנה את הבנזן, הארסן, נדפי ריתוך, בריליום, קדמיום, תרכובות ניקל וכרום שש ערכי, תוצרים נדיפים בזפת שמקורה בפחם, בנזידין (תכשיר לצביעת רקמות), אמינים ארומטיים, ויניל כלוריד, סוגים מסויימים של עץ קשה (אלון ובוק). עשן סיגריות וראדון הם גורמים מסרטנים ידועים נוספים ועובדים חשופים גם אליהם.
תעסוקות שיש בהן שיעור סרטן תעסוקתי גבוה יחסית לתעסוקות אחרות הן בנייה וחקלאות עקב החשיפה לשמש. עובדי חקלאות חשופים גם לחומרי הדברה שחלקם ידועים או חשודים כמסרטנים. שכיחות בולטת של תחלואת סרטן תעסוקתי נצפית במדינות מערביות ואחרות גם בקרב כורים, יערנים, עובדי נקיון ותחזוקה, עובדי שירותים החשופים לעשן תחבורתי. חוקרים סבורים שגם עבודה במשמרות לילה מגבירה את הסיכון לתחלואת סרטן שד אם העבודה היא לתקופות ארוכות. הסיבה המשוערת היא הפרעה למחזור הצירקדיאני וזו גורמת הפרעה בוויסות של יצירת חלבונים העלולים לעודד התפתחות גידול סרטני. עבודת לילה שכיחה במסחר (24/7), מוסדות בריאות, שירותי מזון, תעשיות שונות.
חיוני שמעסיקים יעשירו את הידע שלהם לגבי גורמים מסרטנים בתעסוקה כדי לצמצם את חשיפת העובדים לחומרים אלה. חיוני שעובדים יתריעו בפני מעסיקיהם על גורמי סיכון לסרטן ותנאי עבודה העלולים ליצור חשיפת יתר. באותם מקרים בהם עובדים חשופים לגורמים כימיים ופיסיקליים, הידועים או חשודים כמסרטנים, ונקבעה להם רמה מרבית מותרת לחשיפה נשימתית, יש למנוע חשיפה גבוהה מרמה זו. מומלץ לקבוע ולתקשר קווים מנחים לצמצום חשיפה לגורמים מסרטנים בכל מקום עבודה. יש לנקוט בהירארכיית ההגנה המקובלת לצמצום החשיפה.
אחד המכשולים לצמצום חשיפה לגורמים מסרטנים הוא התפתחותן של חשיפות חדשות כתוצאה מפיתוחים טכנולוגיים, כגון מדפסות תלת-מימד וננוטכנולוגיה. התפתחות טכנולוגית מהווה אתגר לאנשי המקצוע בבריאות תעסוקתית בכל הנוגע לצבירת ראיות מספיקות לאפשרות התפתחות של סרטן כתוצאה מהטכנולוגיה, ולפיתוח דרכים ואמצעים להגנה על העובד. אעפ"י כן, אחריות המעסיק לבריאות עובדיו היא ערך יסוד בתחיקת העבודה ובתרבות הבטיחות והבריאות התעסוקתית וערך זה צריך להיות מיושם גם לגבי גורמים מסרטנים חדשים כישנים.
מקור: