בתחילת אוגוסט 2014 פורסם בעיתונות בישראל, כי חוקרת ישראלית ששהתה בפינלנד לצורך מחקר נברנים, לקתה במחלה נגיפית ונפטרה. כמו כן נמסר כי ארוע מוות בעקבות מחלה זאת "לא זכור" לצוותים הרפואיים שטיפלו בחוקרת. כדאי לתת את הדעת על נגיף זה הנקרא פואומלה, מסוג נגיפי האנטה, על המחלות ושיעורי התמותה שהם מביאים, וכן על הצורך בנקיטת אמצעי בטיחות כאשר מטפלים בבעלי חיים בטבע. בחודשים פברואר-מרץ 2017 דווח המרכז לבקרת מחלות ומניעתן באטלנטה (CDC ) כי בשבע מדינות בארה"ב ארעו 17 מקרי מחלה בבני אדם, שנדבקו בנגיף האנטה מזן סיאול. נגיף זה גורם לתסמונת של דימומים עם פגיעה בכליות. הנדבקים היו מגדלי חולדות הנמכרות כחיות מחמד או למחקר, או אנשים שרכשו חולדות אלה. החולדה המשמשת מאגר עיקרי לנגיף זה היא החולדה הנורבגית. חקירת המקרים נמצאת עדיין בעיצומה, ומתרחבת לעוד עשר מדינות בארה"ב.
הנגיפים:
נגיפי האטנה מהווים סוג במשפחת נגיפי בוניאוירידה. הם בעלי רנ"א חד גדילי ובעלי מעטפת חלבונית עגולה. מסווגים אותם לשלוש קבוצות – 1. מורידא – של העולם הישן (מעוברים בידי חולדות ועכברים). 2. אווריקולינא - (מועברים על ידי נברנים ולמינג). 3. סיגמודונטינא – של העולם החדש (מועברים בידי חולדות ועכברים). מספר זנים מדביקים בני אדם כולל – פואומלה (קטל את החוקרת הישראלית), דובראבה-בלגרד, האנטאן, סאול (הזן שהתפרץ בתחילת 2017 בארה"ב) , אנדים, באיו, סין-נומברה ועוד.
המחלה:
תוארו מספר ביטויים של המחלה, שהעיקריים בהם הם – קדחת המורגית עם תסמונת כליה (HFRS), הנפוצה בעיקר במזרח אסיה ובאירופה, ותסמונת נשימתית (HPS) הנפוצה בעיקר בארה"ב. תחילה מופיע חום גבוה, צמרמורת, כאב ראש, הרגשה כללית רעה תפרחת בעור ועוד. שלב זה אורך 7-3 ימים ובעקבותיו יורד לחץ הדם, עצירת שתן, המורגיות ופגיעה בכליות. שיעור מקרי המוות הוא 15-5%. בתסמונת הנשימתית השלב הראשון דומה ואחריו מופיעה פגיעה בריאות ובלב, בצקת, שיעול והלם. שיעור התמותה בתסמונת זו מגיע עד 40%! מחלה זו נקראה בזמנו "מחלת ארבע הפינות" באשר התפרצה בארבע מדינות בארה"ב הנושקות זו לזו בנקודה אחת. הנגיף שם נקרא "סין-נומברה" שמשמעותו "ללא שם". מספר מקרי תסמונת הכליות באסיה הוא עד 200,000 לשנה ותסמונת הריאות באמריקה כ-200 מקרים בשנה. בפינלנד שיעור מקרי המוות נמוך ביותר והוא עומד על 0.1%, אך בארצות סקנדינביה האחרות מדווח על שיעור מוות של 1.5-0.5%. האבחנה נעשית בעיקר על סמך גילוי נוגדנים סגוליים נגד חלבון N או גליקופרוטאין של הנגיף. קיים גם מבחן PCR המכוון לאזורים S או M של הרנ"א הנגיפי.
דרכי ההדבקה:
המאגר בטבע של נגיפי האנטה הוא מכרסמים, המפרישים נגיף ברוק, בשתן ובצואה. ההדבקה מתרחשת בעיקר בדרכי הנשימה בדרך של אירוסולים, (שהנחשף לא מודע לכך), במגע עם חומר מזוהם דרך הפה והריריות, על ידי נשיכה ועל ידי בליעה של מזון מזוהם או מים. הנדבקים בדרך כלל הם גברים בגילים 40-20, ציידים, מציבי מלכודות, עובדי יערות, איכרים, ואף אנשי צבא. לכל זן של נגיף בקבוצה זו מאגר טבעי במין של מכרסם אופייני למיקום הגיאוגרפי. לגבי הזן פואומלה המאכסן הוא "נברן הגדה" Bank Vole .
עמידות וחיות:
הנגיף הגורם לתסמונת כליה רגיש לריבאווירין אך לא היו הצלחות בטיפול בתסמונת הנשימתית. הנגיף מחוסל על ידי רוב חומרי החיטוי הידועים, אקונומיקה, כלור דיאוקסיד, חומצה פראצטית, למשך 10 דקות ואתנול 70% למשך 30 דקות. הנגיף מושמד תוך 15 דקות ב-56 מ"צ בנוזל ותוך שעתיים בחומר יבש. הוא שורד זמנים ארוכים בסביבה, כשבועיים בחפצים מזוהמים ובטמפרטורת חדר בנוזל עד 11 יום.
סיכונים ובטיחות במחקר:
תועדו מעל 226 מקרי הדבקות תעסוקתיות, כאשר המקור להדבקה הוא בליעה, מגע עם ריריות או עור פגוע, נשיכות, אירוסולים ואף דקירות. הנגיף מסווג בקבוצת סיכון 3, ודרישות המיגון במעבדה ברמת בטיחות 3BSL כוללות מיגון נשימתי, כיסוי מלא של הבגד התחתון ועבודה במנדפים ביולוגיים. יש לעקר את כל הפסולת מניסויים או דגימות במקום העבודה לפני פינוי לחוץ. גם בעבודה בשטח בטבע, בכל סוג טיפול הכולל מגע עם בעלי חיים או הפרשותיהם, וגם בכניסה לאזורים אנדמיים בהם מקננים מכרסמים או כל בעל חיים אחר, יש לנקוט באמצעי מיגון, כולל ביגוד ארוך לכיסוי העור, כפפות, משקפיים והקפדה על כיסוי פצעים. בפעילות הגוררת יצירת אירוסולים (כל שימוש באנרגיה יוצר אירוסולים), דוגמת גריפה, חפירה, סינון חול, ערבול מים וכיו"ב, יש להשתמש גם במסכת אף-פה. יש להקפיד על היגיינה אישית גם בתנאי שדה ככל האפשר ובעיקר על רחיצת ידיים בתום הפעילות ולפני אוכל או שתיה. במקרים שמופיע חום לאחר פעילות בשדה, יש לדווח לרופא על סוג הפעילות שבוצעה ומיקומה.
 |
| נברן הגדה Bank Vole |
מקורות
Krauss, H., Schiefer, H. G., Weber, A., Slenczka, W., Appel, M., von Graevenitz, A., Enders, B., Zahner, H., & Isenberg, H. D. (2003). Viral Zoonoses. Zoonoses: Infectious Disease Transmissible from Animals to Humans (3rd ed., pp. 77-81). Washington D.C.: ASM Press
Simpson, S. Q., Spikes, L., Patel, S., & Faruqi, I. (2010). Hantavirus Pulmonary Syndrome. Infectious Disease Clinics of North America, 24(1), 159-173
Fulhorst, C. F., & Bowen, M. D. (2007). Hantaviruses. In P. R. Murray (Ed.), Manual of Clinical Microbiology (9th ed., pp. 1501-1509). Washington D.C.: ASM Press
Bi, Z., Formenty, P. B., & Roth, C. E. (2008). Hantavirus infection: a review and global update. Journal of Infection in Developing Countries, 2(1), 3-23
Schmaljohn, C. S., & Nichol, S. T. (2007). Bunyaviridae. In D. M. Knipe, P. M. Howley, D. E. Griffin, M. A. Martin, R. A. Lamb, B. Roizman & S. E. Straus (Eds.), Fields Virology (5th ed., pp. 1739-1789). Philadelphia PA: Lippincott Williams & Wilkins
Krüger, D. H., Ulrich, R., & Lundkvist, A. (2001). Hantavirus infections and their prevention. Microbes and Infection, 3(13), 1129-1144
Paragas, J., & Endy, T. P. (2006). Viral Agents of Human Disease: Biosafety Concerns. In D. O. Fleming, & D. L. Hunt (Eds.), Biological Safety: Principles and Practices (pp. 179-207). Washington, D.C.: ASM Press
Murphy, M. E., Kariwa, H., Mizutani, T., Yoshimatsu, K., Arikawa, J., & Takashima, I. (2000). In vitro antiviral activity of lactoferrin and ribavirin upon hantavirus. Archives of Virology, 145(8), 1571-1582
Maes, P., Li, S., Verbeeck, J., Keyaerts, E., Clement, J., & Van Ranst, M. (2007). Evaluation of the efficacy of disinfectants against Puumala hantavirus by real-time RT-PCR. Journal of Virological Methods, 141(1), 111-115
Kallio, E. R., Klingström, J., Gustafsson, E., Manni, T., Vaheri, A., Henttonen, H., Vapalahti, O., & Lundkvist, Å. (2006). Prolonged survival of Puumala hantavirus outside the host: Evidence for indirect transmission via the environment. Journal of General Virology, 87(8), 2127-2134
Hardestam, J., Simon, M., Hedlund, K. O., Vaheri, A., Klingström, J., & Lundkvist, Å. (2007). Ex vivo stability of the rodent-borne Hantaan virus in comparison to that of arthropod-borne members of the Bunyaviridae family. Applied and Environmental Microbiology, 73(8), 2547-2551
Viral agents (other than arboviruses): Hantavirus. (1999). In J. Y. Richmond, & R. W. and Mckinney (Eds.), Biosafety in microbiological and biomedical laboratories (4th ed., pp. 153-154). Washington, D.C.: CDC & NIH
Collins, C. H., & Kennedy, D. A. (1999). Laboratory acquired infections. Laboratory acquired infections: History, incidence, causes and prevention (4th ed., pp. 1-37). Woburn, MA: BH
Human pathogens and toxins act. S.C. 2009, c. 24, Second Session, Fortieth Parliament, 57-58 Elizabeth II, 2009. (2009
Public Health Agency of Canada. (2004). In Best M., Graham M. L., Leitner R., Ouellette M. and Ugwu K. (Eds.), Laboratory Biosafety Guidelines (3rd ed.). Canada: Public Health Agency of Canada
https://www.cdc.gov/hantavirus/outbreaks/seoul-virus/index.html
מקור:ד"ר איתן ישראלי, מומחה לבטיחות ביולוגית ויו"ר האגודה הישראלית לבטיחות ביולוגית.